ריצת החיים
מחווה מרגשת של ספורטאית שהשתתפה במכביה: רצה כשעל חולצתה המספר המקועקע על ידו של עיתונאי "ידיעות אחרונות" נח קליגר, ששרד את אושוויץ
עיתונאי "ידיעות אחרונות" נח קליגר, ששרד את השואה ויצא בחיים מאושוויץ, מהווה סמל עולמי להנצחת זיכרון הזוועות. הוא נאם באו"ם ביום השואה הבינלאומי ומרצה במדינות רבות בפני קהלים גדולים. סיפורו המיוחד מרתק את המאזינים, אבל ספק אם גם הוא עצמו האמין שההשפעה שלו תבוא לידי ביטוי בצורה ספורטיבית יוצאת דופן.
דני, אישה שמבקשת בצניעות לא לפרסם את שם משפחתה, נחשפה לסיפורו של קליגר לפני שנים רבות כאשר קראה את ספריו. מאוחר יותר, ב-2005, השניים נפגשו במצעד החיים ה-18 בפולין. דני התנדבה להשתתף בתור מדריכת קבוצות בצרפתית, והקשר התהדק כאשר המשיכה ללוות קבוצות במסעות דומים.
לפני שנתיים עלתה במוחה דרך מיוחדת לכבד את האיש שהיא מעריצה ושאיתו היא מיודדת, ולאחרונה התחילה ליישם אותה. דני רצה כשעל חולצתה, במקום מספר משתתף רגיל, מופיע המספר מאושוויץ שמקועקע על ידו של קליגר (בשל טעות אנוש, המספר הרשום אצל דני מתחיל ב-A ולא ב-1 כמו בקעקוע), יחד עם שמו.
וכך, דני השתתפה במכביה האחרונה בריצת הלילה בירושלים, 10 ק"מ בחום כבד, כשהיא נושאת את המספר של קליגר עימה. את המדליה שקיבלה על השתתפותה העניקה לקליגר, והנהלת המכביה שאהבה את הסיפור נתנה לה אחת חלופית, כדי שתשמור כמזכרת. עוד לפני כן, המספר של קליגר ליווה אותה במרוצים אחרים.
בפגישה עם השניים בבית קפה בתל אביב, מספר קליגר: "התרגשתי מאוד מהיוזמה של דני. בדרך כלל אני לא מתרגש, אבל זה באמת משהו יוצא דופן".
"רעיון שצריך לאמץ"
דני מוסיפה: "זה רעיון שצריך לאמץ. אשמח אם עוד אנשים יבחרו לכבד בצורה הזו מישהו שהם מכירים. שהזיכרון ימשיך, עם הרגליים, עם הכוחות, עם עוצמת ההישרדות של האנשים הנפלאים האלה, הדור שנותן לנו כוחות להוביל את העם הזה. צריך לתת לכל העולם להבין שלא גמרו אותנו בשואה. אתם לא מבינים אילו תגובות אני מקבלת. המון אנשים מכירים את נח, אז הם ניגשים, מוסרים לו ד"ש, אומרים 'שיהיה בריא'. זה ממש כל הזמן, לאורך כל המרוץ חושבים על נח".
אגב, אתם בטח תוהים כמונו באיזה מקום היא סיימה בריצה במכביה. אז ככה - דני לא ספרה וגם לא בדקה. היא רצה בשביל ההנאה. אבל את החיבור לקליגר היא הרגישה לאורך כל הדרך: "כשאתה עייף, אתה צריך לשאוב כוחות מאיפה שהוא. כל אחד שואב אותם מאיזו השראה. כשאני רצה, כשקשה לי, אני אומרת לעצמי שנח שרד את צעדת המוות, וזה הרבה יותר קשה ממרתון או מתחרות איש ברזל. הוא לא ויתר, אז למה שאני אוותר? וכך אני ממשיכה לרוץ".
לפנייה לכתב/ת 
