איך לגרום לילדים לפנות אלינו כשהם במצוקה
אם אתם לא מבינים למה הילד המתבגר שלכם לא מבקש אף פעם עזרה או עצה כשיש לו בעיה, נסו לחשוב מתי לאחרונה שיתפתם אותו במשהו מחייכם. רוצים לשנות את המצב? קיבצנו כמה עצות שיעזרו בתקשורת ביניכם
למרות שלבקש עזרה נראה הדבר הפשוט ביותר לעשות, מעט מאוד ילדים ובני נוער הנמצאים במצבי סיכון פונים להוריהם בבקשה שיעזרו להם. ללמד ילד לפנות לעזרה בשעת משבר או במצב בו קיים סיכון לבריאותו הפיזית או הנפשית של הילד הוא אחד מאתגרי החינוך המשמעותיים ביותר שלנו ההורים.
את יואב, תלמיד כיתה ט' מבית ספר במרכז הארץ, פגשתי במהלך סדנה שהעברתי בכיתתו רגע לפני יציאתם לחופש הגדול. במהלך הסדנה דברנו על מיניות, פורנו, סמים ואלכוהול ועל הסיכוי של כל אחד מחבריו ושלו להיות במצב סיכון. שאלתי את החבר'ה בכיתה מה יקרה אם ימצאו את עצמם במצב שעשוי להיות מסוכן עבורם וביקשתי שירים יד כל מי שמרגיש שיוכל לפנות להורה שלו ולבקש עזרה.
את הסטטיסטיקה של מקסימום שתי ידיים באוויר מתוך כיתה שלמה, כמענה לשאלה מי יפנה להורים שלו לבקשת עזרה, אני פוגשת ולא בפעם הראשונה. יואב, התפרץ ואמר בקול רם: "לבקש עזרה ממשהו מבוגר, ובטח מהורה, זה להראות לו שאני חלש, לא מסוגל ולא מתמודד. ברור שאימא או אבא ישר יגידו לי 'אתה לא יוצא', 'תפסיק להסתובב איתם', 'תחזור מוקדם' ובגלל זה אין סיכוי שאני עושה את זה".
בקשו מהילדים עזרה אחרת
"לבקש עזרה" נשמע לנו אולי משהו שאין צורך להתעכב עליו, שהרי ברור שאנו מבקשים מהילדים עזרה כמעט בכל יום: "תפנה את השולחן", "תוריד את הזבל", "תרד עם הכלב" ועוד. אנו גם זוכים לשלל תשובות ותגובות כמו "לא בא לי", "אחר כך" ועד התעלמות מוחלטת. תגובות ותוצאות העזרה שאנו מקבלים מהילדים יגרמו לנו לא פעם להצטער שבכלל בקשנו ואולי אף להימנע מלבקש בפעם הבאה. כולנו מכירים את המחשבה המתרוצצת בראש "כבר עדיף שהייתי עושה את זה לבד".
קראו עוד:
14 המשפטים הכי מיותרים שהורים אומרים
מאיזה גיל כדאי ללמד ילדים שחייה?
חשוב לומר כי בקשת עזרה פנים רבות לה. בגיל צעיר אנו לרוב מבקשים עזרה "מעשית" - לנקות, להרים, לפנות ולסדר אך בגילאים יחסית צעירים גם אנו יכולים להתחיל ולבקש עזרה נוספת שהיא קצת אחרת. עזרה ייעוצית, תומכת, מעודדת וכן גם כזאת הכוללת חיבוק, נשיקה, ליטוף וחיוך ולא רק כדי להתפנק או לאהוב אלא גם כנחמה ועידוד, הכול כמובן בהתאם לגיל וליכולת.
מדוע כל כך קשה לבקש עזרה?
בחברה המודרנית וההישגית בה אנו חיים אנו משתדלים לא פעם להיות כל-יכולים. לבקשת עזרה יש מיתוג חברתי שלילי שמדגיש דווקא את חוסר היכולת להתמודד, את חוסר המסוגלות או את ההודאה בקושי. בקשת עזרה מצריכה קיומה של מערכת יחסים בה אני סומך על מי שבחרתי לפנות אליו בדרך כלל באופן כזה שלא ישפוט אותי או יביע ביקורת עלי, דבר שהורים הרבה פעמים נוטים למעוד בו. "למה עשית את זה?", "מה חשבת לעצמך?", "איך זה תמיד קורה דווקא לך?" הן רק חלק משלל תגובות אשר חוסמות לחלוטין את המוטיבציה לגשת ולבקש עזרה.
מדוע כל כך חשוב לבקש עזרה?
סיבה אחת היא המסר המועבר לילד שהוא נחוץ ומועיל. אני כהורה סומך עליך, על שיקול הדעת שלך. ילד שמרגיש שהוא תורם ונחוץ ואפשר לסמוך עליו ילמד לסמוך על עצמו וירגיש טוב עם עצמו והדבר אף יעודד אותו להמשיך ולעזור. סיבה נוספת היא שכאשר אנו המבוגרים מבקשים עזרה מהילדים, אנו מעבירים להם מסר שגם משהו גדול, בוגר, חזק או מנוסה יותר מהם, יכול ועשוי להזדקק לעזרה וזה בסדר לבקש. לכולנו יש לגיטימציה לטעות, להתלבט ולהיעזר גדולים וקטנים כאחד.
כיצד מבססים תקשורת משפחתית הנותנת לגיטימציה לבקש עזרה?
מאמצים את שלושת אבני היסוד לתקשורת נכונה ואפקטיבית: שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה. שיתוף כבר מגיל צעיר בשני מישורים - האחד הוא השיתוף הרגשי בתחושות וברגשות והשני הוא השיתוף המעשי במטלות והכנות יום יומיות.
ספרו להם איך היה לכם היום בעבודה, רבתם עם חבר? שתפו אותם איך הרגשתם (כעסתי/נפגעתי/היה לי עצוב). באמצעות השיתוף הן הרגשי והן ה"טכני" מועבר מסר שההורה אינו כל יכול למרות "גודלו", שיש לגיטימציה לטעות, להיות לא מושלם והכי חשוב אולי המסר של האפשרות לשתף משהו שקרוב אלי כאשר קשה לי.
חשבו לרגע כיצד אתם מרגישים כשמישהו פונה אליכם להתייעצות? אני מאמינה שזה גורם לכם להרגיש נחשבים ומוערכים. אז למה בעצם לא להתייעץ עם הילדים שלכם? היוועצו עמם בהתאם לגיל וליכולת.
גם כאן ההיוועצות יכולה להיעשות הן במישור הטכני מה לקנות, מתי ללכת, איך לתכנן את הטיול, את אחר הצהריים והן במישור הרגשי, למשל "נעלבתי - מה את היית עושה במקומי?", "כעסתי - איך היית מציעה לי להגיב בפעם הבאה?"
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
כאשר תכניסו את השיתוף וההתייעצות לשיח המשפחתי, תיווכחו שבקשת העזרה הופכת להיות טבעית הרבה יותר. גם העזרה עצמה יכולה להיות מעשית וכמובן גם רגשית. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בהקשבה, בעידוד, במתן שקט לזמן מה, בלהתאזר בסבלנות ועוד. חשוב לזכור שכאשר מבקשים עזרה השני יכול להשיב בחיוב או בשלילה וזה לגיטימי.
גיל ההתבגרות טומן בחובו רצון להתנסות לא פעם בדברים שעשויים לסכן את המתבגר. במילה עזר טמונה גם המילה זרע. חשוב לזכור, שלנו כהורים יש את היכולת לזרוע עבור ילדנו את אותם הרגלים ולפתח את אותן יכולות שעשויים בסופו של דבר לעשות את ההבדל בין סיכוי לסיכון.
הכותבת היא בעלת M.A. ומנחה מוסמכת של הורים ונוער למניעה והתמודדות עם התנהגויות סיכון
לפנייה לכתב/ת 
