מכתב לאימא של אלאור

אושרה יקרה.

היה יום קשה אתמול. יום שלא הייתי מאחלת לאף אימא בעולם. בעיקר לא לאימא ששלחה את הבן שלה להגן עלינו, ומסיבה זו או אחרת - לחץ, כעס, פחד, בפירוש לא רצון להזיק למדינה שלנו - עשה טעות יקרה.

אושרה יקרה, עשיתם מעל ומעבר כדי לעזור לבן שלכם. בדיוק כמו שכל אם הייתה נוהגת. אתם חיים בכאב בלתי נסבל. משפחתכם מפורקת מכאב ומדאגה לטעם החיים שלך, אלאור, שאמנם עשה טעות, אך זו טעות שיכולה לקרות לכל אחד מהילדים שלנו - שהופכים בשנייה מילדים לחיילים עם נשק. מפחיד.

לצערי הרב נפלתם לידיו של עורך דין שגרר את כל משפחתכם להמשיך את הסיוט הנורא הזה שבו אתם חיים בשנה האחרונה. כולנו איתכם כי לרובנו יש ילדים בצבא, אבל כולנו גם חייבים לקבל את החוק ולהצדיע לו. זו אבן יסוד במדינה דמוקרטית.

כל-כך מכעיס ומקומם שבמקום להרגיע, יש מי שמלבה את היצרים על חשבון מצוקתכם ומושך את הכאב הנורא. הפרשה הזו הייתה אמורה להיות מאחוריכם עוד חודשיים, והילד האהוב שלך היה ממשיך את חייו איתכם בבית. לולא שפטל ודומיו שעושים הון פוליטי ואישי על גבכם.

אושרה יקרה, ליבי כל-כך איתך. עברתי טרגדיות קשות בחיים. כשהרגשתי שאני לא יכולה להחזיר את הגלגל ניסיתי להרפות, לתת לחיים להמשיך, להתרחק מהכאוס ומהכאב. הזמן הוא התרופה הכי אפקטיבית. בבקשה גרמי לגברים לשים את הכעס בצד, ותנו לעצמכם להמשיך הלאה.

למען שלמותה הנפשית והפיזית של המשפחה שלכם, למען אלאור, קחי את המושכות ותגידי להם - עד כאן.

מחבקת אותך,

ג'ודי