החיבוק (החלקי) לו זוכים בני העדה הדרוזית
הידיים של השרים בממשלה שחיבקו את משפחות שנאן בחורפיש וסתאוי במרר חייבות לפעול לתיקון העוול כלפי העדה
הישראלים הציפו בשבועיים האחרונים את כפריהם ומשפחותיהם של כמיל שנאן והאיל סתאוי, זכרונם לברכה, שני השוטרים שנרצחו בפיגוע ליד הר הבית ומנעו בכך, בגופם, מה שהיה יכול להתפתח ככל הנראה למסע רצחני עוד יותר.
גם אני, יחד עם הרב יחיאל אקשטיין נשיא הקרן לידידות שבה אני עובד, הרגשנו צורך עז ללכת ולחזק את משפחות ההרוגים. בדרך, ביישוב מרר שבו מתגוררת משפחת סתאוי, התפעלנו לראות את מאות אזרחי ישראל נוהרים לכפר להביע סולידאריות ואת דגלי ישראל מתנופפים ברחובות. בני משפחת סתאוי סיפרו על מאות המנחמים שהגיעו אליהם, אזרחים שביקשו להביע את תודתם ותמיכתם. בנוסף אליהם נהרו גם פוליטיקאים רבים, שרים ח"כים ואנשי ציבור. ואחרים כתבו אינספור פוסטים וציוצים המוקירים את בני עדתי ואת הברית שביננו לבין מדינת ישראל.
אך לא רק אחווה וסולידאריות וישראליות גאה ראינו במרר. ראינו גם כפר שתשתיותיו מוזנחות בהרבה מיישובים יהודיים, שאין בו תנופת בנייה והסכמי גג חגיגיים שממשלת ישראל חונכת בכל יום ביישוב יהודי אחר. ראינו כפר מוזנח, ברמה סוציו-אקונומית 2 על פי דירוג הלמ"ס. מצב אשר די מאפיין את רוב הכפרים הערביים ובתוכם גם את היישובים הדרוזיים בישראל.
בשבועות שלפני יום הזיכרון לחללי צה"ל (שכוללים בתוכם גם 421 חיילים ושוטרים דרוזיים) העבירה הממשלה את חוק קמינצקי, המשית שורה של צעדי אכיפה חריפים כנגד כל בנייה שהיא בעיני המדינה בלתי חוקית. מכיוון שהחוק מכוון בעיקר לבעלי אדמות פרטיות בישראל, באופן טבעי הוא פוגע בעיקר בציבור הדרוזי והערבי בישראל, וברור לכל בר דעת שיש פה יד מכוונת.
מביטויים סמליים לצעדים פרקטיים
עכשיו ממשלת ישראל מקדמת במלוא המרץ את חוק הלאום. גם כאן איש אינו חושב על ההשלכות והפגיעה העצומה בציבור הדרוזי. שפת אבותינו נדחקת הצידה ויחד עמה ההכרה במורשתנו ובשייכותנו לארץ הזו. שוב ושוב אנו עומדים במעמד מביך של סתירה בין גודל תרומתנו לחברה בישראל וההערכה העצומה להקרבתנו בשדה הקרב לבין הזלזול והאפלייה ממנה אנו סובלים כאזרחים.הפער התהומי בין היחס של ממשלות ישראל לדורותיהן לעדה הדרוזית בימי אבל וזיכרון, לבין ימי "חול" הוא מתסכל. מחד מחוקקים חוקים גזעניים שפוגעים בעדה הדרוזית במפורש, ומאידך משמיעים אותן מנטרות של ברית אחים וברית חיים כאשר מקריבה העדה שוב את מיטב בניה על משמר הארץ.
מי שחפץ ביקרה של מדינת ישראל, ובהמשך הברית ההיסטורית בין המגזרים, חייב לעבור מביטויים סמליים לצעדים פרקטיים שיעשו צדק עם המגזר הדרוזי.
ראשית, יש לייצר פתרון למשבר הדיור החריף במגזר על ידי מתן אישורי בנייה בכפרים ומתן אפשרות להוצאת היתרים לכל הבתים הקיימים נכון לעכשיו. בנוסף על כך יש לכלול את המגזר הדרוזי בתנופת התכנון והבנייה ולאשר שכונות דיור חדשות על אדמות מדינה צמודות לכפרים עבור חיילים משוחררים. ניתן וצריך אף לבחון אופציה להקמת ישוב דרוזי חדש, בין הגליל לכרמל. מדינת ישראל יודעת לעשות התיישבות, היא הקימה מאות ישובים וערים לתפארת מדינת ישראל. ובמקום להמשיך ולהתבוסס בבעיות התכנון והבנייה בכפרים הדרוזים עצמן, הגיע הזמן שהמדינה תתכנן ותקים שכונות חדשות וגם ישוב דרוזי חדש.
מדינת ישראל צריכה להקצות קרקעות מנהל להקמת אזורי תעשייה ביישובים הדרוזיים. הדגש הניתן לחינוך במגזר לצד היחס האוהד של הציבור לעדה, יכולים וצריכים להיות תמריץ לחברות עסקיות להקים מפעלים, סניפים ומשרדים אשר יאוישו על ידי צעירינו האיכותיים.
ברמה החברתית יש לבטל, או לכל הפחות לעשות תיקונים בחוק הלאום, כך שייתן ביטוי לדרוזים ודומיהם אשר נאמנים למדינה. יש להפוך את החוק לחוק הלאום הישראלי ולא חוק הלאום היהודי.
כל תופעות של אפליית המיעוטים בישראל חייבות להיפסק והמדינה חייבת להשקיע ברווחתם של מיעוטיה על מנת להבטיח את חוסנה החברתי ועתידה כמדינה דמוקרטית, שיוויונית וצודקת. עקרון זה נכון ודחוף עוד יותר כשמדובר בפגיעות הנשנות בציבור הדרוזי בישראל שסימני האכזבה והתסכול מהמדינה הולכים ונצברים בקרבו עד כדי קריאה לסרבנות ומחאה תקיפה.
יש מידה גדולה של צביעות בחיבוק החם שנהנים ממנו כרגע אזרחי ישראל הדרוזים ויש להביא להפסקתה המיידית. הידיים של השרים בממשלה שחיבקו את משפחות שנאן בחורפיש וסתאוי במרר חייבות לפעול לתיקון העוול כלפי העדה.
הכותב הוא ראש מנהל תכניות המיעוטים בקרן לידידות ולשעבר מג"ד בצה"ל.
לפנייה לכתב/ת 
האיל סתאוי וכמיל שנאן ז"ל. שני השוטרים שנרצחו בהר הבית
מומלצים
