אביו של אמיר פרישר גוטמן: "ליטפתי, אמרתי לו שיילחם - אבל הרגשתי שזה בלתי אפשרי"
כבר כשהגיע לבית החולים, הבין שמואל פייגר שהסיכויים קלושים. "אני בוכה, לא ישנתי מאז שליבו נדם", הוא אומר ל-ynet, וחושף שאת טקס ההלוויה תכנן בנו עוד בחייו: "הוא הכין את עצמו לגרוע מכל, מקווה שיהיה מרוצה מההפקה שהכין לעצמו"
"טרגדיה, אירוניה, גורל - כל מילה שלא נאמר על המוות של אמיר תהיה נכונה. אני בוכה כשאף אחד לא רואה". במילים כואבות אלה מסכם שמואל פייגר, אביו של אמיר פרישר גוטמן, את מותו הטרגי של בנו - שהלך לעולמו אתמול (א') לאחר שטבע בחוף סמוך לעתלית.
פרישר גוטמן חגג בחוף במהלך סוף השבוע את "יום ההולדת החדש" שלו - שנה מהיום שבו גילה שאינו חולה בסרטן. בשבת נסחף בזרם יחד עם אחייניתו בזמן ששהו במים והצליח להחזיק אותה עד שניצלה, אך כוחותיו שלו אפסו. הוא הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה ללא דופק, תוך ביצוע פעולות החייאה, וגם לאחר שהדופק הושב לו נותר מצבו קשה מאוד. כעבור יממה הודיעו הרופאים על מותו.
היממה האחרונה בחייו של אמיר פרישר גוטמן
"עקרו לי את הלב": המעריצה נפרדת
המחלה, החיים החדשים - והטרגדיה: רכבת ההרים של פרישר גוטמן
"ההודעה על כך שהוא טבע תפסה אותי כשהייתי בקניון בנצרת", שחזר פייגר את הרגעים הקשים בראיון ל-ynet. "הבן הגדול צלצל אליי ואמר לי להגיע לרמב"ם. זו הייתה הנסיעה הארוכה ביותר בחיי, לצערי, כשהגעתי הבנתי שסיכוי הוא קלוש.
"כשהבנתי מה המצב ההיגיון שלי אמר שהזמן שאול, אחרי כל כך הרבה זמן בלי אוויר אין הרבה סיכוי שבן אדם יחזור לחיים. הצלחנו לראות אותו מספר שעות גם ביום שבת וגם ביום ראשון. ליטפתי אותו".
נפרדת ממנו?
"ניסיתי לדבר איתו, אבל לא ידעתי כמה הוא מקשיב. אמרנו לו שיילחם וינצח בדיוק כמו בפעם הקודמת. אבל בתוך תוכי הרגשתי שזו משימה בלתי אפשרית. לא הצלחתי לעצום את העיניים מהרגע שליבו של אמיר נדם".
פייגר הוסיף כי רוי, נכדו ובנו של פרישר גוטמן, כבר קיבל את ההודעה המרה על מות אביו. "אני לא בטוח שהוא מבין כי הוא קטן, רק בן 4, אבל האחיינית שהייתה עם אמיר במים היא קצת יותר גדולה, בת 9, והיא מבינה את ממדי האסון".
הלווייתו של פרישר גוטמן תיערך מחר בנתניה, והמשפחה ביקשה להגיע בלבן - בהתאם לבקשה של פרישר גוטמן עצמו, שתכנן את הטקס האחרון בחייו. "אמיר כתב לעצמו איך תיראה הלוויה, הוא הכין את עצמו לגרוע מכול. הוא ביקש שכולם יבואו בלבן, וביקש גם שלא נתאבל ונבכה. אבל זה קצת מוגזם להתחייב כי המציאות כופה עלינו ואי אפשר שלא לבכות עליו. אני מקווה שהוא יהיה מרוצה מההפקה שעשינו לכבודו".
יש נחמה באהבה הגדולה שאמיר מקבל מעם ישראל?
"כן, הנחמה היא שאהבו אותו וכולם מרגישים אובדן, ובעיקר שמספר גדול של חברים ומכרים תומכים ומנסים לעזור בכל דרך שהיא. החיבוק מעם ישראל עוזר לנו ומנחם אותנו אבל זה זמני. לאחר מכן אנחנו נשארים עם הכאב והאובדן. זה אסון".
