מהפך המזונות: מנוסחאות מסובכות ועד לטובת הילד ושוויון מגדרי
לאורך 119 עמודים מתווים שופטי בית המשפט העליון את הכללים שינחו את כל בתי המשפט בתיקי גירושים. הם מציגים נוסחאות שונות ומורכבות שבהן נעשה שימוש עד כה ומגיעים למסקנה ש"אין לסמוך על המספרים היבשים, ולא על דין מפלה שמסתמך על הכללות סטריאוטיפיות"
נוסחאות מתמטיות, ניסוחים משפטיים ופסקי דין קודמים - בכל אלו הסתייעו בעבר שופטים על מנת לקבוע את גובה דמי המזונות שישלמו גברים גרושים לאימהות ילדיהם. לאותן נוסחאות - חלקן פשוטות ואחרות מורכבות במיוחד - מכנה משותף אחד: לא הייתה מדיניות אחת ברורה ומובהקת שקבעה את חלוקת המזונות במשמורת משותפת. כעת, לראשונה, בית המשפט העליון מתווה את הדרך הזו בפסיקתו הדרמטית היום (ד'), שלפיה הורים לילדים בני 15-6, המצויים במשמורת משותפת, יהיו חייבים במזונות משותפים לפי יכולותיהם הכלכליות.
שרת המשפטים איילת שקד אמרה לאחר פסיקת העליון כי הנחתה לפני כמה חודשים את גורמי המקצוע במשרד להכין הצעת חוק ממשלתית ברוח הפסיקה, שאותה היא תביא לדיון בכנסת במושב הבא. "העניין עקרוני וצריך להגיע להכרעת המחוקק", אמרה שקד. "בפסק דין נכתב כי יש לחתור לחלוקת נטל הוגנת ושוויונית יותר בין ההורים תוך הבטחת טובת הילד בהתאם למכלול נסיבות העניין".
לקריאת פסק הדין המלא - לחצו כאן
כך, למשל, בפסק דין שניתן בעבר נקבע כי במקרה שבו האב והאם מרוויחים שכר זהה והמשמורת משותפת, האב יחויב בהוצאות מזונות נמוכות יחסית בכך שישלם אך ורק על התקופה שבה הילדים נמצאים אצל האם. כלומר מדובר בתעלול משפטי שנועד לצמצם את מה שבתי המשפט כבר ראו בעבר שאינו שוויוני או הוגן.
בפסק הדין, המשתרע על פני 119 עמודים, ציין בית המשפט העליון כי בתי המשפט קבעו בעבר "כלל אצבע", שלפיו יש להפחית רבע משיעור דמי המזונות שהאב משלם אם יש משמורת משותפת. "זאת, על סמך ההנחה שחלק מהוצאות האם אכן פוחתות כאשר הילדים אצל האב, אך חלקן אינן מושפעות כלל מהיקף שהיית הילדים במשמורתה הפיזית", נכתב. "הדוגמה המובהקת לסוג האחרון של ההוצאות היא הוצאות המדור, שכן חיובי שכר הדירה, הארנונה, ועד הבית וכיוצא באלה אינם מוזלים עקב שהייתם החלקית של הילדים אצל מי מההורים. מטעם זה נקבע גם כי אין להפחית מחיוב האב בתשלום חלקם היחסי של הילדים במדור האם ובהחזקתו".
גישה נוספת ומעניינת למדי ננקטה על ידי השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב באחד התיקים שהגיעו לפניו. שוחט קבע שיש להפחית מחצית מההוצאות על הילדים אם יש משמורת משותפת, ובכל מה שקשור להוצאות מדור קבע כי "הדין העברי מחייב את האב בסיפוק מדור אחד בלבד ולכן יוצא האב ידי חובתו זו בכך שמחצית מן המדור מסופק על ידו במישרין, עת מלין הוא את ילדיו עמו, והמחצית השנייה משולמת בכסף לאם".
השופט שוחט אפילו ניסה לגבש נוסחה מתמטית מתקדמת שתיישם את פסק הדין לעתיד (בתמונה למעלה). הוא קבע כמה משתנים, ולחובבי המתמטיקה - להלן ההסבר:
A - עלות צרכיו ההכרחיים של הקטין (אוכל, בריאות, ביגוד, חינוך וכו'. ג"ת), אשר בדרך כלל תכומת בסכום של 1,400-1,300 שקל. B - עלות מדור בסיסי ממוצע לקטין (מגורים. ג"ת). C - הכנסתו הפנויה של האב בהפחתת מלוא סכום הצרכים ההכרחיים של הקטין (A) ומחצית הסכום שמעביר האב לאם בגין מדור (B). הערך D מייצג את ההוצאות הדרושות למדור (למשל: ארנונה, חשמל, מים, ועד וכו'. ג"ת). E - עלות צרכיו הלא הכרחיים של הקטין, "מקום שמצבם הכלכלי של ההורים מאפשר לקבוע כאלה", ציין השופט.
השופט הרחיב: "בהמשך לכך הוצע כי במקרה שקיים שוויון מלא בזמני השהייה אצל כל אחד מן ההורים, ולצורך חישוב המזונות שעל האב להעביר לידי האם, יוצבו הנתונים האמורים בנוסחה הבאה, ובמילים: על האב לשלם לאם סכום המורכב ממחצית ההוצאות ההכרחיות של הקטין, בתוספת מחצית מעלויות מדור הקטין שיש לשלם לאם, בתוספת הסכום שנוצר מהמרכיבים הבאים: חלקו היחסי של האב בהכנסתם הפנויה של שני ההורים, כפול סכום הצרכים העולים על ההכרחי, בתוספת מחצית עלות המדור אצל האם. ממכפלה זו יש להפחית מחצית מסכום הצרכים ההכרחיים, וזאת כדי לקזז את מחצית מעלות הצרכים החורגים מן ההכרחי שאותם מספק האב במישרין לילדיו בעת שהם שוהים עמו".
אם הנוסחה נשמעת לכם מסובכת - זה כי היא אכן מסובכת ומורכבת מאוד. זוהי רק אחת מהנוסחאות שעימן התמודדו בתי המשפט לאורך השנים בסוגיה הכה רגישה. היום פסקו שבעת שופטי העליון כי "עינינו הרואות: בתי המשפט המחוזיים הכירו בכך שהדין הקיים, המחייב את האב בתשלום מלוא הצרכים ההכרחיים לידי האם גם במקרה של משמורת פיזית משותפת, מעורר קושי ברור".
"במענה לו הציעו בתי המשפט המחוזיים להפחית מחיוב זה שיעור מסוים המבטא התחשבות בשיעור המזונות ההכרחיים שמספק האב לילדיו במישרין, עת הם שוהים עמו. אשר למידת ההפחתה ולמרכיבים שעליהם תחול, נודעו גישות שונות כמוסבר לעיל".
"יש לחתור לשוויון מגדרי בנשיאה בהוצאות הילד"
השינוי בגישת השופטים לעניין המזונות במקרה של משמורת משותפת מוסבר בדבריו של השופט עוזי פוגלמן - שקבע כי אין לבסס את הפסיקה בנושא על סטריאוטיפים מגדריים השייכים לעבר, אלא על יכולותיהם הכלכליות של האב והאם. "בהיעדר טעם ענייני להבחין בין האב לבין האם לעניין החיוב במזונות ההכרחיים בגילאי 15-6, אין מנוס מן המסקנה שהדין הקיים הוא דין מפלה על יסוד הנחות מכלילות וסטריאוטיפיות אשר לחלוקת התפקידים המגדרית בין האיש לבין האישה לאחר הגירושים".
לדבריו, "גם אם הנחות אלו היו נכונות בשנים עברו, ואף אם במרבית המקרים הנחות אלו עודן תואמות את המציאות החברתית הקיימת, אין בכך כדי לרפא את הפגם האמור, בהינתן קיומה של קטגוריה לא שהיקפה לא מבוטל החורגת מהסטריאוטיפ האמור. לפיכך, דעתי היא כי גם שיקולי שוויון תומכים באימוץ פרשנותה החלופית של תקנת תש"ד שלפיה בין הגילאים 15-6 יחובו שני ההורים במזונות הקטין באופן שווה מדין צדקה, תוך שחלוקת הנטל בפועל תיקבע בהתאם ליכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות הכנסה מעבודה".
השופט פוגלמן הוסיף כי "העיקרון שלפיו אין להבחין בין האב לבין האם על בסיס מינם לעניין חלוקת נטל מזונות הילדים מקובל במדינות נוספות. אכן, באלו לא שולט הדין העברי בהליך הגירושין בכללו ועל כן נפקות ההשוואה מוגבלת ועליה להיעשות "בזהירות, תוך התייחסות להקשר הספציפי ולמגבלות נורמטיביות, תרבותיות וחברתיות שעשויות להשפיע על טיב ההשוואה".
הוא ציין כי במדינות כמו קנדה, בריטניה ואוסטרליה "מקובל לחלק את החיוב בין ההורים על פי נתונים הנוגעים ליכולתם הכלכלית של כל אחד מן ההורים, לחלוקת המשמורת הפיזית ביניהם, ולצרכיו של הילד ולא על הבחנה מגדרית ביניהם". לעומת זאת, ציין פוגלמן כי "הדין הקיים בישראל אינו בוחן כל פרמטר ענייני מעין זה לצורך הטלת החיוב במזונות ההכרחיים, אלא אך את מינו של ההורה. אם מדובר באב – יחוב בהם במלואם, אם מדובר באם – תופטר מהם כליל.
"ביסודה של חלוקה זו ניצבת הסתכלות מגדרית מובהקת אשר לחלוקת התפקידים ההורית בין נשים לבין גברים. האישה מוחזקת כמי שגם לאחר הגירושין צפויה להוסיף ולשמש כהורה העיקרי שיכולתו הכלכלית פחותה; בעוד שהגבר צפוי להוסיף ולשמש כמפרנס העיקרי, תוך הותרת הטיפול השוטף בילדים בידי האם".
פוגלמן הוסיף והבהיר בנוגע לדמי המזונות כי "אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על 'המספרים היבשים' – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים.
"עלינו להותיר שיקול דעת לבית המשפט לחתור ליעד של שוויון מגדרי מהותי בין ההורים בנשיאה בהוצאות הילדים, על ידי כך שלא יהיה מחויב לנוסחאות אריתמטיות נוקשות, אלא יוכל לשקול שיקולים שונים העולים ממכלול הנסיבות המשפחתיות לשם השגת היעד האמור", סיכם.
לפנייה לכתב/ת 
