"איננה עוד" - בגדים שמספרים את הזוועה
"בתוך הבגד הזה הייתה פעם אישה. הוא מכיל את תנועות הגוף שלה, את הצללית שלה, שהשתקפה במראה בחדר השינה שלה, הוא מכיל את הזיכרונות, את ריח גופה, את טעמה בלבוש, את האופן שבו בחרה לצאת אל העולם, ובעיקר את מה שהיא הייתה, ואיננה עוד". קרן יחזקאלי גולדשטיין, יוצרת פרויקט הנצחה מצמרר לנשים שנרצחו, משתפת
הפרויקט "איננה עוד" נולד לפני כשמונה חודשים. אחרי ששוב נרצחה אישה, אחרי ששוב היו כל הגורמים שאפשרו לרצח הזה להתרחש, אחרי שכבר נזרעו זרעי הפורענות וסימנו אותה כמטרה חיה. לעיתים היו שם סימנים מוקדמים ולעיתים לא.
שמונה חודשים שבמהלכם נאספו בגדים של נשים צעירות ונערות מכל הארץ. בתוך הבגד הזה הייתה פעם אישה. הוא מכיל את תנועות הגוף שלה, את הצללית שלה, שהשתקפה במראה בחדר השינה שלה, הוא מכיל את הזיכרונות, את ריח גופה, את טעמה בלבוש, את האופן שבו בחרה לצאת אל העולם ובעיקר את מה שהיא הייתה ואיננה עוד.
רצח נשים לא מתרחש בחלל ריק. יש מאחוריו קנאה ורכושנות, שהולכות יד ביד עם ניסיון לשלוט באישה ולראות בה רכוש.
אולי היה שם גבר שאיים ברצח או בהתאבדות אם היא תבגוד בו או תעזוב אותו. אולי היא סבלה שנים מהתעללות, מאלימות מילולית. אולי הוא עקב אחריה באובססיביות, אילץ אותה לקיים יחסי מין או שלל את חירותה, נשף בעורפה בכל פעם שחשבה לקום וללכת. אולי היה חוזר שיכור מדי פעם הביתה, אולי מסומם. אולי היה לו נשק חם בבית.
ולמרות כל אלה, המשטרה שחררה את החשודים
רצח נשים ניזון גם מהעובדה שכל מי שהיה אמור לשמור על הנשים שנרצחו - טמן ראשו בחול וכשל במשימתו: גזרי הדין המקלים, מקלטים שנסגרים, נשים שהתלוננו על כך שהן עלולות להירצח. ולמרות כל אלה שחררה המשטרה את החשודים, והן אכן נרצחו.
הייתה ואיננה עוד. מסתבר שאלימות נגד נשים היא הפשע הנפוץ ביותר בעולם שבגינו הפושע אינו בא על עונשו. אז בואו נסתכל רגע לנתונים בעיניים, רק לרגע אחד מבלי להסיט את המבט: בכל שנה נרצחות בעולם כ-60 אלף נשים באירועי אלימות. 60 אלף נשים ונערות חשופות, מופקרות מהגנה. ואני בחרתי לסמן את היעדרן בבגד.
אותו בגד שאמור להגן עליה, לחצוץ בינה לבין העולם. הדבר הזה שמספר עליה כל כך הרבה מבלי לומר ולו מילה אחת. שמלת הג׳ינס החומה של לימור רימוק, חולצת הטריקו הירוקה של איריס גורליק, השמלות החגיגיות של שתי האחיות לבית טסארה, מלקאם וסלמלאק, הקפוצ'ון של עללא, השמלה השחורה של דועעא ואפילו המעיל השחור דמוי הפרווה של דפנה בר ציון. כל הבגדים הללו, הדוממים, לא הצליחו להגן עליהן.
שנמשיך להנכיח אותה, שנמשיך להשמיע את קולה
הסכין, הפטיש, האקדח ועוד ווריאציות אכזריות לנטילת חיים של מישהו אחר - חוררו והכריעו את פיסת הבד עד הנשימה האחרונה. כי בגד לא באמת יכול לשמור על חייה של מישהי, אבל אנחנו כן.
והמשטרה, ובתי המשפט, ושירותי הרווחה, ומערכת החינוך שבה מתחנכים הילדים והילדות שלנו - כל אלה יכולים להציל חיים, לשנות את המציאות ולתת לבגדים להיות מה שנועדו להיות. כסותהּ.
כשעמדנו מול בני המשפחה הכואבים וביקשנו לקחת מהארון בגד שהיה משמעותי עבורה, הבטחנו להם בעצם שנמשיך להנכיח אותה, שנמשיך להשמיע את קולה.
אני באופן אישי מתייחסת לזה כאל צוואה לא כתובה ומתכננת לעבור מעיר לעיר, מבית ספר אחד למשנהו, ובעזרת אין-ספור המלאכים הטובים והמסורים שנקרים בדרכי להזמין בכל עיר שאליה נגיע עוד ועוד אנשים שיצרפו את בגדי היקירה שלהם לפרויקט הנצחה אדיר, שיסתובב בכל העולם ויזעק את זעקת הנרצחות אל השמיים.
הצטרפו ותמכו בפרויקט, ויחד נדרוש ממשרד החינוך לשלב בבתי הספר תוכנית שנתית שנוגעת לאלימות מגדרית. בעזרכתכן/ם נהיה הפרויקט החלוץ שיפתח את השער לעוד רבים. כך נוכל להשפיע באמת על אלה שיהפכו בעתיד לבני זוג, הורים, מנהיגים ומקבלי החלטות.
- מוזמנים להיכנס ולתמוך בפרויקט לגיוס המונים "איננה עוד".
- הפרויקט" איננה עוד" מוצג ב"בית ליבא" ברחוב מגדל 1 בנווה צדק בתל אביב עד סוף יולי 2017. מדובר במיצג נודד שניתן לשלב בהרצאה בנושא. לפרטים והזמנות היכנסו לעמוד הפייסבוק.
לפנייה לכתב/ת 
