"מה פתאום סרטן בשד?" וידויים של גברים שחלו במחלה
מ' חשש מהתגובה של הסביבה לסרטן השד יותר מהמחלה עצמה והסתיר אותה ממכריו. מנגד, רפי, שגם לקה במחלה, מטיף לשיח פתוח על אודותיה. כחמישים גברים חולים מדי שנה בסרטן השד. על ההתמודדות עם התווית של המחלה הם אומרים: "זה כמו להיאבק בשתי חזיתות"
צפו בריאיון עם רפי אוחנה שמספר בפתיחות על המחלה:
"אני זוכר שישבתי בחדר של הרופאה כשהיא בישרה לי שככל הנראה חליתי בסרטן השד. העובדה שחליתי בסרטן חלפה לי מעל הראש. הדבר היחידי ששמעתי בשיחה הייתה המילה 'שד'. המחשבות התחילו להתרוצץ - מה פתאום סרטן בשד? איך אספר את זה לבנות שלי? מה אגיד לחברים? בכלל לא חשבתי על ההתמודדות עם המחלה, המחשבות שלי עסקו רק במה אחרים יחשבו עליה".
מ' בן ה-63 מאזור המרכז אובחן כחולה בסרטן השד לפני כשנתיים. כמו גברים רבים אחרים שלקו במחלה מ' מעיד כי ההתמודדות עם הסטיגמה שמלווה את המחלה הייתה מורכבת לא פחות מאשר ההתמודדות עם המחלה עצמה.
"בחלומות הכי גרועים שלי לא חשבתי שאני אחלה במחלה הזו. אפילו לא הייתי מודע לכך שזו מחלה שתוקפת גם גברים", מתאר מ'. "הבשורה המרה הזו הכתה בי בשני גלים – בהתחלה חשבתי רק על מה אני אמור לספר לקרובים אליי. איך בכלל פותחים נושא כזה? מה אני אמור להגיד לחברים? לקולגות מהעבודה? רק אחרי כמה שעות של הלם פתאום נחתה עליי ההכרה שחליתי בסרטן. זה אולי קצת מוזר, אבל כנראה שפחדתי יותר מהתגובות של הסביבה מאשר המחלה עצמה. בהתחלה זה היה כמו להיאבק בשתי חזיתות".
סרטן השד הוא מחלה שמזוהה בעיקר עם נשים, וכאחוז מהלוקים בה הם גברים. בארץ מאובחנים בכל שנה כ-50 גברים בממוצע שחלו במחלה.
מ' מתאר כיצד שיתף את הקרובים אליו בבשורה הקשה: "הכי קשה היה לספר לבת הקטנה שלי. לקח כשבוע עד שהצלחתי לספר לה. בהתחלה רק אמרתי לה שחליתי בסרטן ושטרם אבחנו את סוגו. לא יכולתי להפיל עליה את הפצצה הכפולה הזו בבת אחת".
הוא מפרט כי למרות הקושי במסירת הבשורה לא היה לו ספק כי עליו להיות גלוי עם בתו. "אחד מגורמי הסיכון הכי גדולים לחלות בסרטן השד הוא הגורם הגנטי. לבנות שלי יש זכות לדעת שהן נמצאות בסיכון", קובע מ'.
"אחת השיחות הקשות בחיי"
מ' מוסיף: "אני זוכר לפרטי פרטים את השיחה איתה. זו אחת השיחות הכי קשות שערכתי בחיים. אני זוכר במיוחד את ההבעה המפוחדת שהייתה על פניה. אני יודע שהיא חששה לגורל שלי, אבל בטח גם פחדה על עצמה. תחושת האשם ברגע הזה היא מאוד גדולה. זה שבר לי את הלב לבשר לה שהיא תצטרך לחיות בצל החשש מהמחלה כל חייה. הרגשתי שזה בגללי".
מצד אחר, לחבריו ולקולגות שלו בעבודה לא סיפר מ' את האמת על המחלה שלו. "כששאלו אותי באיזה סוג סרטן חליתי עניתי שיש לי סרטן בריאות", הוא מודה. "לא היו לי כוחות להתמודד עם השאלות שלהם. סיפרתי את האמת על המחלה רק לשלושה-ארבעה חברים קרובים. המחלה תוקפת את הגוף, אבל פוגעת גם בדימוי הגברי. השדיים הם סמל הנשיות. השיח הציבורי הוא רק על נשים שחלו במחלה. לכן הסקרנות של האנשים מובנת, אבל לא היו לי כוחות נפשיים להתמודד איתה. העדפתי לחסוך את זה מעצמי ולא לספר את האמת".
בניגוד למ', לרפי אוחנה מעין צורים לא הייתה בעיה לשתף בעובדה שחלה בסרטן השד. "המסר שלי לגברים הוא שלא יתביישו במחלה", מצהיר רפי, "שיספרו. כשאתה מספר, אתה מוציא, אין לך דיכאונות. אתה לא נכנס בתוך עצמך. ספר לכולם. לא יקרה כלום".
רפי אובחן כחולה במחלה לפני כשנתיים. גוש כואב החל להתפתח בחזה שלו. בבדיקת האולטרסאונד הראשונה שעברה אובחן בשוגג הגידול כגוש שומני. כשהכאבים של רפי הלכו והתגברו, הוא פנה בשנית לרופא.
בעקבות תוצאות הבדיקה השנייה נשלח רפי בדחיפות למכון השד. "היו שם 20 נשים ורק גבר אחד. אני", הוא משחזר. "שלחו דגימה מהגידול לביופסיה וגילו שיש לי סרטן. אמרתי לרופאה שמפה זו מלחמה. אסור להתייאש. אין מה לעשות. זו מחלה ארורה. צריך להילחם בה.
"יש גברים מצ'ואיסטים שלא מוכנים לשמוע על המחלה הזו", מוסיף ומתאר רפי, "זה פוגע בתדמית הגברית שלהם. הרבה גברים לא מוכנים ללכת להיבדק. פגשתי מישהו בטיפולים שאמר שאם הוא היה יודע בעבר מה שהוא יודע היום הוא לא היה דוחה את הטיפול בגוש שהוא גילה".
כיום, למרבה השמחה, רפי בהליך החלמה מהמחלה הקשה. "אני לא התביישתי. קיבלתי את כל התמיכה מאשתי, מילדיי ומחבריי", משתף רפי בפתיחות מעוררת השראה. "אני לא יודע אם בלעדי התמיכה הזו הייתי מצליח להתגבר על הסרטן. גם בעבודה שלי בתעשייה הצבאית נרתמו לסייע לי. אי אפשר להתגבר על המחלה הזו לבד. כל מטופל חייב להישען על מישהו. מי שמסתיר את המחלה לא יכול לקבל את העזרה הזו. אסור להתבייש, חובה ללכת להיבדק. הבושה הורגת".
"הגברים מתמודדים עם קושי ייחוד"
אורית שפירא, עובדת סוציאלית, היא מנהלת מחלקת השיקום והרווחה של האגודה למלחמה בסרטן. במסגרת תפקידה היא מעניקה ליווי נפשי למטופלים שלקו בסרטן. "גברים שחלו במחלה מתמודדים בנוסף לכל הקשיים ה'רגילים' שאיתם מתמודדים חולי סרטן עם קושי ייחודי. זו מחלה נדירה ויחסית לא מדוברת. לכן אותם גברים חשים שהם מתמודדים עם הקושי לבד. זה מעצים את תחושת הבדידות של החולה.
"המחלה מאוד מתקשרת עם דימוי נשי", מאבחנת שפירא. "פגשתי גברים שחששו אפילו לספר למשפחה הקרובה שלהם על המחלה. תפקידנו הוא לדרבן את אותם גברים לשתף את הזולת בקושי שלהם. ברגע שאתה משתף אתה חש פחות בודד. התמיכה של המשפחה והחברים מאוד חשובה".
אורית מפרטת כי תחושת הבושה היא מנת חלקם של לא מעט גברים שחלו בסרטן השד: "הם חשים בושה משום שהם חלו במחלה 'נשית'. כל תגובה היא נורמלית בסיטואציה כזו לא נורמלית, אבל חשוב לעודד שיח פתוח על המחלה. רואים באופן מיידי את השיפור אצל גברים שמפסיקים להתבייש. כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם מחלה כל כך קשה לבד".
אחוזי החלמה דומים לאלו של הנשים(צילום: shutterskock)
מתעכבים בבדיקה מחמת הבושה
ד"ר אלה עברון, מנהלת היחידה לסרטן השד בבית החולים איכילוב ויועצת של האגודה למלחמה בסרטן, מסבירה כי יש גברים שמתעכבים בפנייה לטיפול במחלה בשל הבושה שהם חשים. "בהחלט יש אלמנט של בושה אצל גברים שלוקים במחלה", מאבחנת הרופאה. "שולחים אותם למכון השד כשמסביבם כולן נשים. השיח הציבורי מתמקד כמעט לחלוטין בנשים שחלו במחלה. זה גורם להם למבוכה".
ד"ר עברון מסבירה כי פרוטוקול הטיפול בסרטן השד בגברים דומה בעיקרו לטיפול שמקבלות הנשים. "גם אחוזי ההחלמה מהמחלה הם די דומים בקרב גברים ונשים", מוסיפה הרופאה. "בגלל שהחזה של גברים הוא קטן יותר משל נשים, קל יותר להבחין בגושים חשודים. מצד שני, המודעות למחלה בקרב גברים היא נמוכה יותר, כך שמועדי האבחון הממוצעים אצל נשים וגברים הם די דומים. המחלה תוקפת בעיקר גברים בגילים מבוגרים.
"גברים שחשים בכאב או בגוש בשד צריכים להיבדק", מייעצת הרופאה אך מדגישה כי מדובר בסרטן ששכיחותו נמוכה ביותר בקרב גברים. "בגיל ההתבגרות יש גדילה של השדיים. הכאבים הללו טבעיים ואינם קשורים בדרך כלל למחלה".
האגודה למלחמה בסרטן מפרטת כי גברים ממוצא אשכנזי מצויים בסיכון רב יותר לחלות במחלה. בדומה לנשים, גם הגברים יכולים להיות נשאים של מוטציה מסוג BRCA ולהורישה לצאצאים שלהם. "גילוי הנשאות חשוב להתאמת טיפול לגבר שחלה, לגילוי מוקדם של מחלות ממאירות ולזיהוי קרובות משפחה המצויות בסיכון", נמסר מהאגודה.
לפנייה לכתב/ת 
