אולי הפעם: עוד מהפכה במכבי חיפה
הירוקים שוב משנים את הקבוצה מקצה לקצה. שבעה שחקנים הצטרפו והמילה האחרונה עוד לא נאמרה. מה האפשרויות שעומדות עכשיו בפני גיא לוזון והאם יצליח לפתור את הבעיות שעדיין נותרו?
שלוש מבין ארבע הקבוצות "הגדולות" של ליגת העל התחילו את העונה מוקדם, חלקן מוקדם מאוד. הן משחקות במוקדמות ליגת האלופות או הליגה האירופית ומרעננות את הסגל תוך כדי משחקים והכנה להם.
הקבוצה הבכירה הנוספת, מכבי חיפה, נעדרת הפעם מהמפעלים האירופיים. העונה שלה תיפתח רק בעוד חודש, אבל למרות שיש זמן בחיפה אוספים עוד ועוד שחקנים. מהפכה - עוד מהפכה.
מכבי חיפה החתימה עד עכשיו לא פחות משבעה שחקנים חדשים. ג'יימס טרויסי היה אמור להיות השמיני וכבר עבר בדיקות רפואיות, אבל הודיע שהוא מעדיף קבוצה אחרת, ובחיפה יחפשו זר אחר על העמדה שלו. בסיטואציה מסוימת כל השבעה יכולים להיות שחקני הרכב, שינוי דרסטי של כל הקבוצה, שעדיין לא סיימה את מסע הרכש.
כמות קניות כזו יכולה להביא איתה הרבה תקווה, דבר שאוהדי מכבי חיפה מפתחים בכל עונה, אבל גוררת גם סימני שאלה בנוגע לסגנון המשחק, איזון המערכים וגודל הסגל. האפשרויות רבות, ולכל אחת יתרונות וחסרונות. גיא לוזון הוא זה שיצטרך למצוא את הנוסחה הנכונה להפוך את שורת השמות לקבוצה. אבל עוד לפני שניגע בעבודת האימון של לוזון, הנה מה שנמצא היום בארסנל של מכבי חיפה.
עמדת השוער היא היחידה שלא השתנתה. עומרי גלזר הצעיר, אחת מנקודות האור הבודדות בעונה הקודמת, ימשיך להיות השוער הראשון. ההגנה שלפניו, לעומת זאת, היא סיפור אחר לחלוטין. אף אחד משחקני ההגנה של העונה שעברה לא אמור להמשיך בהרכב, למעט גארי קגלמאכר שגם הוא יעבור מעמדת המגן לבלם, שינוי משמעותי בפני עצמו. אליסון דוס־סנטוס, שהצטרף אחרי שתי עונות יציבות מאוד במכבי פ"ת, אמור לבלום לידו.
השאלה החשובה בהגנה היא סביב המגינים. בצד ימין יש לחיפה את ארנסט מאבוקה, שחקן נבחרת קמרון. מאבוקה, שמגיע אחרי שבע שנים בז'ילינה, היה בתקופה הזו אחד המגינים הבולטים בליגה הסלובקית, בעיקר בצד ההתקפי. בעונה החולפת בישל שבע פעמים, כל הבישולים בחלק הראשון של העונה, ותרם המון להתקפה של אלופת סלובקיה. מהצד האחר של הסקאוטינג אפשר לראות שמאבוקה ביצע לא פעם טעויות של חוסר ריכוז, מיקום רע או הסתבכות עם הכדור בהגנה, וזאת בליגה חלשה יחסית. כשלוקחים בחשבון שגם עומרי בן־הרוש, המגן החדש בצד שמאל, לא תמיד מרוכז, יש כאן נקודה למחשבה. הפיתרון יכול להיות משחק עם שלושה בלמים, אבל על כך בהמשך.
הקישור של חיפה יהיה גם הוא חדש לגמרי. גל אלברמן יביא ניסיון וישחק לפני קו ההגנה, כשלפניו שני קשרים מרכזיים חדשים המביאים איתם תכונות אחרות. גאורגי קוסטדינוב הבולגרי הוא לוחם הורס התקפות (חמישי בתיקולים בליגה הבולגרית). משקיען ששיחק חודשיים עם פציעה וגם יודע להצטרף ללא כדור לרחבה ולהבקיע בנגיחה. מצד שני, הוא אינו יוצר מצבים מצוין, לא טכני במיוחד והבעיטה שלו לא תמיד מספיק מדויקת.
טרויסי, שכאמור הבריז לקבוצה, הוא קשר מסוג אחר, כזה שכן יוצר מצבים (מה שהקבוצה הייתה צריכה מקשר). עכשיו לוזון מחפש שחקן אחר בסגנון הזה, קשר מרכזי עם יכולת מסירה ואפשרות לעבור שחקן יריב.
להתקפה הצטרף רק זר אחד, אבל נכון לעכשיו מדובר באזור העמוס ביותר במגרש. קאיו הוא אולי הרכש הנוצץ ביותר, שחקן שרשם מספרים יפים בגראסהופרס השווייצרית. הברזילאי, שלפעמים מזכיר את ערן לוי (בלי קשר למשקל, אלא לטכניקת הבעיטה והמסירה), הוא שחקן מאוד טכני שישדרג גם את המצבים הנייחים של חיפה, אבל בעבר נשמעו כלפיו טענות שונות הנוגעות לחוסר עזרה בהגנה, מוסר עבודה נמוך ואי־יציבות. העמדה האהובה על קאיו היא צד שמאל של ההתקפה, המקום של אלירן עטר.
עם קאיו, ואופיר מזרחי שיכול גם הוא לשחק באגף שמאל או כחלוץ, ההתקפה עמוסה. עומר דמארי, שבגלל פציעה שיחק מעט מאז הצטרף בינואר, הוא כמו רכישה חדשה, ולכל אלה יש להוסיף את עטר, גילי ורמוט, ניקיטה רוקאביציה והצעירים (חלקם ודאי יושאלו) מוחמד עוואד, עמית זנטי ושון וייסמן. בקיצור, האפשרויות רבות ומגוונות. עכשיו לוזון צריך להראות שהוא יודע מה לעשות איתן.
שם המשחק: איזון
בנייה של קבוצת כדורגל, בטח כזו עם כל כך הרבה שינויים, דורשת איזון. כרגע, שיטת המשחק המאוזנת ביותר של חיפה נראית מורכבת מקישור של אלברמן כקשר אחורי, כשלפניו קוסטדינוב הורס ההתקפות וזר נוסף שיתפרץ או רועי קהת. במקרה הזה יש מספיק עבודה במרכז המגרש כדי לאפשר לקאיו ועטר, או ורמוט, חופש יחסי, אבל הבעיה צצה במקום אחר. לחיפה יהיו שישה זרים, מתוכם אפשר לשתף במקביל רק חמישה. אם שני הקשרים בפנים, וקאיו בפנים, אין בהגנה מקום למאבוקה, קגלמאכר ודוס־סנטוס יחד. מישהו צריך להישאר בחוץ. זו הסיבה שלוזון רוצה את אדי גוטליב, אבל הוא לא הוכיח עדיין שהוא יכול להיות שחקן מוביל בקבוצה שרוצה צמרת. החלק האחורי יכול להיות בעייתי.
בנוסף, בהרכב כזה לא בטוח שלוורמוט יש מקום מתאים. מי שהיה אחד השחקנים הטובים של חיפה בעונה שעברה פחות אפקטיבי היום באגף וצריך להיות מאחורי החלוץ. לוזון, אומרים, בונה על ורמוט, אבל במערך כזה כניסה שלו להרכב יכולה לחייב הוצאה של הזר החדש שעוד יצטרף. הדרך היחידה לשלב את כל אלה יחד היא אולי בצורת יהלום, דבר שלוזון עשה במשחקים האחרונים של חצי העונה הרעה שלו, אבל אז איפה מוצאים מקום לקאיו? תסבוכת.
לוזון הוא מסוג המאמנים שהולכים רוב הקריירה עם אותם עקרונות משחק שהם מאמינים בהם, כשאצלו, אם מסתכלים על שיטת משחק, מדובר ב־2־4־4 של פעם. השיטה כמעט נעלמה מהעולם, אבל דווקא בשנתיים האחרונות חוזרת (מונאקו, אתלטיקו מדריד, לסטר). לחיפה אין היום שחקנים מושלמים לשיטה, בעיקר באגפים שם שחקנים צריכים לעזור הגנתית, ובקבוצה מספרים שלוזון ינסה להיות גמיש יותר, לבדוק אופציות שונות.
אחת האפשרויות האלה היא משחק עם שלושה בלמים. למה זה טוב? כי מאבוקה ההתקפי מתאים לכך, בן־הרוש יכול להתאים מאוד כבלם ברעיון הזה, ואז אפשר לשחק עם הכלים הקדמיים לפי היריבה. אבל מי אמור להיות המגן השמאלי ההתקפי, סאן מנחם? שמועות מספרות שיש תכנון לנסות שם את רוקאביציה, אבל זה בהחלט ניסוי, שכלל לא בטוח שיצליח.
האפשרויות, כאמור, מגוונות ושונות מאוד אחת מהשנייה, דבר שמעצים עוד יותר את האחריות, ואולי יש לומר את המבחן, של לוזון. הסגל לא מושלם, אבל עבודת המאמן פה מכריעה כי ההבדל בין בחירה נכונה לשגויה יכול להיות עצום. עם כל הכלים האלה, וגם כל סימני השאלה, לוזון חייב למצוא את האיזון העדין.
שאלת החוזק המנטלי
אחד הדברים הבולטים ברשימת השחקנים החדשים הוא הגיל. שלושה מתוך ארבעת הזרים שהצטרפו הם בני 26־29 - הטווח שנחשב לגיל השיא של שחקני כדורגל, תלוי באיזו עמדה מדובר (קאיו בן ה־31 הוא יוצא הדופן). אנחנו לא יודעים אם היה קו מחשבה מאחורי העניין, אבל ברור שמדובר בשחקנים שמצפים מהם לתמורה מיידית. שהם ישביחו את מכבי חיפה ולא מכבי חיפה תשביח אותם.
בנוסף, שני עניינים שהיו בעייתיים בחיפה מקבלים חיזוק - הבעיטות מרחוק והמצבים הנייחים (קאיו) - אבל שאלת החוזק המנטלי של הקבוצה עדיין לא ברורה. אחד הנושאים הלא פתורים אצל הירוקים בשנות הכישלון הוא הסיפור הזה, המנטליות. במשך השנים יעקב שחר רכש כמות גדולה של שחקנים "נגררים" ולא "גוררים". כאלה שמצליחים כשהקבוצה מצליחה ולא יסחבו אותה בשעות משבר. בכל אחת מהעונות האחרונות הבעיה המנטלית תרמה לכדור השלג המידרדר.
גל אלברמן היה המצטרף הראשון הרבה בזכות אופיו, אבל קאיו, למשל, נחשב לשחקן בעל מנטליות חלשה יחסית (לצד יכולת פנומנלית ברגליים). נחבר את זה לעובדה שהוא יושב על המשבצת של עטר, שחקן באותו סגנון, ונקבל סוגיה מעניינת. קוסטדינוב הוא דווקא שחקן שתמיד נותן הכל, אבל נחשב בבולגריה לחבית חומר נפץ כשלקבוצה לא הולך.
לכל זאת יש להוסיף את עומס השחקנים המדובר. אם ניקח, לדוגמה, את ההרכב "המאוזן" יחסית שהוצג פה קודם לכן, אפשר לראות שמחוץ אליו נמצאים קגלמאכר, לביא, קהת, רוקאביציה, מזרחי
וגם ורמוט או עטר. ספסל מלא שמות.
בחיפה מדברים על כך שיצרפו עוד שחקן ישראלי אחד לפחות. לוזון, כאמור, רוצה את גוטליב כדי לתת לעצמו אופציה ישראלית נוספת בהגנה. מהצד השני של המגרש עלה השם של גיא מלמד ממכבי פ"ת. אבל מי שבאמת יכול לסגור את הפינה החסרה הוא מאור בוזגלו, מכיוון שלחיפה אין שחקן אגף ימין קלאסי. במו"מ בין הצדדים הייתה התקדמות, והשחקן הביע את רצונו להצטרף לקבוצה לנוכח רשימת הרכש המרשימה.
עם בוזגלו או בלעדיו, אין ספק שמדובר בעוד מהפכה בירוק. ראינו הרבה כאלה בעבר הלא רחוק, ועם כמות כזו של שחקנים חדשים אין שום ערובה להצלחה, אבל במכבי חיפה מקווים שאולי הפעם זה יסתיים אחרת. אולי סוף־סוף זו תהיה מהפכה של שמחה.
לפנייה לכתב/ת 
