דעה: סוגיית האמוניה זכתה להערכת הסיכונים המעמיקה ביותר

בשבועות האחרונים התפרסמו ב-ynet מספר טורים בנושא מתווה האמוניה שהובא לאחרונה לאישורה של הממשלה על ידי המשרד להגנת הסביבה. המתווה שזכה לתמיכה פה-אחד של פורום "המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים" בהובלת המשרד להגנת הסביבה ושל שרי הממשלה כולם לרבות ראש הממשלה, כולל חלופה מיידית למכל האמוניה בדמות אניות קטנות (2,500 טונות), אשר יספקו אמוניה לתעשיית הדשנים ולשאר הצרכנים באמצעות הזנה ישירה אל קווי היצור ואל מסוף חלוקת האמוניה שבמפרץ חיפה.

מתווה האמוניה בעד ונגד - טורים נוספים בנושא:

דעה: טיפול הממשלה באמוניה - טעות רודפת טעות

"טכנולוגיה עילית, ללא תאונות" - הפיתרון של עיריית חיפה לסוגיית האמוניה

בנוסף, מתווה הממשלה מציג פתרונות ארוכי טווח ע"י הקמת מקשר ימי במרחק קילומטרים מהמפרץ, וכן הקמת מפעל לייצור אמוניה בנגב. כאשר יפעלו יחדיו מקשר ההזנה הימי ומפעל הייצור בנגב, אספקת האמוניה למשק לא תתבסס עוד על מקור יחידי כבעבר. החלטת הממשלה מבוססת על ניתוח והערכת סיכונים שבוצעו על ידי צוותי המשרד להגנת הסביבה, בסיועם של טובי המומחים בארץ ובעולם. בחיפה כימיקלים עוקבים אחר החששות לפלילים בבדיקת החלופות לאמוניה, שהעביר בשבוע שעבר מבקר המדינה יוסף שפירא ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אולם בחברה משוכנעים כי ההחלטה התקבלה על בסיס מקצועי. 

חשוב לדעת, שהערכת סיכונים היא מקצוע הדורש מומחיות של שנים רבות והבנה במגוון תחומי מדע כגון מטאורולוגיה, פיסיקה אטמוספירית, סטטיסטיקה, כימיה ועוד. הערכת סיכונים היא תהליך המלווה כמעט כל החלטה בנושאי בטיחות ואיכות הסביבה, ומדינת ישראל אימצה כמדיניות את התקינה המחמירה ביותר כפי שמקובל במדינות אירופה המתקדמות.

אלא שבמדינת ישראל הערכת הסיכונים היא אף מחמירה יותר מאשר במרבית מדינות העולם, משום שנוספת לה גם מורכבות ביטחונית על רקע מצבה הגיאו-פוליטי של ישראל. לכן, לתהליכי הערכת הסיכונים בישראל שותפים גם גורמי ביטחון שונים בהם המטה לביטחון לאומי (המל"ל) שבמשרד ראש הממשלה, פיקוד העורף, השב"כ, משטרת ישראל, שירותי כיבוי והצלה ואחרים (המאוגדים בשם כולל כ-"מנחה לאומי").

לגופים אלו מומחי הערכה ובטיחות מנוסים, אשר לעמדתם משקל מכריע בהחלטת המדינה כיצד לנהוג בסוגיות שונות המובאות לפתחה. על כן, יכול האזרח בבית להניח בסבירות גבוהה, כי סוגיה כבדת משקל ורבת משמעות כסוגיית האמוניה, וביתר שאת כאשר היא נמצאת בלב הוויכוח הציבורי, זכתה להערכת הסיכונים המעמיקה ביותר על ידי טובי המומחים בארץ ובעולם.

50 אופנועים במקום אוטובוס יחיד

חלופה אחרת שנבחנה ע"י המדינה היא השימוש באיזוטנקים, מכלים בני 12.5 טונות של אמוניה גזית כל אחד, המובלים באמצעות אניות ומהן הם מונפים ומורדים על גבי משאיות הנושאות אותן ליעדיהן. איזוטנק עשוי להיות פתרון בטוח וראוי כשלעצמו, אך הוא גורר הכנות מראש כגון הקמת בונקרים לאחסון כל איזוטנק וכן מערך פיקוח קפדני הממפה את מיקומם בכל רגע נתון.

המבקר: חשש לפלילים בבדיקת החלופות לאמוניה

זיגזג האמוניה: "אם זה נכון, המנכ"ל שיקר במצח נחושה"

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה מנוע מעיסוק באמוניה בשל ניגוד עניינים

מעבר לכך, למשק ישראל נחוצים אלפי איזוטנקים בכל שנה. שינועם ברחבי מדינת ישראל הקטנה והצפופה לעבר אתרי היצור בחיפה ובנגב וכן לכמעט כל עיר בה קיימים בתי קירור באזורים של ריכוזי אוכלוסין, ואחסונם שם, כרוך בסכנה גדולה. לא חיפה כימיקלים קבעה זאת, אלא סדרה ארוכה של גורמי ביטחון ממלכתיים שנדרשו לכך.

לא נמצא ולו גורם מקצועי אחד, מומחה ישראלי או זר אליו פנו רשויות המדינה, שחשב כי פתרון האיזוטנקים עדיף על פני השימוש באנייה. הדבר דומה להפעלת 50 אופנועים במקום אוטובוס יחיד כדי להימנע מתאונה רבת נפגעים. בשעה שבאוטובוס נוהג נהג מקצועי ומורשה, מלווה ברגולציה מחמירה ופקוח של קציני בטיחות, האפשרות החלופית היא של 50 אופנועים על הכביש המסכנים לא רק את עצמם, אלא גם את משתמשי הדרך האחרים.

בתשובת המדינה לבית המשפט העליון, מופיעה שורה ארוכה ומרשימה של בעלי תפקידים במערכות החירום של ישראל, כולם ללא יוצא מהכלל מעדיפים את חלופת האנייה הקטנה ביחס לשימוש באיזוטנקים. זהו הבסיס האיתן עליו מתבססת החלטת הממשלה.

פסי הייצור של תעשיית הדשנים מושבתים 

טענה הנשמעת תדיר סביב משבר האמוניה היא שהמשק הסתדר היטב באמצעות חלופות אחרות, אולם למרבה הצער טענה זו מנותקת מהמציאות. פסי הייצור של תעשיית הדשנים מושבתים כבר מעל 100 ימים, ומעל אלפי עובדיהם מרחפת עדיין חרב הפיטורים (מדובר על מפעלי חברת חיפה כימיקלים במפרץ חיפה ובנגב וכן מפעלי הדשנים של קבוצת כי"ל).

המשבר שלא נגמר: מתווה האמוניה על סף ביטול

אושר מתווה האמוניה; "מחליפים מכל ממוגן באוניה בלתי ממוגנת"

העליון: מכל האמוניה ירוקן סופית עד ה-31 ביולי

מפעלים מתחומי יצור אחרים כגון תעשיית המתכות, הפרמצבטיקה, הכימיקלים והביטחון נאלצו גם הם לדומם קווי יצור. דוגמאות לכך הם מפעלי חברות כגון שטראוס, אקסטל, כרומת, עשות אשקלון, חברת החשמל, נשר מפעלי מלט, קופולק ועוד רבות אחרות, חלקן מקוששות עד היום אחר שאריות אמוניה שאולי נותרו במשק רק כדי להחזיק מעמד.

נשיא התאחדות התעשיינים כינס לאחרונה כנס חירום בו זעק לפתרון המשבר תחת איום הקריסה של עשרות מפעלים, חמישה מהם מובאים בתשובת המדינה לבית המשפט כעדות למצוקת המשק והצורך בהכרעה מהירה. מצוקת המשק איננה זרה למשרד להגנת הסביבה, ועל כן אישר באופן חריג למספר צרכנים ייבוא מוגבל מאוד של אמוניה באמצעות איזוטנקים, אלא שזהו איננו פתרון קבע והוא נועד למנוע את קריסת הצרכנים האלו עד ההחלטה על פתרון.

המשק כולו ירוויח מהתחרות בשוק האמוניה

טענה אחרת הנשמעת ע"י המתנגדים למתווה החדש היא שחיפה כימיקלים מעוניינת לשמר עצמה כמונופול אספקת האמוניה לישראל, ועל כן מתנגדת לפתרונות שיבטלו את הצורך באספקת החומר באמצעותה. אלא שחיפה כימיקלים מעולם לא מכרה אמוניה בישראל! האמוניה למדינת ישראל סופקה באמצעות "דשנים וחומרים כימיים" מקבוצת כי"ל המוגדרת בחוק כמונופול, ואין בינה לבין חיפה כימיקלים דבר.

החלטת הממשלה מעניקה ליזם פרטי, "קויס טכנולוגיות", את המנדט להקמתו של מפעל ליצור אמוניה כחול-לבן בנגב, שישמש את צרכי המשק המקומי. הקמת המפעל צפויה להימשך על פני 3-4 שנים.

ולבסוף, לאחר הקמתם של מפעל לייצור אמוניה כחול-לבן והמקשר הימי, חיפה כימיקלים כמו שאר הצרכנים במשק, תצא נשכרת מגישה לאמוניה זמינה. גם אם מסיבות שונות יהיה פער מחירים בין האמוניה המיובאת לבין זו המיוצרת בישראל, המשק כולו ירוויח מהתחרות בשוק האמוניה.

מחויבותה של חיפה כימיקלים לערכי בטיחות, ביטחון ושמירה על הסביבה, אינה זוכה להכרה לה היא ראויה. החברה ביצעה בשנים האחרונות השקעות חסרות תקדים במגוון פרויקטים שתכליתם הבלעדית היא שמירה והגנה על הסביבה של כולנו. בין הפרויקטים הבולטים הפחתת פליטות גזי חממה, פיתוח שיטות להפחתת תחמוצות חנקן, שיפור איכות מי הקולחים ועוד.

חיפה כימיקלים הפעילה במשך שנים את מסוף האמוניה בצורה בטוחה ומקצועית, לראייה העובדה כי מעולם לא התרחשה תקלה במסוף או חלילה נוצר חשש למי מתושבי האזור או עובדי החברה. אלא שגם עובדה זאת, של שלושים שנות הפעלת מתקן מתוחכם ורגיש בהתאם להנחיות הבטיחות הקפדניות ביותר, נעדרת מהשיח הציבורי ואינה מוזכרת כלל.

אחרית דבר, חיפה כימיקלים מעוניינת בדיאלוג פתוח וגלוי עם כל הארגונים ומצפה לדיון ענייני המבוסס על עובדות ומחקרים מקצועיים, זאת מתוך אמונה כי ניתן לקיים תעשייה משגשגת לצד שמירה על ערכי בריאות הציבור ועל איכות הסביבה.

הכותב, ד"ר עידו חורש, הוא מדען חיפה כימיקלים