היום שבו דפקו שוטרים צרפתים על הדלת: "זה היה סוף ילדותי"
16 ביולי 1942. שני שוטרים צרפתים דפקו על דלת ביתה של שרה ליכטנשטיין-מונטאר (89): "שמו סרט על הדלת כאילו שהיינו פושעים". שרה היא מהבודדים שהצליחו להימלט מאצטדיון ול דיב שבו רוכזו היהודים. אחר כך נעצרה, גורשה ושרדה את מחנות אושוויץ וברגן בלזן. 75 שנה לגירוש יהודי צרפת
לפני 75 שנה, ב-17-16 ביולי 1942, הורה משטר וישי בצרפת ששיתף פעולה עם הנאצים לרכז יהודים באצטדיון ול דיב (Velodrome d'Hiver) בפריז. שרה ליכטנשטיין-מונטאר (89) הייתה אז בת 14, ומראות האימה נצרבו בה.
יום לפני ריכוז היהודים, בעת שיצאה לחופש הגדול, שמעה שרה מבת כיתתה שהוריה "מכירים קצין משטרה שאמר להם שנערכים לריכוז גדול של נשים, ילדים וגברים מבוגרים. היא אמרה שהם עוזבים את דירתם ושאנחנו צריכים לעשות את אותו הדבר", סיפרה לערוץ "פראנס 24".
כששבה לביתה, סיפרה שרה לאמהּ שסירבה להאמין: "לא ייתכן שיעצרו את הנשים והילדים בצרפת. עבורה, צרפת הייתה ארץ זכויות האדם". בשש בבוקר הגיעו שני שוטרים צרפתים לדירתן והורו להן לארוז את חפציהן. 13,152 יהודים נעצרו ביומיים הללו באמצע יולי במחנה הריכוז דרנסי, כ-4,000 מהם - ילדים. חלקם רוכזו באצטדיון ליד מגדל אייפל. לאחר מכן גורשו ברכבת, בעיקר למחנה ההשמדה אושוויץ. פחות מ-100 בני אדם שרדו.
מחנה דרנסי הוקם באוגוסט 1941 על-ידי הנאצים, בדרנסי שמצפון-מזרח לפריז. המחנה הוקם במבנה ששימש לפני המלחמה את משטרת האזור, ולאחר מכן נוספו אליו ארבעה מחנות משנה. תנאי החיים במחנה היו קשים, ועצורים רבים נספו בזמן שהייתם בו. למרות תנאי החיים הקשים ולמרות האיסור על קיום טקסים דתיים, התנהלה בדרנסי פעילות תרבותית ודתית ענפה. 41 הצליחו לברוח משם.
שרה ליכטנשטיין-מונטאר נזכרת ביום שבו פשטו השוטרים על הדירה: "הם שמו סרט על הדלת, כאילו שהיינו פושעים". זה היה סוף הילדות כפי שהכרתי. עד אז חשבתי שמבוגרים תמיד צודקים, ואז הבנתי שזה לא כך". מחוץ לביתה ראתה מאות, "חלקם ארזו את חפציהם בתוך סדינים, אחרים סחבו מזרנים לילדים. ילדים בכו ושוטרים הקיפו אותם. זה היה הלם נורא". שרה ואמהּ נדחפו לאוטובוס, שממנו הבחינה באחת מחברותיה לבית הספר, "חשבתי שזה מאוד לא צודק. היא הייתה בחוץ ביום נאה, ואני הייתי נעולה באוטובוס כי אני יהודייה".
השתיים הוסעו לאצטדיון ול דיב, ושם אמרה לה אמהּ: "רימו אותנו. הם מתכננים משהו רע מאוד. חייבים לברוח". אמהּ נתנה לה שטר של 100 פרנק וכרטיס מזון, "היא התחננה שאחפש סיוע. הייתי ביישנית. ניסיתי להתגנב מאחורי השוטרים, אבל נדחקתי חזרה". בפתח המחנה שמעה סיפורי זוועה, "אישה סיפרה לאחרת על שכנתה שהשליכה את עצמה מהקומה השלישית עם שני ילדיה כשנעצרה".
שרה הצליחה לבסוף להתגנב החוצה כשהלכה נגד זרם ההמון: "שוטר שאל 'מה את רוצה?' ועניתי 'אני לא יהודייה. באתי לראות מישהו'. הוא אמר 'צאי מפה וחזרי מחר'". שרה הלכה מהמקום ולא רצה מחשש שיירו בה. בדרכה למטרו, גילתה את אמהּ שרצה 20 דקות אחריה. שתיהן מצאו מקום מקלט אצל חברים, אולם במאי 1944 היא נעצרה עם אמהּ. השתיים גורשו לאושוויץ ואחר כך לברגן בלזן עד ששוחררו ב-15 באפריל 1945: "כולנו בני אדם ובכולנו זורם דם אדום. הדברים החשובים ביותר הם אהבה והומור. תמיד ידעתי למצוא אושר בחיי – גם ברגעים הקשים ביותר".
במהלך מלחמת העולם השנייה נעצרו בצרפת כ-76 אלף יהודים וגורשו ממנה למחנות השמדה כמו אושוויץ. רובם נרצחו. מהם עברו במחנה דרנסי 70 אלף יהודים. 61 אלף הועברו ב-64 משלוחים למחנות ההשמדה (61 לאושוויץ ושלושה לסוביבור). המחנה שוחרר על-ידי בעלות הברית באוגוסט 1944.
ב-1995 קיבל נשיא צרפת לשעבר ז'ק שיראק, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, אחריות לחלקה של צרפת בשיתוף הפעולה עם הנאצים ובגירוש היהודים. הוא אמר כי "תקופה חשוכה זו לנצח תכתים את ההיסטוריה שלנו ותהא עלבון לעברנו ולמסורת הצרפתית. צרפת תמכה בפשעים של כובשים". רק ב-2009 קבעה מועצת המדינה, הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר בצרפת, כי לממשלת וישי חלק בגירוש עשרות אלפי יהודים ולא ניתן להטיל את כל האשמה בנושא על הגרמנים. המועצה קבעה כי גורמים רשמיים בממשל הנאצי לא הכריחו את הצרפתים לבגוד באזרחים היהודים, אלא התנהלה רדיפה אנטישמית מרצון שבה השתתפו גם שוטרי משטרת פריז וחברת הרכבות הלאומית (SNCF).
חברת הרכבות הלאומית של צרפת SNCF הכירה בחלקה בגירוש היהודים. היא טענה שהייתה "בורג במכונת ההשמדה הנאצית" ונאלצה למלא את הוראות ממשלת צרפת והכובשים הגרמנים. לפני שלוש שנים נקבע כי חברת הרכבות הצרפתית תפצה מאות ניצולי שואה בהיקף כולל של 60 מיליון דולר.
במסגרת ההסכם שהושג בין צרפת לארצות הברית, הודיע הממשל האמריקני שיפעל לסיום תביעות פיצויים המתנהלות בבתי המשפט האמריקניים נגד החברה. לפני כשנתיים פתחה צרפת את הארכיון שבו כל הפרטים על תפקידה של ממשלת וישי ברדיפת יהודי צרפת וגירושם. בין המסמכים גם רשימת שמות אנשי הממשל ששיתפו פעולה עם הנאצים.
מקרון הודה: "צרפת ארגנה את הגירוש"
בטקס לציון 75 שנה לגירוש יהודי צרפת, הודה נשיא צרפת עמנואל מקרון כי "זו אכן הייתה צרפת שארגנה את זה (הגירוש)". הוא ציין כי אף גרמני לא היה מעורב ישירות בגירוש, אולם משטרת צרפת שיתפה פעולה עם הנאצים. מקרון התנער מאמירות של הימין הקיצוני בנוגע להיעדר אשמתו של משטר וישי, "זה נוח, אבל זה שקר. איננו יכולים להיבנות משקרים". הוא גם אמר לנתניהו כי "האנטיציוניזם הוא ההמצאה החדשה של האנטישמיות החדשה".
בטקס בהשתתפות ניצולי שואה ונציגי הקהילה היהודית, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "שמענו עדויות מצמררות, עדויות קורעי-לב על אנשים שהפכו לעשן ואבק משרפות. 4,000 איש, כולל ילדים. כדי להבין את ממדי השואה, את מה שקרה שם באותו יום בלב פריז, נסו להכפיל זאת ב-400, פריז כפול 400, וכך תבינו את ההיקף העצום של השמדת יהודי אירופה, השמדת ילדינו.
"באתי לכאן היום מירושלים, בירת הנצח המאוחדת של העם היהודי והמדינה היהודית. באתי לכאן כדי להרכין ראש לזכר אחינו ואחיותינו שנרצחו רק בשל היותם יהודים. באתי לכאן כדי לבכות יחד אתכם את אובדן הנספים. רעייתי שרה, הנמצאת איתנו, איבדה את כל משפחתה בשואה. כולנו באנו לכאן כדי לבכות את אובדן הנספים ובו בזמן להכריז בקול צלול: עם ישראל חי!".
נתניהו ציין כי "נראה שערכי המהפכה הצרפתית - חירות, שוויון ואחווה - נמחצו בברוטליות תחת מכבש האנטישמיות. עם זאת, אנו חייבים לומר, ושמענו זאת גם היום, שלא הכול היה שחור. בשם מדינת ישראל, בשם העם היהודי, אני מצדיע לצרפתים אצילי הנפש, שתוך סיכון עצום לחייהם שלהם, הצילו את אחיהם היהודים.
"תמיד נזכור בהוקרה עמוקה והערצה את תושביהם הגיבורים של מקומות כמו שמבון סור-ליניון שהצילו אלפי יהודים. זוהי גבורה מיוחדת. אנו בישראל מכירים סוגים שונים של גבורה, כמו שאתם מכירים כאן בצרפת. זוהי גבורה מסוג אחר. ישנה גבורה בשדה הקרב, בהקרבת חיים למען הצלת אחרים. אולם הגבורה של אותם אנשים שהצילו יהודים הייתה כרוכה בסיכון חיי משפחותיהם, חיי ילדיהם, נשותיהם, בעליהם, בסיכון של הוצאה להורג. לעולם לא נשכח – לעולם – את אותם אנשים מופלאים, חסידי אומות העולם. הם העניקו לנו מפה ומצפן למסלולה העתידי של האנושות".
לפנייה לכתב/ת 
