האתגר האוטונומי של אודי: לא רק טכנולוגיה
מכוניות אוטונומיות הן ללא ספק הדבר הבא בתעשיית הרכב. אך בזמן שהיכולת הטכנולוגית כבר לגמרי שם, מוכרחים לחשוב גם על יכולת ההסתגלות האנושית. אודי למשל בודקת את הפעילות המוחית בזמן נסיעה ברכב
לפני קצת יותר מעשור סומנה מציאות מדומה (VR) כ"דבר הבא בעולם הטכנולוגיה". הפוטנציאל העצום העיד על בשורה אמיתית כמעט בכל תחום שאפשר לחשוב עליו, החל מצרכנות ובידור וכלה בחינוך ורפואה. ובכל זאת, השנה היא 2017 וקסדות VR הן לא בדיוק מוצר צריכה בסיסי בכל בית - והאמת היא שלא כל-כך ברור אם ומתי הן יהיו.
לעיכוב במימוש הפוטנציאל יש סיבות רבות. הפתירות והקלות שבהן קשורות כמובן לשיפורים בטכנולוגיה עצמה. אך המורכבות יותר רלוונטיות דווקא לצד הנשכח במשוואה - זה של המשתמשים עצמם. אלה שגם היום מדווחים כי חוויית ההיטמעות בעולם מדומה - גם אם קצרה - כרוכה בתחושה פיזית בלתי נסבלת, סחרחורות ואפילו הקאות.
הדגש על היכולת הטכנולוגית מורגש גם בהקשר של מכוניות אוטונומיות: בשנים האחרונות תעשיית הרכב כולה כבר מכוונת לשם, היכולת קיימת והפוטנציאל הוא לא פחות מבשורה. ובכל זאת, זה עוד לא ממש קורה. ולא רק עקב היבטים רגולטוריים מורכבים הכרוכים בין היתר בשאלת האחריות לפגיעה ברכוש או בני אדם. שכן יש גם עוד צד - של חוויית הנהיגה החדשה, זו שבה נהגים אמורים לשים מבטחם במכונית מבלי לחוות חרדה, חוסר שליטה או לחץ.
ממש כמו במקרה של VR ואפילו AR (מציאות רבודה), גם כאן מוכרחים לקחת בחשבון תסמינים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים שקשורים בטכנולוגיה החדשה, שכן בסופו של יום, אימוץ או דחייה שלה תלויים במשתמשים עצמם. את הנקודה הזו בדיוק בוחנת עכשיו יצרנית הרכב אודי, שהכריזה כי ספינת הדגל שלה, ה-A8, תציע כבר בשנה הבאה - לאחר שיתקבלו האישורים המתאימים - יכולת נהיגה אוטונומית מדרגה 3. כלומר כזו שמאפשרת לנהג להתפנות לעיסוקים אחרים ולהניח למכונית לנהוג את עצמה לחלוטין. במקרה זה, עד מהירות 60 קמ"ש בכביש המהיר.
סביר עם זאת להניח שהרגולציה לא תספיק להתיישר בזמן, ובעיות האתיקה של נהיגה אוטונומית ימשיכו להעסיק מומחים הרבה אחרי שהטכנולוגיה תהיה כבר בשיאה. אבל את הנהגים דווקא כן אפשר לבדוק, למשל באמצעות ניטור הפעילות המוחית שלהם בזמן נהיגה במכונית אוטונומית.
הסימולטור שייצרה אודי מבקש לדמות מצב של ישיבה בתוך רכב הנוהג בעצמו, כאשר הנוסעים מחוברים באמצעות כובע EEG המנטר פעילות חשמלית במוח, וכן לחיישני GSR שנועדו לבדוק זרם חשמלי בעור. בעת ההדמייה הנוסעים נחשפים לגירויים מסוגים שונים להם חשופים נהגי מכונית כמו בניינים, תנועה חולפת, שלטי פרסום גדולים, אורות וקולות, תוך שהם מתבקשים לבצע משימות מנטליות, במטרה למדוד זמני תגובה, מידת לחץ וחרדה ותחושה כללית במהלך נסיעה ברכב אוטונומי.
כדאי לציין כי הסימולטור אינו כולל תזוזה ממשית, בחירה די תמוהה המוסברת בכך שהוא לא נועד לבחון את עמידות הקיבה של נוסעים ברכבים אוטונומיים. עם זאת, אין כל ספק כי לחוסר התנועה בסימולטור יש השפעה גדולה על "נוסעיו", בעיקר הרגישים שבהם לתנועה. זאת ועוד, יש להניח כי תגובת ה"נבחנים" בעת נסיעה בסימולטור ריאלי יותר, תהיה פחות קיצונית מהטעם הפשוט - הסיטואציה מוכרת.
אל תוך תנאי המעבדה שייצרה אודי הוכנסה קודם כל קבוצת מיקוד של 30 "מילניאלים" - כן, המושג הזה שלא אומר הרבה פרט לשנת לידה, כאלה שהם גם מוכווני נהיגה במכוניות אוטונומיות ואף התנסו בכך בעבר. אצלנו בטכנולוגיות קוראים לזה "מאמצים מוקדמים" - חיים חידושים וסוחפים אחריהם בקלות את כל מי שנמצאים סביבם.
זהו פלח האוכלוסיה שעליו נסמכים מותגים טכנולוגיים מובילים - אבל הוא ממש לא בהכרח מתיישר עם מי שמוגדרים כמכורים לגלגלים, ולכן נקודת ההשקה הזאת בין תעשיית הרכב לתעשיית הטכנולוגיה שוב, תלויה הרבה במשתמשים עצמם.
בסופו של דבר, נראה שאודי עושה כאן צעד חשוב בכיוון הנכון - שעשוי להאיר הרבה על היכולת האנושית להתמודד עם טכנולוגיה מהסוג הזה, ובכך אולי אפילו לקדם את היום שבו הפוטנציאל של מכוניות אוטונומיות יתממש ויהפוך למציאות יציבה.
