גרוש שעתר לבג"ץ: "יצאנו מחושך לאור"; עורך דין: "רבבות יציפו את בתי המשפט"
ד', שגרושתו מרוויחה יותר ממנו, עתר לבג"ץ וזכה: "מעט פעמים אתה מרגיש אושר שבא מנקודה של צדק והוגנות". עו"ד אמיר שי שייצג את אחד האבות: "סביר להניח שעשרות אלפי אבות יציפו את בתי המשפט ויגישו בחודשים הקרובים תביעות להתאמת דמי המזונות"
ד', אחד העותרים ואב גרוש שנאלץ לשלם מזונות לגרושתו על אף שהמשמורת משותפת והיא מרוויחה יותר ממנו, אמר לאולפן ynet בתגובה לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה גם אמהות גרושות ישלמו דמי מזונות במשמורת משותפת: "יצאנו מחושך לאור. מעט פעמים אתה מרגיש אושר שבא מנקודה של צדק והוגנות. למזלנו, בית המשפט הטה אוזן, הקשיב וחשב".
לקריאת פסק הדין המלא - לחצו כאן
לדברי האב, "זכינו. מדינת ישראל זכתה. כולם זכו. התחושה הייתה של מתח אדיר ומה שמשמח אותי זה שבפסקה האחרונה בעמוד 120 של פסק הדין, כתוב שהוחלט פה אחד. אני שמח שנעשה צדק ונעשתה חשיבה מאוד עמוקה, בערכאה הכי גבוהה. אני שמח בניגוד לחושך שיוצא לנו מהכנסת, ביהמ"ש העליון הוציא את האור האמיתי בנושא הזה".
"במשך שנים הנושא הזה עומד בכנסת ומהווה מקור לכיפופי ידיים בין המינים, בין חברות כנסת לחברי כנסת ובין המפלגות - ובסוף כלום לא זז", הוסיף ד'. "במשמורת משותפת צריך לקחת בחשבון את היכולות הכלכליות של שני ההורים ולפי זה לפסוק - וזה חדש. מבחינתי, האור גבר על החושך פה ובאמת הגוף הזה שנקרא ביהמ"ש העליון הוכיח שהוא שומר עלינו".
עו"ד אמיר שי, המייצג את אחד האבות, בערעור, שיבח את ההחלטה: "מדובר בפסק דין החשוב ביותר בעשור הנוכחי - לא רק בתחום המשפחה, אלא בכלל. מעתה ואילך תיפסק האפליה לפיה אבות בלבד חייבים לשאת לבדם בכלכלת ילדיהם. מהיום יש לילדים בישראל שתי כתובות שחייבות לדאוג להם, כמו בכל מדינה נורמטיבית. סביר להניח שעשרות אלפי אבות יציפו את בתי המשפט ויגישו בחודשים הקרובים תביעות להתאמת דמי המזונות לפי ההלכה החדשה של בית המשפט העליון".
בפסיקתם קבעו שופטי העליון כי "הדין הקיים - המחייב את האב בנשיאה בלעדית במזונות ההכרחיים - עלול להותיר את האב בלא המשאבים הדרושים לו כדי להבטיח את רווחת הילד ואת טובתו עת הוא שוהה עמו, כמו גם ליצור קושי כלכלי ממשי עבור האב עצמו".
השופט עוזי פוגלמן כתב בפסק הדין כי החליטו ששני ההורים יישאו "באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה".
פסק הדין, חשוב לציין, לא מתייחס לתשלום מזונות לילדים עד גיל 6, מה שנתון עדיין בידי האב.
השופטת דפנה ברק ארז ציינה איך פסק הדין הזה אמור לחול מבחינה פרקטית במקרים הבאים:
1. בכל מה שנוגע להוצאות 'בעין', הוצאות קיום שוטפות, אלו יתקזזו בלי צורך להעביר תשלומים בין ההורים לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט בהתאם לגיל הילדים ולהערכת העלויות.
2. ייקבע מנגנון לריכוז הוצאות טיפול שאינן הוצאות שוטפות כמו ביגוד, ספרים, טיפולים רפואיים וכן הלאה.
3. הוצאות חריגות יחולקו בהתאם לכושר ההשתכרות של ההורים.
4. כל הורה יישא במה שמכונה 'הוצאות מדור' של הקטינים בצורה שווה.
השופט נעם סולברג ציין בפסק הדין כי "ניתנה אמת להאמר: הגרעין הקשה של דיני המשפחה בישראל – דיני נישואין וגירושין – מאופיין בחוסר שוויוניות בין גברים לנשים. על-פי ההלכה היהודית נתון הגט בידיו של האיש – ברצותו יתן, ברצותו יסרב".
"אף על-פי כן, אין בכך כדי להצדיק חלוקה בלתי-שוויונית של חובת תשלום מזונות הילדים. זאת, לא רק בשל העיקרון שלפיו 'אין מתקנים עוול (סרבנות גט) בעוול', אלא מחמת העובדה שהלכה למעשה איננו מבקשים 'לנתק' את שאלת מזונות הילדים מהליך הגירושין בכללותו. הללו ישארו כרוכים זו בזה, לטב ולמוטב".
"במצב הקיים - יכולתו הכלכלית של הגבר נופלת בהרבה משל האישה"
בפסק הדין נתן השופט פוגלמן דוגמה לאפליה הכלכלית שנוצרה נגד גבר שמחזיק במשמורת משותפת ונדרש לשלם מזונות: "הדברים מומחשים היטב. בניכוי שכר הדירה ממשכורתם של שני ההורים נותרים בידי המשיבה 8,795 שקל, ואילו בידי המערער נותרים 6,467 שקל. לאחר תשלום המזונות מאת המערער למשיבה בסך 2,875 שקל מדי חודש – אשר כאמור נפסקו על פי גישת ההפחתה המרבית של 50% מהחיוב בצרכים ההכרחיים והמדור גם יחד – נותר המערער עם 3,592 שקל בלבד לסיפוק כל צרכיו השוטפים שלו, וכל צרכי שלושת הילדים במחצית החודש. לעומת זאת בידי המשיבה ישנם 11,670 ש"ח עבור אותם הצרכים ממש".
"בנתונים אלה", קבע, "יכולתו של המערער לספק לילדיו את מלוא צרכיהם עת הם שוהים עמו, נופלת בהרבה מיכולתה של המערערת, תוך שנוצר פער כלכלי משמעותי בין שני הבתים. בכך יש לדידי כדי לפגוע בטובת הילדים".
"ראשית, רמת החיים שלה הם זוכים בבית האב – מחצית מן החודש בכל חודש – נחותה בהשוואה לרמת החיים שהיה בכוחו לספק להם לכתחילה אלמלא היה מחויב בתשלום המזונות לידי האם. שנית, אין לשלול כי לפער הכלכלי בין שני הבתים תהיה גם השפעה רגשית ונפשית על הילדים, על יחסיהם עם ואל כל אחד מההורים, ועל מידת שיתוף הפעולה מצדם עם הסדר המשמורת הפיזית המשותפת. בל נשכח כי גם רמת חייו של המערער עצמו תיפול בהכרח מרמת חייה של המשיבה".
פוגלמן הוסיף כי "בהיעדר טעם ענייני להבחין בין האב לבין האם לעניין החיוב במזונות ההכרחיים בגילאי 15-6, אין מנוס מן המסקנה שהדין הקיים הוא דין מפלה על יסוד הנחות מכלילות וסטריאוטיפיות אשר לחלוקת התפקידים המגדרית בין האיש לבין האישה לאחר הגירושין".
"בשלה העת לאמץ פרשנות חלופית", קבעה השופטת אסתר חיות והוסיפה: "פרשנות הלכתית זו מקובלת על גדולי הפוסקים בדורות האחרונים והיא תואמת את מציאות החיים בימינו ואת התמורות שחלו בחברה הישראלית בכל הנוגע לתפישת התא המשפחתי ותפקודו בכלל, ובאשר לתרומתה האפשרית של האישה להכנסות המשפחה הנובעות מהשתכרותה, בפרט. כפי שהיטיב חברי לפרט בחוות דעתו המקיפה והמעמיקה, פרשנות זו אף הולמת את ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית ובראשם עקרון טובת הילד, שהינו עקרון-על בדיני המשפחה הנוהגים עמנו, וכן עקרונות של צדק ושוויון מגדרי".
לפנייה לכתב/ת 
