"המתמחים": מותחת ודרמטית, כמו החיים עצמם
עם איזון נכון בין דרמת חדר ניתוח, רגעים מעוררי אמפתיה ששוברים את דמות הרופא ההירואי ועלייה קלה במינון הקיטש והתינוקות, מצליחה "המתמחים" בעונתה השנייה לשמור את הצופים על קצה הכיסא. גם הפעם, החיים עצמם סוערים יותר מכל סרט מתח. רק אל תתנו לנו האפי אנד
העונה השניה של "המתמחים" שהחלה אתמול (ג', 21:00, ערוץ 2) לא משאירה מרווח נשימה וזורקת את הצופים שלה למים עם מקרה התאבדות. אשה צעירה נפלה, או יותר סביר קפצה, מקומה רביעית והיא נלקחת לחדר ניתוח. בני המשפחה שלה לא איתה וגם - כך מסתבר למרבה הבעתה - לא מתכוונים להגיע ומבקשים "עדכון טלפוני".
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"זוג מנצח VIP": זוגי, יבשושי ומיושן
"שיחת בנות": להביט בעיניים פקוחות בטרנסג'נדריות
העונה הראשונה של "המתמחים" הוכיחה שהיא לא פה כדי להאדיר וללטש מיתוסים הירואים על מקצוע הרפואה אלא להוריד את הצופים שלה לקרקע ולהתיידד עם המורכבות. בטסטמוניות שמשולבות בניתוח מועלית דילמה מעניינת - עם איזו מוטיבציה, ואולי אפילו זכות, משאירים בחיים בנאדם שביקש למות.
זה מרגיש כאילו הם פה כבר שנים, אבל העונה החדשה של "המתמחים" שהתחילה אתמול היא רק העונה השנייה. ד"ר חן שפטר, שהוביל את העונה הקודמת כמתמחה במחלקה הכירורגית הכללית של בית החולים שיבא תל השומר, הוא עכשיו בהתמחות במחלקת כלי דם ואליו מצטרפים מתמחה (שהעובדה שהוא הבן זוג של שחר פאר הושחלה כבר פנימה בתפרים קצת גסים, ובואו נקווה שההפקה לא תתפתה לחגוג על זה בפרקים הבאים. למרות שעל מי אני עובדת בעצם) וארבע מתמחות נוספות מכל מיני מחלקות.
"המתמחים" שומרת על הגרעין שהפך אותה בעונה הקודמת למוצלחת כל כך. עם מינון נכון של דרמה של חדר ניתוח, דקות ארוכות שמשאירות את הצופה על הקצה של הכסא יותר מכל סרט מתח, שעובדת בגלל ההתאפקות של העורכים וההבנה המעודנת שכשיש לך דרמה - אין שום סיבה להעצים אותה בצורה מלאכותית אלא לתת לה לעבוד בשבילך. מנגד, מאזנים את הפלס האנטי-דרמה רגעים פרוזאים לכאורה של אחורי הקלעים, הומור חדר האוכל, מאבקים פנימיים של אנשי מקצוע.
מה שעבד לטובת "המתמחים" עובד גם הפעם - אף אחד אינו מושלם. למתמחה שלכם רועדות הידיים עם האיזמל. חולה נכנסה לחדר ניתוח כדי לשלול קיומן של גרורות ומתברר שהן דווקא התפשטו. גם הפעם נבחרו דוברים כנים עם יכולת לנתח (בכל זאת, כירורגים) את החוויות שהם עוברים ולזקק אותן לטסטמוניות עבור הצופה. המקומות שהם מסכימים לחשוף בתוך עצמם כביכול חותרים תחת הדימוי ההירואי של הרופא אבל שוב, בסופו של דבר הם מעוררים הרבה הערכה ואמפתיה ואם זה אומר שבנאדם אחד פחות יתקוף אותם בפעם הבאה בבית חולים אז הנה, אפילו יצא מזה משהו טוב.
דבר אחד השתנה מהעונה הקודמת, לפחות לפי הפרק הראשון, והוא העלייה במינון הקיטש. לא עליה דרמטית אבל מורגשת. אם בעונה הקודמת "המתמחים" הייתה נקייה לחלוטין הפעם היא קצת נגועה. אם זה בעריכה המוזיקלית, אם במתן יותר זמן מסך לחולים עצמם (שעם כל האמפתיה שלי אליהם - לרוב מה שיש להם לתרום הוא די צפוי), אם בקטעים האופטימיים להפליא בהם החולים שולחים תמונות מהנופש שלהם בבורה בורה או במונולוג הסיכום הסכריני של ד"ר שפטר על משפחתיות ומינון היתר של התינוקות שלו על המסך. אחרי שבטחתם בנו שנכיל אמירות מורכבות על העולם שאתם חיים בו, אל תעלבו בנו עם הפי אנד מאולץ. אני מבינה את הצורך בקלוז'ר אבל בואו לא נשכח לרגע את החיים עצמם.
