הכדורגלן הישראלי הגדול בהיסטוריה / טור
בשבילי ערן זהבי הוא הטוב מכולם. אני עוקב אחריו כמו אחד שאובססיבי לאקסית שלו ומתפלל שיצליח. מספר הזיכרונות שהוא השאיר אצלי בלתי נתפס והשערים שלו חוזרים אליי בחלומות. גיא לייבה טוען כי למרות שהוא כבר בן 30, זהבי עוד יגיע לטופ העולמי. כי אצלו אין דבר שהוא בלתי אפשרי
בשבילי, ערן זהבי הוא שחקן הכדורגל הישראלי הטוב בהיסטוריה. לא היה מעולם שחקן תכליתי יותר, עם סיומת כזאת מדהימה, עם מסירה טובה וראיית משחק מהטובות בעולם כיום.
גוואנגז'ו R&F עשתה את עסקת חייה עם מכבי ת"א, כשהשיגה אותו ב-8 מיליון דולר בלבד. הוא מחזיק את הפועל רעננה של הליגה הסינית על הכתפיים שלו עם 18 שערים ב-18 משחקים. אנחנו אוהבים לזלזל בליגה הסינית, אך אם היא כל כך חלשה, למה חלוצים "טובים ממנו" כמו גרציאנו פלה, הולק וקרלוס טבס, שמשחקים בקבוצות טובות יותר מהנגרים בכחול, הבקיעו הרבה פחות ממנו?
לא סתם בפוטבול מנג'ר 2017 העריכו את שוויו של מספר 7 ב-40 מיליון אירו. זהו מחירו האמיתי. הוא לא נופל מחלוצים כמו אוליבייה ז'ירו או מאורו איקרדי, ומופלה לרעה רק בשל צבע הדרכון שלו. ברור לחלוטין שאם היה צרפתי אמיתי (ולא רק עם דרכון כזה), כבר היה משחק מזמן בקבוצה גדולה בפרמייר ליג. אבל לרוע מזלו הוא גדל בישראל, בה סווג תחילה כקשר 50:50 (למה? גם אני שואל, תשובות אצל אלי גוטמן) ואף אחד לא ראה את הקילר אינסטינקט שלו, עד שהגיע פאולו סוזה.
אם עוד לא הבנתם, אצל ערן זהבי אין דבר כזה בלתי אפשרי, ואם הוא יכול לגרום לציניקן כמוני להתרגש מכדורגלן ישראלי וממש להעריץ אותו, הוא יכול לעשות הכל, גם להגיע לקבוצה גדולה אחרי גיל 30. אחרי הכל, הוא ערן זהבי.
האקסית המיתולוגית
בהתחלה, צפייה במשחקים שלו בסין כאוהד מכבי ת"א הייתה כמו לצפות באקסית המיתולוגית שלך עם החדש שלה, אדם שהוא בבירור טוב יותר ממך בכל התחומים. תחושות שנעות בין "איך לעזאזל נתנו לו ללכת?" ל"אני מאושר בשבילו שהוא מצליח ועושה חיל", וזה כאב. מאוד.
גם מכבי התנהלה כמי שהאקס נטש אותה במפתיע. מאות אם לא אלפי אוהדים עדיין מגיעים עם חולצות שלו למגרשים ומסרבים להתקדם. מכבי עצמה רעתה בשדות זרים וניהלה רומנים עם אנשים בעלי מוניטין מפוקפק כמו אוסקר סקריונה, שוטה ארבלדזה וליטו וידיגאל, וסבלה עונה שלמה מכאבי פרידה.
וכמו כל אדם שנזרק, גם היא השפילה את עצמה עד עפר עם הפסדים מביכים ורק עכשיו חוזרת לעצמה. אי אפשר להאשים אותה בזה, היא הייתה מאוהבת בו עד השמיים. זהבי היה מכבי, ומכבי הייתה זהבי.
זהבי הוא כל מה שהבטיחו לנו זקני היציע, שסיפרו לנו על גיורא שפיגל ושייע גלזר, על יריבות שרעדו מהשם "מכבי", על מאמנים שעלו עם שבעה שחקני הגנה רק כדי לא לקבל תבוסה, על ארון תארים גדוש, על כך שכל עונה שלא הסתיימה בדאבל היא כישלון, על שנאה מהולה בקנאה מכל מי שלא צהוב.
מספר הזיכרונות שהוא השאיר אצלי הוא אסטרונומי. אי אפשר לבחור את הרגע הגדול שלו בצהוב. זהבי הוא היחיד בדור הנוכחי שהשאיר את הכדורגל הישראלי בהלם פעם אחר פעם, שמשך אש יותר מכולם, אבל ידע גם להתעלות עליה בקלות.
הזיכרון הכי מתוק
עבור רבים "דרבי זהבי", אותו 2:3 מפורסם על הפועל ת"א הוא המשחק הגדול ביותר שלו, הכל כבר נכתב על ההצגה הבלתי נשכחת. אבל לטעמי זה לגמרי ה-2:2 בבאזל.
אף אחד לא נתן למכבי סיכוי בפלייאוף של ליגת האלופות, אבל ערן זהבי ידע שהוא יהיה שם. שער ראשון אחרי תרגיל אדיר בבעיטה חופשית שהשאיר את השווייצרים בהלם. השער השני היה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי: 40 שניות לסיום מיכה חטף כדור, וזהבי ניהל את המבצע: הוריד לבן הרוש, שמסר לדור פרץ, שהחזיר למיכה, שהגביה את הכדור לרחבה ואז, בקפיצה א-לה רונאלדו, זהבי נגח את הכדור הכי איטי בעולם לרשת. אין צהוב אחד שלא מכיר את המהלך בעל פה.
אף אוהד של מכבי לא ישן בלילה ההוא, וגם לא אני. השיחות ביני לבין חבריי היו מטומטמות ביותר: "אני לא מאמין". "גם אני לא מאמין". "וואו, גם אני לא". אחד הדברים שאני הכי מתחרט עליהם בעולם הוא שלא הייתי באצטדיון סנט יאקוב באותו ערב. מצד שני, אולי נחסך ממני התקף לב.
השלמה עם הפרידה
אני מבין שהוא כבר לא יחזור למכבי בתקופה הקרובה, וזה בסדר. ישראל לא ראויה לכוכב-על כמו ערן זהבי. אפילו כשהוביל את הצהובים לליגת האלופות וקבע שיא מדהים של כיבושים, בחרו במישהו אחר לשחקן העונה - שחקן שהגיע ל-33 שערים בשלוש עונות. נתון נחמד מאוד, אבל ממש לא גדול מהחיים.
אחרי שהשלמתי עם העובדה שהוא לא יחזור, עכשיו אני יכול לראות אותו בכיף בליגה הסינית עם החדשה שלו, לקוות שיבקיע עוד ועוד שערים ולקנא באוהדים שעליהם הוא "יורה" בחגיגות. להם אני אומר: תנצרו כל רגע איתו, כי אתם יודעים טוב מאוד שקיבלתם אותו בטעות, ועוד מעט הוא בטח יעזוב למקום גדול יותר.
אז לרגל יום הולדתו ה-30 אני מאחל לכדורגלן הכי רעב בעולם שישמור על הרעב הזה. האמת, אני בעיקר מאחל לו להירגע עם נאומי העכברים למיניהם כשהוא חוזר להנהיג את הנבחרת הכושלת שלנו, ולהבין שבשבילי ובשביל רבים אחרים – הוא הגדול מכולם.
לפנייה לכתב/ת 
