הרים של ציפיות: הכירו את תומר זלצמן
"מחוץ לרדאר": בלב היער בגליל התחתון צמח לו הדבר הבא של ישראל בתחום אופני ההרים. בשבוע שעבר הוא רשם דירוג שיא של ישראלי באליפות אירופה לנוער והוא לא חושש לכוון הכי גבוה שאפשר
בראיון שהעניק למדור לפני שלוש שנים, סיפר בסיפוק רוכב אופני ההרים הישראלי הבכיר, שלומי חיימי, שישראל "הולכת והופכת לגן עדן עבור רוכבי אופני הרים". לא בכל יום אתה שומע מספורטאי אולימפי ישראלי מחמאות על תנאי האימון המקומיים, רק בודדים בספורט המקומי יכולים להתגאות במצב התשתיות של הענף שלהם.
ואכן, ישראל למרות שטחה הקטן התברכה בלא מעט יערות אידיאליים עבור רכיבת הרים ובשנים האחרונות בסיועה של קק"ל נסללו לא מעט מסלולים (סינגלים) לרכיבת שטח אותם גודשים חובבי הספורט האתגרי.
עם זאת, חרף מצב התשתיות המעודד, בכל הקשור לרכיבת הרים מקצוענית ישראל עדיין רחוקה מאוד מהצמרת העולמית. את ההמנון הישראלי עדיין לא שומעים בטקסי המדליות בתחרויות הגדולות. רק בקיץ שעבר, חיימי עצמו שבר את תקרת הזכוכית והפך לרוכב ההרים הראשון שמייצג את ישראל באולימפיאדה, 20 שנה לאחר שהענף נכנס לתוכנית המשחקים.
ללא רגשי נחיתות ועם המון חוצפה חיובית, חיימי סיפק בריו הופעה אמיצה, תקף מהרגע הראשון, התברג לפרקים בחמישייה המובילה ורק בגלל שני פנצ'רים בגלגלים נדחק בסופו של דבר לאחור וסיים במקום ה-29.
בזמן שחיימי התמודד בגבורה עם הירידות התלולות בריו, רוכב האופניים הצעיר תומר זלצמן (18) שהה עם מספר רוכבים ישראלים נוספים במחנה אימונים. בזמן המרוץ האולימפי הם כמובן לקחו הפסקה קצרה מאימוני הרכיבה המפרכים והתגודדו סביב הטלוויזיה כדי לצפות ברגע ההיסטורי של חיימי. "היינו בהלם, אף אחד לא ציפה שהוא ייכנס לחמישייה", נזכר זלצמן באותו מרוץ, "היה מדהים לראות אותו. פשוט גאווה ישראלית".
פחות משנה אחרי שזלצמן צפה מבעד למסך בחיימי מסמן אבן דרך בתולדות רכיבת האופניים בישראל, הוא רשם נקודת ציון משל עצמו כשבשבוע שעבר סיים חמישי באליפות אירופה לנוער, המקום הגבוה ביותר בו דורג רוכב אופני הרים ישראלי באליפות יבשתית בכל קטגוריית גיל.
למרות שהוא נמצא בשלב מוקדם מאוד בקריירה שלו, עדיין בקטגוריית הנוער, אפשר להעריך בזהירות שלזלצמן הצעיר יש את הפוטנציאל לקחת בעתיד את הענף בישראל עוד צעד קדימה, אל עבר מקומות שטרם ביקר בו. מה שבטוח הוא שיש לו המון מוטיבציה לעשות זאת, "המטרה המרכזית שלי היא להתברג בעתיד בצמרת העולמית, ברמה הכי גבוהה שיש. לשם אני מכוון, חד משמעית", הוא אומר בלי להסס.
"המטרה שלי היא התברגות בצמרת העולמית"
זלצמן גדל אל אופני ההרים באופן הכי טבעי שיש. בית משפחתו ביישוב יובלים בגליל התחתון נמצא במרחק נסיעה של דקות ספורות מיער שגב הממותג כ-"פארק האופניים הצפוני של ישראל" בגלל המסלולים האיכותיים הנמצאים בשטחו. כשהיה בן 8 הוריו שלחו אותו לחוג של "טימשגב", מועדון האופניים שפועל במקום, שם פגש את עוז דודאי שמשמש עד היום כמאמנו האישי.כבר מתחילת הדרך, זלצמן הציג כישרון רכיבה יוצא דופן. כשהיה בן 9 הוא הוכתר לאלוף ישראל בקטגוריית הקטקטים. מאז זכה באליפויות ישראל בכל קטגוריות הגיל הצעירות עד נוער.
מדובר בענף מסוכן למדי, מדרונות תלולים, מכשולים, ההורים שלך לא פחדו לשלוח לשם ילד קטן?
"אמא שלי קצת פחדה, אבל אבא שלי מאוד עודד ודחף אותי. כשהייתי מספר לו שאני מפחד מקטע מסוים, הוא היה בא איתי ליער ומתעקש איתי שעד שלא אבצע את הקטע הזה, אנחנו לא נזוז משם. הוא מאוד אהב את מה שהאופניים עושים לי".
נוכח הצלחתו המקומית המרשימה, כשהיה בן 16 החל זלצמן לצאת לתחרויות בחו"ל. "בארץ הייתי רגיל לרכב לבד, אף אחד לא איתגר אותי. כשיצאתי בפעם הראשונה לתחרות באוסטריה הייתי בהלם שפתאום יש רוכבים מסביבי. למרות זאת הצלחתי לסיים במקום הרביעי. הייתי מרוצה, אבל היה לי ברור שאני לא מסתפק בכך", הוא נזכר.
אל השיא נכון לעכשיו, הוא הגיע כאמור בשבוע שעבר עם המקום החמישי המצוין מתוך 85 רוכבים באליפות אירופה לנוער שנערכה באיטליה. אבל חצי שנה לפני ההישג האחרון, זלצמן היה במקום אחר לגמרי, בשיאו של משבר שערער לו לגמרי את האמונה ביכולות שלו.
"זה היה בתחילת העונה, פתאום נכנסתי לתקופה גרועה מאוד", הוא נזכר, "אפילו בתחרויות בארץ, שלרוב הייתי מנצח בקלות, לא ניצחתי. במהלך תחרות ממש גרועה, התחלתי לחשוב תוך כדי שאני פשוט עושה משהו לא נכון. בתחרות אחרת עשיתי טעות ופשוט התרסקתי חזק על הקרקע. עברו עליי כמה חודשים של ירידה במוטיבציה, הרגשתי שאולי החלום שלי הוא לא ריאלי".
איך יוצאים ממשבר כזה?
"עוז המאמן שלי איפס אותי. הוא נתן לי בראש כשהייתי צריך. בתקופה הזו, בגלל היעדר המוטיבציה אפילו חיפפתי באימונים קצת. נגיד במקום רכיבה של שלוש שעות, הייתי מסתפק בשעתיים וארבעים חמש דקות. הוא מאוד כעס עליי על זה. הוא אמר לי שאני לא מתנהל כמו ספורטאי ששואף להתברג בצמרת העולמית, שבדרך הזו אני לא אגיע לשם. זה מה שאיפס אותי. אני מעריך אותו מאוד, בלעדיו לא הייתי מגיע לאיפה שהגעתי. חוץ מזה, נפגשתי עם ליאור זך-מאור, מאמן טריאתלון ששימש כפסיכולוג של הנבחרת בעברו. היה לי חשוב לדבר עם אדם שלא מכיר אותי שיעשה לי סדר בראש. הוא הנחה אותי להתמקד יותר בביצוע ופחות בתוצאה, להתרכז בדבר המרכזי שהוא ההנאה מהתהליך והמרכיבה עצמה. מהמשבר הזה צמחתי לעונה הכי טובה שלי אי פעם".
ואכן, זלצמן הגיע לאליפות אירופה ברמת מוכנות גבוהה אחרי הופעה מצוינת באליפות ישראל ומקום תשיעי בתחרות גביע העולם לנוער, וחדור מוטיבציה. למי שלא יצא עדיין לראות, נספר שמרוץ אופני הרים במתכונתו האולימפית נערך במסלול בטבע הכולל ירידות תלולות, סלעים, שיפולים ושלל מכשולים. עשרות רוכבים מזנקים כמקשה אחת ונאבקים ביניהם בכוח במסלולים הצרים על מיקום. בניגוד לקטעים הבלתי נגמרים של מרוצי הכביש, מרוץ אופני הרים שכזה נמתח לרוב על פני שעה - שעה וחצי, מה שהופך אותו לאינטנסיבי ולרוב גם למותח מאוד.
"באתי לאליפות אירופה במטרה לרכב הכי חזק שאני יכול", מספר זלצמן, "מפתיחת המרוץ עקפתי המון רוכבים. ב-200 מטרים האחרונים הייתה לי מלחמה על המקום החמישי ובסוף עקפתי את הרוכב שהתחרה מולי. הייתי במרחק של חצי דקה מהפודיום".
איך הרוכבים האחרים הגיבו כשראו בחבורה המובילה רוכב עם גופיה של ISRAEL, זה לא מראה שכיח מאוד במרוצי אופניים.
"אני בטוח שכמה מהם היו בהלם, אבל סך הכל בשנה האחרונה הרוכבים מחו"ל מתחילים להכיר אותי, בעיקר בנוער. מתחילים לראות את ישראל יותר מקדימה. אני מקווה שהמגמה הזו תמשיך, גם איתי וגם עם רוכבים אחרים".
באיזו תחושה יצאת, סיפוק מהדירוג הגבוה או אכזבה שלא סיימת על הפודיום?
"הייתה בי הרבה גאווה על הביצוע, הייתי בעננים. המאמנים שלי דרור פקץ' (מאמן נבחרת ישראל, א.ד.) ועוז היו בשמיים כי התוצאה הייתה מעל המטרות שלנו. רציתי לסיים בעשירייה הראשונה ובסוף התברגתי בחמישייה. הפתעתי את עצמי, צריך לזכור שאירופה היא היבשת המובילה בענף כך שזו תחרות קשה מאוד ואיכותית. מצד שני, אני טיפוס מאוד תחרותי ולכן המקום החמישי לא לגמרי סיפק אותי. אני יודע לפרגן לעצמי, אבל אני תמיד רוצה עוד. בפעם הבאה אני רוצה להגיע לפודיום".
הפעם הבאה של זלצמן תגיע בקרוב מאוד. כבר ב-16.8 הוא ימריא לשווייץ לעוד תחרות בסבב גביע העולם, ומשם יעשה את הדרך הארוכה לאוסטרליה לאליפות העולם לנוער. "אליפות אירופה פתחה בפניי אפשרויות חדשות ואפשר לומר שהיא נתנה לי את הביטחון לשאוף ליותר, אוכל להילחם באליפות העולם על מקום בפודיום ואם לא פודיום אז חמישייה ראשונה. אני מצפה מעצמי לדברים גדולים, אבל לא נותן לזה להלחיץ אותי".
בשלב זה של חייו אחרי שסיים את לימודיו בתיכון, זלצמן יכול להקדיש את כל כולו לאופניים. הוא מתעורר מדי בוקר בסביבות 6:00 ("לפעמים מוקדם יותר אם יש אימון ארוך"), אוכל משהו קטן ויוצא לאימון. ב-21:00 או לכל המאוחר ב-22:00 הוא כבר נכנס למיטה כדי לזכות בכמות מספקת של שעות שינה לפני היום המפרך שמחכה לו.
בעוד מספר חודשים הוא מתוכנן להתגייס לצבא ובשלב זה הוא והוריו, בסיוע איגוד האופניים, פועלים לקבלת מעמד של ספורטאי מצטיין שיאפשר לו להמשיך לרכב באופן תחרותי. "כרגע אין תקנים, אבל אנחנו פועלים בנושא. הצבא זה לא עניין פשוט. אנשים לא מודעים לכך, אבל גם שבועיים של הפסקה באימונים לצורך טירונות יכולים לדפוק חודשים שלמים של עבודה. ברמות הגבוהות ההבדלים הם מזעריים ומתבטאים בדברים הקטנים, אם מפסיקים להתאמן לתקופה מסוימת זה פוגע בך".
זלצמן מעיד על עצמו כאחד שתמיד מעדיף להתעסק בהווה, בכאן ועכשיו, אבל הוא לא חושש להצהיר שהוא מכוון להשתתפות באולימפיאדת טוקיו 2020. עדיין לא ידוע כמה רוכבים ישראלים יוכלו להתחרות באולימפיאדה, אך בתסריט הריאלי ישראל תוכל לשלוח רק רוכב אחד. במקרה כזה, זלצמן יצטרך להקדים את חיימי המנוסה בהתמודדות על הכרטיס לאולימפיאדה. "יש לי המון הערכה וכבוד כלפיו", אומר זלצמן, "בתור ילד קטן הסתכלתי אליו כאל משהו לשאוף אליו. הקשר בינינו טוב, הוא החמיא לי מאוד אחרי אליפות אירופה ועבורי לקבל מחמאה ממנו זה משהו מיוחד. אני בטוח שאם נתחרה בינינו על כרטיס לאולימפיאדה יהיה קצת מתח, אבל שהטוב יגיע לשם. אני אלחם בכל הכוח להגיע לטוקיו, אבל אפרגן לו ב-100% אם הוא יגיע".
כיאה לענף הכולל ציוד רב, ההשקעה הכלכלית בתחום אופני ההרים היא גבוהה. זלצמן מעריך את השווי של אופניו ב-30 אלף שקל וכמובן שישנו גם עניין התחזוקה השוטפת שהוא ממש לא זול. "חברת 'ג'יאנט' עזרה לי מאוד בכל הקשור לציוד, מעבר לכך ככל שאני מתקדם אז נותנים לי יותר, איגוד האופניים עושה את המקסימום ונכנסתי גם עכשיו לסגל האולימפי לנוער וזה גם קצת אוויר לנשימה. אני מקווה שבעוד שנה – שנתיים כבר לא אצטרך בכלל להוציא מהכסף שלי ויהיה לי שקט להתאמן ולהתחרות".
"האווירה בתחרויות השנה לא הייתה כיפית"
אם בכל הקשור לתמיכת גופי הספורט בו הוא משדר אופטימיות גמורה, תחושותיו לגבי מצב הענף בארץ הן כבר אחרות לגמרי. "התחרויות בארץ השנה נראו רע. לא בא הרבה קהל ולא הייתה אווירה כיפית. אין הרבה מתחרים, אצל הבוגרים יש חמישה – שישה רוכבים וגם בנוער יש מעט. עצוב לראות את זה. צריך לשווק את הענף טוב יותר, לתת לו יותר חשיפה. אני באמת מאמין שזה ענף מעניין שכיף לצפות בו, זה הכול עניין של מיתוג".
יש עוד רגעים במסלול שאתה מפחד ממכשול מסוים?
"כשמגיעים למסלול חדש עם אלמנט טכני שלא מכירים, אז כן יש קצת פחד. והאמת היא שבמציאות זה הרבה יותר מפחיד מאיך שזה נראה לכם בטלוויזיה. אבל בדיוק מהעניין הזה אני נהנה, מהאתגר, מהפיצוח של האלמנט. זה מה שנותן לי סיפוק ואדרנלין".
לפנייה לכתב/ת 
