הרבנים דחו גרושה: "לא הוכחה אלימות מינית"

אישה תבעה מבעלה לשעבר את סכום הכתובה בטענה שהייתה קורבן להתעללות מצדו. אבל בית הדין הרבני סבר שתלונתה הייתה "לא אמת"

עו"ד אלי בראליפורסם: 02.08.17 , 07:01

בית הדין הרבני בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה של אישה גרושה לקבל מבעלה לשעבר את סכום הכתובה שעליו התחייב, משום שהדיינים סברו שטענותיה לאלימות פיזית ומינית לא היו אמת.

בני הזוג נישאו ב-2012 וכשנתיים לאחר מכן נולד להם בן. שבועות ספורים לאחר הלידה ברחה האישה לבית הוריה והגישה תלונה במשטרה נגד בעלה על טלטול הילד ואלימות ואיומים כלפיה. בעקבות זאת הורחק הבעל לכ-30 יום מהבית ומאז לא שבו בני הזוג לגור יחד.

תביעה

הפסידה כתובה של מיליון ש' בשל חשד שבגדה

עו"ד שירלי מנוחין אלמוג

במסגרת הליך גירושים סירבה אישה לחשוף התכתבויות עם גבר זר. בית הדין הרבני קבע שיש כאן "ספק בגידה" ופטרו את הגרוש מתשלום הכתובה

הפסידה כתובה של מיליון ש' בשל חשד שבגדה

בדצמבר 2014 הגיש הבעל תביעת גירושים שאליה כרך את ענייני הרכוש. הוא ביקש להכריז על אשתו "מורדת" בטענה שהתלונה שהגישה נגדו במשטרה הייתה תלונת שווא. בנוסף הוא ביקש שדירת המגורים המשותפת תימכר ושהוא יקבל את מרבית התמורה, שכן לדבריו הוא השקיע ברכישתה יותר מאשתו. כמו כן הוא ביקש לחייב את האישה בדמי שימוש עבור התקופה שבה הורחק.

במקביל הגישה האישה תביעת גירושים וכתובה, שבה גוללה טענות קשות של אלימות מינית, נפשית וכלכלית מצד בעלה. באפריל 2016 הסכימו הצדדים שהמחלוקות הכספיות יידונו לאחר הגט והתגרשו.

הדיינים - הרב ציון לוז-אילוז, מאיר כהנא ואבידן משה שפנייר - סימנו את נקודת המשבר ביום שבו הורחק הבעל מהבית בעקבות התלונה ותהו אם הייתה לכך הצדקה. הם ענו על כך בשלילה וכתבו שהתמונה המצטיירת היא שאכן מדובר היה בתלונת שווא חמורה שנבעה משיקול דעת מוטעה.

הדיינים קיבלו את גרסת הבעל שמדובר היה בתלונה "יזומה ומכוערת" שנועדה להרחיק אותו מהבית המשותף וליצור "עליונות דיונית" בתביעת הגירושים שהלכה ונרקמה בראשה של האישה. נקבע שתלונות האישה על התעללות מינית הופיעו רק לאחר פתיחת תיק הגירושים והן לא הוכחו. לדבריהם, לא נמצאה אינדיקציה משמעותית לכך שההתנהלות המינית הקלוקלת שתיארה האישה הייתה בניגוד גמור לרצונה.

"מהצגת הדברים בפנינו, מהטונים ומהביטויים השונים והגסים, ומאינדיקציות נוספות, יש לנו יסוד להניח שטענותיה בתחום זה הן פרשנות שלאחר מעשה על מנת להצדיק את תביעותיה", כתבו. הם הוסיפו שלא הייתה כל נכונות מצד האישה לנסות שלום בית ושהאימפולסיביות הניכרת שהציגה בדיונים "אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם זכאות לכתובה".

בהקשר זה הדיינים הבהירו שהם אינם יכולים לקבוע אם הייתה או לא הייתה התעללות שכן מדובר במעשים המתרחשים בחדרי חדרים. ואולם, העובדה שהאישה לא פנתה לטיפול בזמן אמת והעלתה את הדברים רק במסגרת תביעת הגירושים ותוך הטחת ההאשמות באגרסיביות כלפי בעלה אינה סבירה ואינה יכולה לשמש הצדקה לפעולותיה.

לבסוף ערכו הדיינים מעין פשרה וקבעו שהבעל פטור מתשלום הכתובה, ושהוא יקבל 58% מתמורת מכירת הדירה לעומת 42% שתקבל האישה. בית הדין סיים בקריאה לצדדים "להשליט את שכלם על רגשותיהם ולהימנע ממאבקים מיותרים לטובתם ולטובת התפתחותו התקינה של בנם הקטין".