לא מפונקים: הילדים שעובדים עם ההורים בחופש
בחודשי הקיץ יש אינפלציה במספר הילדים המגיעים עם הוריהם לעבודה, אלא שחלק מהם נרתמים לעשייה המשותפת. איך נראה חודש אוגוסט אצל סופרת מלאי בחנות קישוטים של אביה? מה עושה רפתנית בת עשר מרמת הגולן? ומהי המשמעות שנותנת משפחת דניאל למושג "פיצה משפחתית"?
חוסר הסנכרון בין החופשה ללוח הזמנים הצפוף של ההורים החזיר אותנו דווקא לייעודו המקורי של החופש הגדול: הצורך בידיים קוצרות, המסייעות להורים בימי השמש הקופחת של אוגוסט. כדאי להעמיד את הדברים על דיוקם - המניע שונה בתכליתו, ובשנים האחרונות הרצון למצוא לילדים תעסוקה בתקופת החופשה הארוכה - הוא שהוליד את צירופם של הילדים ליום העבודה. עם הזמן הפכו חלק מהילדים למומחים בתחום העיסוק של ההורים, והם אפילו מסייעים במטלות השונות. הכירו את ההורים והילדים שעובדים יחד בחופש:
לספור מלאי: ליאל עוזרת לאבא בחנות הקישוטים
מי אמר שאי אפשר גם לשחק וגם לעבוד? ליאל בנישו (10) מגיעה מדי יום בחודש אוגוסט לחנות קישוטי המסיבות "טיגר" בדרום תל אביב ומסייעת לאביה בכל הנדרש. "אני סופרת מלאי, אני גם קופאית, מסדרת ובעיקר פותחת מלא מתנות ומשחקת", היא מספרת בחיוך.
העבודה בחנות באוגוסט לא גורמת לליאל לחוש החמצה לגבי ימי החופש: "אני לא מרגישה שאני מפסידה את הקייטנה או כל דבר אחר בחופש הגדול, כי אני עוזרת לאבא שלי ומסדרת את החנות שלנו. על הדרך אני גם מצליחה לעזור לאנשים לבחור מה לקנות, אז זה כיף", היא אומרת.
"הקייטנות הסתיימו בשלב הזה של החופש הגדול, ככה שאין הרבה אופציות לנו ההורים", אומר שחר בנישו, אביה של ליאל. "במקום לשבת עם הילדים בבית, אני מעדיף להביא אותם איתי לעבודה. כל דבר שאני מבקש ממנה היא עושה מכל הלב, בשבילה זה כמו להיות בלונה פארק".
קראו עוד:
- חופשה משפחתית שהילדים תכננו - כך זה נראה
- תיקי בית הספר שהילדים הכי אהבו
- 3 שבועות להכין את הילד לכיתה א'
עם תוספות? חופשת קיץ בניחוח איטלקי
ל"פיצה פנמה" ברחוב אבן גבירול בתל אביב יש צוות מיוחד שמתגייס לעבודה בחודש אוגוסט העמוס. הילדים של תמר ושלומי דניאל כבר סיימו את בתי הספר והקייטנות, ובימים אלה הם גולשים בבוקר בים ובשעות אחר הצהריים מכינים פיצות ופסטות בעסק של ההורים. "אני מכינה פיצות, פסטות, סלטים ואני מגישה אותם לשולחנות", מתארת רותי דניאל, שעוזרת לאימא ואבא בחופש.
כשנכנסים למקום מיד מורגשת האוויריה המשפחתית. אורי (10) ורותי (8) עומדים במטבח המסעדה עם הוריהם. "אני חושבת שזה נכון שילד מבין מאיפה מגיעים הדברים ומה צריך לעשות ולהשקיע בשביל לעשות כסף או להקים עסק", אומרת תמר. לעומת הורים רבים, חודש אוגוסט לא גורם לה בהלה יתרה: "אני פשוט חושבת שאוגוסט הוא כמו כל חודש אחר. אתה מביא ילדים לעולם, והם חלק מהחיים שלך, אז פשוט להיות איתם זה החלק הכיף", היא מוסיפה.
מלבד עבודת הקיץ אצל ההורים רותי מספיקה לעשות פעילויות רבות בחופש הגדול: "יוצא לי לעשות הרבה דברים. אני גם גולשת, גם מכינה פיצה אצל אימא ואבא, הרבה אצל סבתא ועוד דברים. התחושה של הכנת פיצה היא מרגשת וכיפית. זה שמישהו שמח ממה שבישלת זה מדהים", היא מסכמת.
ברפת של אבא: איילה ורוני ממשיכות את המסורת המשפחתית
למשפחת קורלנדר יש רפת בת כמעט 70 שנים. סבא טומי, שעלה בשנות ה-50 מרומניה למושב הצפוני בית הלל, הקים רפת, והיא עברה בין הדורות. מדי קיץ היו מגיעים כל הילדים של משפחת קורלנדר לעבוד ברפת. "בתור ילדים ממש עבדנו כל קיץ ברפת עם ההורים. היינו עושים תורנויות חליבה בכל שעות היום. כיום העבודה שהבנות שלי עושות כשהן מגיעות לרפת פחות אינטנסיבית", מספר דרור קורלנדר.
ברפת עובדים 24 שעות ביממה. בני שבט קורלנדר מתחלקים ביניהם במשימות הרבות: החליבות, הגמעת העגלים והאכלת הפרות, העבודה במחלבה והדרכת תיירים המגיעים לרפת. מי שהתגייסה לסייע בכוח, היא רוני (8), שעולה לכיתה ג'. "אני באה לעזור לאבא ולדודים שלי ברפת כל הזמן. אני אוהבת מאוד את העבודה ברפת. בעיקר עוזרת בהכנסת הפרות לחליבה ולצינון, והכי אוהבת להגמיע את העגלים הקטנים", היא אומרת.
מעבר לסיוע במשימת השונות ברפת, דרור רואה בהבאת הבנות לעבודה ברפת מעשה חינוכי. "חשוב לי שהבנות יראו במה אבא עוסק ואת שגרת יום העבודה שלי. זה לא שייך להחלטה העתידית שלהן במה הן ירצו לעסוק, אלא חשוב לי לחנך אותן להיות חרוצות מגיל צעיר וגם להעביר להן את האהבה לבעלי החיים", מציין דרור.
בשנת 2000 פתחה משפחת קורלנדר את הרפת לציבור הרחב. מאז מגיעים בחודשי הקיץ תיירים רבים - הם עוברים הדרכות והילדים לומדים להגמיע עגלים. איילה (10), בתו של דרור, עוזרת בין היתר בהדרכת התיירים. "אני מסייעת לילדים שמפחדים מפרות, מראה להם שבכלל לא צריך לפחד ומסבירה להם מה עושים ברפת", היא מספרת. "בנוסף, אני עוזרת לקרב אוכל לפרות ולהגמיע את העגלים. לעזור לאבא זה כמו תחביב בשבילי, אני לא מרגישה שאני באה לעבוד, זה בהתנדבות והתחושה היא פשוט מדהימה. כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות רפתנית כמו אבא", איילה מסכמת בחיוך.
