כך ישראל יכולה לפתור את בעיית המהגרים האפריקאים באירופה
מדינות המערב ממשיכות לנסות ולעצור את זרם מאות אלפי המהגרים מאפריקה לאירופה, אך במקביל ממשיכות להיכשל במאמצים. מה חלקה של ישראל בניסיונות? והאם דווקא מציון תבוא הבשורה שתעזור לעולם ובמקביל גם לממציאיה? טל רשף חושב שאלה בעלי הפתרונות לבעיות אמנם צריכים להכיר את הדרך בה יש לפעול באפריקה, אך הם בעלי סיכוי טוב להצליח
על פי ההערכות, 90 אלף מהגרים בלתי חוקיים מאפריקה הגיעו אל איטליה לבדה מאז תחילת 2017, ושברגעים אלו ממש למעלה מ-300 אלף איש נוספים המעוניינים לנסות לחצות גם הם את הים.
כתבות נוספות מאת טל רשף
מרביתם עושים את הדרך בסירות הנהוגות בידי קברניטים להשכיר שגורפים את כספ חסרי הישע מארצות הדרום. לעתים אלה הראשונים נעלמים עם הכסף, לעתים האחרונים טובעים בים בגלל עומס יתר ותחזוקה ירודה של הסירות ולעתים כולם מצליחים להגיע למחוז חפצם ופורקים את מטענם האנושי בחופי אירופה המיוחלת. ספינות מעפילים של שנות האלפיים.
מה היא התמונה שמסמלת בצורה הטובה ביותר את בעיית ההגירה מאפריקה? האם זו תמונתם של עשרות המהגרים הגודשים סירה רעועה ונאספים בידי אנשי המשמר הימי האירופי, אולי זו תמונתה של משאית עמוסה לעייפה באנשים צעירים המקרטעת בשבילי עפר שחוצים את הסהרה או אולי זאת תמונתה של האמא האפריקאית הלבושה בגלימה מסורתית ועובדת בשדה, כאשר תינוק אחד קשור מאחורי גבה ושני פעוטות מטיילים מאחוריה בין התלמים?
תופעת המהגרים הולכת והופכת לקסטרופה בכל קנה מידה. היא מכבידה על שירותי הרווחה המתוחים עד הקצה של כלכלות האיחוד האירופי, יוצרת מתחים חברתיים שמתפרצים במעשי אלימות, מאפשרת הסתננות אנשי טרור איסלמיסטיים אל יעדיהם המערביים ועולה בחייהם של אנשים רבים. קרוב ל-3,000 מהמהגרים נספו מאז תחילת השנה תוך כדי נסיון נואש לחיים טובים יותר.
שורה של אמצעים ניסו לטפל בעצירת זרם המהגרים, מהידוק בקרת התנועה הימית, דרך שיפור בדיקת המבקשים מקלט מדיני ועד תוכניות לשילוח מהגרים חזרה לארצותיהם. המכנה המשותף של כל האמצעים הללו - שהם נכשלו. מדינות אירופה משקיעות במהגרים יותר ויותר אמצעים וזרם הפליטים רק הולך וגובר.
פתרונות המנהיגים
ועידת ה-G20 האחרונה העלתה לתודעה את החיפוש אחר פתרונות כלכליים ובעיקר תעסוקתיים להגירה. ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, הכריזה על הקמת קרן בת עשרות מיליוני ליש"ט שתממן ביטוח נזקי טבע לחקלאות במדינות אפריקה. ברקע לצעד זה עומד מחקר שגילה כי הבצורת שתקפה את מדינות מערב אפריקה בשנת 2014 לא גרמה לרעב ומוות בהיקפים גדולים, בניגוד לבצורות עבר בסומליה. מדוע?
תוכנית ה-African Risk Capacity במסגרתה הפקידו מדינות סנגל, מאוריטניה וניז'ר סכומים שנתיים שאפשרו קבלת כיסוי ביטוחי של נזקי בצורת בידי גופי ביטוח בינלאומיים. כאשר הבצורת פרצה הם קיבלו את דמי ביטוח, וזה איפשר להם לממן את כיסוי הנזקים ואספקת מים ומזון לתושבים. תרזה מיי רוצה להרחיב זאת גם למדינות אחרות מלבד אלה של ה-ARC.
באותה ועידה, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הכריזה על יוזמה להבאת משקיעים אירופאים למדינות אפריקה תחת מטריה של סיוע הממשלות על מנת לפתח את כלכלות היבשת ולהפחית בכך את זרם המהגרים.
פתרון כלכלי אחר מופיע בדמותה של ה-Great Green Wall of the Sahara and the Sahel Initiative. התאגדות מדינות אפריקה הגובלות בסהרה לנטיעת חגורת עצים אדירת מימדים שתתחום את גבולו הדרומי של המדבר, תמנע מידבור של אזורים נוספים ובניית סביבה התומכת בחקלאות האזורית. דבר דומה מתקיים גם בפעילותה של ה-Green belt, תנועה עממית הפועלת בעיקר בקניה ועושה זאת בעזרת מתנדבים.
שתי היוזמות הן מקומיות אפריקאיות, אך המימון הוא בעיקרו אירופאי. האיחוד האירופי תורם מיליארדים רבים של דולרים לטובת אותם פרוייקטים מתוך אמונה ותקווה שבכך יסייע לשפר את מצבם של תושבי אפריקה שמדרום לסהרה ויקצץ במספר התושבים שיקחו את מיטלטליהם וינועו לעבר הים התיכון.
הדבר מתקיים גם בפרוייקטים חקלאיים לאורך היבשת. פרוייקטים של סיוע שכזה התקיימו אמנם מזה רבות בשנים, ומרביתנו זוכרים את מבצע ההתרמה המתוקשר היטב, We are the world, של אמני המערב למען הרעבים באפריקה. אך הפעם ההשקעות מכוונות לעבר יצירת תשתית תעסוקתית ואספקת מזון שימנעו את הצורך להגר.
האם אלה יעשו את העבודה? ובכן, סימני שאלה מצטברים בנוגע לכך. מומחים מציינים כי מדבר סהרה אינו גדל בעשרות השנים האחרונות, מעבר להתכווצות והתרחבות עונתיות על פי רמת המשקעים בכל שנה, ומיותר להשקיע מאמצים במלחמה בתופעה שאינה קיימת. מעבר לכך, לא ברור הקשר בין נטיעת יערות ליצירת שטחי חקלאות. בנוסף, אותם מומחים מצביעים על הניהול הכושל של המדינות כגורם עיקרי: ניתן לראות זאת בקריסתה של כלכלת זימבבואה, אשר פרחה בימים בהם עוד הייתה רודזיה, או בקשייה של כלכלת ניגריה, למרות עתודות הנפט הגדולות שלה.
הקושי היותר גדול הוא צמיחת האוכלוסייה. שמוליק כץ, יועץ חקלאות בעל נסיון רב בפעילות משרד החוץ באפריקה, יודע לספר כי מאז סוף מלחמת העולם השנייה צמחה אוכלוסיית אפריקה פי חמש ויותר. למעשה, רק בין דוח האו"ם של שנת 2013 לדו"ח של השנה שעברה היא צמחה במעל 150 מיליון איש.
על פי כץ, מצב זה נובע מרמת ילודה גבוהה ושיפור רמת הרפואה עקב הסיוע מהמערב. היה מי שטען כי על המערב להפסיק לממן מרפאות ולהשקיע במקום זה באמצעי מניעה כי האוכלוסייה פשוט גדלה בקצב שהכלכלה לא מצליחה לתת לו מענה. מרביתה הגדולה של אוכלוסיית אפריקה עוסקת בחקלאות, ובכל זאת היא לא מצליחה לספק את צרכי אוכלוסיית היבשת במזון. נוצר חוסר שמוביל לרעב שמעלה את האמביציה להגר צפונה.
היום יבשת אפריקה מאוכלסת במיליארד ורבע אנשים בקירוב והיא צפויה להמשיך ולצמוח ולעבור גם את רף שני מיליארד התושבים בהמשך הדרך. הערכות האיחוד האירופי, כי עוד הרבה לפני שזה יקרה תעמודנה המדינות שלו מול אוכלוסייה של כ-60 מיליוני מהגרים אפריקאים. המצב מיצה את הפתרונות הפשוטים ודורש פתרונות יצירתיים יותר.
ישראל יכולה להיות זאת שתיתן את המענה, או לפחות את חלקו. ישראל, מדינת הסטרטאפ, גדושה ביחידים וחברות שופעים רעיונות פורצי דרך בתחומי מים, חקלאות ומזון. בין המדינות הטכנולוגיות המובילות בעולם, ישראל היא זו שמתורגלת יותר מכל אחת אחרת בחקלאות באזורי מדבר ואזורים מדבריים למחצה.
ישראל משופעת ביועצים ומקימי פרוייקטים בעלי נסיון באפריקה, אשר בניגוד למומחים ממקומות אחרים לא חוששים לנעול נעלי עבודה ולהיכנס לעבוד בין התלמים. כסף אינו מגבלה, הוא מצוי בשפע בידיהם של רשויות מדיניות, גופים שלא למטרת רווח, מנהלי פרוייקטים וקרנות.
חלקם נותנים עדיפות לפתרונות ממדינותיהם, למשל הקרנות האמריקניות, וחלקם, בעיקר המקומיים, נגועים בשחיתות. אך זה שיודע לתמרן, להקיש על דלתות רבות ושיש בידו פתרונות משמעותיים לבעיות שתוארו כאן יש לו סיכוי טוב למצוא את המימון הדרוש. צריך להכיר את הדרך בה יש לפעול באפריקה ולהתמצא בסבך הארגונים הפועלים בתחום זה והקריטריונים השונים שלהם.
הכותב, יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי אפריקה אמריקה הלטינית ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
