ניהול גרוע, סקאוטינג רשלני / מליניאק
מכבי ת"א לא השאירה זכר מ"קבוצת שחקני היורוליג". תארו לעצמכם מנהל צי רכב שקונה לחברה שלו 12 מכוניות חדישות במיליוני דולרים, ולאחר כמה חודשים בלבד מוכר 11 מהן בחינם, ואפילו משלם למי שיהיה מוכן לקחת אותן
אתם מבינים מי מנהל צי הרכב של מכבי ת"א, שלא השאירה זכר מקבוצת "12 שחקני היורוליג" שבנתה בקיץ שעבר. אפשר לחשוב שבהיכל פרצה לאחרונה מגיפה מדבקת, ורק איתי שגב נשאר שריד לפליטה. אחד העקרונות עליהם הייתה מושתתת השושלת המצליחה של מכבי ת"א היה המשכיות. תמיד דאגו להשאיר את שלד הקבוצה, יעלה כמה שיעלה.
כנראה אין גבול לניהול גרוע ולסקאוטינג רשלני. אלו שבישלו את הדייסה ממשיכים לבחור שחקנים לעונה הבאה. מערך סקאוטינג שפגע עד עכשיו ב־0 מ־20 מנסה שוב. נכון שגרוע יותר לא יהיה, אבל אסור לשכוח שאימפריה שהגיעה ל־15 משחקי גמר וזכתה בשישה גביעי אירופה, אלופת ישראל שהייתה מפסידה 3־2 משחקים בעונה, הפכה לאחת משלוש הקבוצות הגרועות ביורוליג, שלוש שנים לא הגיעה אפילו למשחק הגמר בישראל, והפסידה בעונה שעברה 14 משחקי ליגה.
בפעם האחרונה בה מכבי ת"א בנתה קבוצה, ב־2003/4, היא שיחררה שישה שחקנים וצירפה שלושה. כל אחד מהם היה אס – אנתוני פארקר, שרונאס יאסיקביצ'יוס ומייסיאו באסטון, אבל הבסיס נשאר: גור שלף, דייויד בלות'נטל, דרק שארפ, דיון תומאס, טל בורשטיין, יותם הלפרין וניקולה וויצ'יץ' (שחזר שנה קודם לכן מהשאלה בווילרבאן). לתת עכשיו הערכת מצב לגבי סיכויי מכבי ת"א העונה, עוד לפני האימון הראשון, זה לא רציני.
להזכירכם, הקבוצה הגדולה בכל הזמנים של הצהובים הייתה במרחק 2.2 שניות מקטסטרופה – אי השתתפות בפיינל־פור 2004 שמכבי ת"א אירחה ביד אליהו.
גורמה או צ'ולנט
בדרך כלל מאמנים מקבלים שחקנים שהם לא בחרו. למרות שלפחות חמישה שחקנים נבחרו לפני שנבן ספאחיה הגיע, הוא בחר את כל היתר. מצד שני, לבנות קבוצה משחקנים שלא שיחקו מעולם זה עם זה, זו בעיה. מה ייצא בסוף, גורמה או צ'ולנט? קשה להעריך.
מצד אחד, בשביל לבשל גורמה צריך לבחור שחקנים מצוינים, ומכבי קנו בזול. צריך לשים כל שחקן במקום, להתאים אותם זה לזה, ושהתזמורת תנגן. זה דורש זמן, ובמכבי ת"א אין זמן. חלק מהשחקנים לא שיחקו ביורוליג, חלקם לראשונה בישראל, מצהירים בנתב"ג שייקחו אליפות ויפרקו את היורוליג. המפגש עם המציאות לפעמים כואב.
בשנים האחרונות אפילו משחקי בית נגד גלבוע והרצליה הפכו למלחמות עולם. אני מאמין לספאחיה שהוא רוצה לתת דקות ליובל זוסמן. השאלה היא את מי הוא הולך להושיב על הספסל.
אם משהו בטוח, אז מכבי ת"א תשחק הגנה יותר טובה מבשנה שעברה. אם יש משהו לא בטוח, זה שבעלי הקבוצה לא יהיו מעורבים בהחלטות המאמן.
בואו נראה את שמעון מזרחי מפנה את הכיסא המפורסם ועולה ליציע.
זכה מן ההפקר
חוק שימור האנרגיה קובע, למיטב זכרוני, שחומר לא נוצר יש מאין ולא הולך לאיבוד, רק משנה צורה. האחד זורק, השני תופס. מכבי ת"א החליטה להפיץ את שחקניה לכל רוח, אפילו שילמה לחלקם פיצוי או השלימה את שכרם. פרט לדווין סמית' שמצבו לא ברור, לכולם נמצא סידור. גל מקל ודי.ג'יי סילי בגראן קנאריה, סילבן לנדסברג באסטודיאנטס, מאיק צירבס בבאיירן, קווינסי מילר בבאמברג, גיא פניני וג'ו אלכסנדר בחולון ויוגב אוחיון בירושלים.
אם פוטיס קציקאריס היה צריך לבחור שחקן אחד מהסגל של מכבי ת"א, לדעתי הוא היה בוחר ביוגב. למזלו הוא זכה מן ההפקר וקיבל אותו במתנה, כולל פירוק, הובלה והרכבה. אוחיון חשוב לירושלים בשביל שהקבוצה לא תמשיך להיות תלויה בקרטיס ג'רלס, והמאמן היווני יימדד באומץ שלו לספסל את ג'רלס. אין ערובה שירושלים תשחזר העונה את ההגעה לחצי גמר היורוקאפ והזכייה באליפות, אבל בטוח שהיא יכולה וחייבת לשחק כדורסל יותר שמח, ולשתף יותר את הישראלים.
ליאור אליהו, למשל, סיים את העונה שעברה בחוסר אונים. אי אפשר להפיל את זה רק על המאמן סימונה פיאניג'אני, אבל סגנון המשחק שלו הרג את אליהו.
לליאור יש תכונה נפלאה שקשה ללמד - תנועה ללא כדור ברחבה, מאחורי גבם של המגינים ולפעמים מאחורי לוח הסל, בתחום בו שחקנים לא יודעים בכלל איך לעקוב אחרי מי שנע שם.
להפוך שחקן עם תנועה נהדרת בלי הכדור לחפרן עם הגב לסל ליד אמארה סטודמאייר, זה להרוג שתי ציפורים במכה אחת. במובן השלילי, כמובן.
למה לתקן?
עמית שמחון הוא הישראלי שמצוי בגרף ההתקדמות הגדול ביותר. נותן עבודה בהגנה, דורג בעונה שעברה שני מבין כל הישראלים/מתאזרחים עם 14 נקודות, לקח 4.3 ריבאונדים (יותר משחקנים שגבוהים ממנו בראש – אלכסנדר, עידן זלמנסון, אלכס צ'וברביץ' ורוברט רות'בארט), שיחק 32.3 דקות ודורג שלישי בפלוס־מינוס.
חיפה רוצה להחזיר את דגן יבזורי. שחקן מצוין, בחור חיובי, קלע בחסד. בעונת השיא של יבזורי, 2014/15, הוא צלף נגד ירושלים 36 נקודות. תשע שלשות. באותה עונה הוא קלע 12.2 נקודות ב־35.4 אחוזים לשלוש. המספרים לא אומרים הכל, אבל שמחון קלע העונה 14.0 נקודות ב־38.5 אחוז לשלוש.
ג'ף רוזן עושה לא פעם מהלכים לא מובנים, שאחר כך מתבררים כהברקות. אבל כשקבוצה שחייבת לשתף שני ישראלים בכל רגע נתון, ואיבדה אחד מהרביעייה הישראלית הטובה בליגה – דיברתולומיאו־בלייזר־וורקמן־שמחון, עושה מאמץ להשתחרר משחקן שנתן תפוקה כזאת, זה מוזר בלשון המעטה.
איש אחד הציע לי פעם לקנות את המכונית שלו בהנחה גדולה, בתנאי שלא אקח אותה לבדיקה. לא הסכמתי, כי למדתי לשאול את עצמי שאלה חשובה בכל פעם שעולה אצלי תחושה לא טובה: מה אני לא רואה? מה אנחנו לא רואים שמכבי חיפה – שהגיעה עם קבוצה די בינונית עד לגמר הליגה - להוטה כל כך לשחרר את אחד השותפים הבכירים בהישג ואפילו להשלים חלק משכרו?
אם זה עובד מצוין, למה לתקן? גילוי נאות: משפחת שמחון היו שכנים שלי לפני שש שנים.
לפנייה לכתב/ת 
