חיילת מחכה 12 שנה לאחיותיה מאתיופיה: "הפקירו אותן"
שתי אחיותיה של זמנץ בילילין לא הורשו לעלות לישראל יחד עם כל המשפחה מכיוון שכבר היו נשואות. 12 שנה חלפו מאז, וזמנץ, כיום לוחמת בצה"ל, מצפה מהמדינה לעזור. "האחיות שלי צריכות להיות פה, לא לבד באתיופיה, הן סובלות שם". רשות האוכלוסין: "הבקשה בבדיקה"
"אני פגועה מהמדינה, מאוכזבת וכועסת. במקום שבו למדתי לעזור ולתת לאחר - יודעים רק לקחת ממני, להבדיל אותי, להפוך אותי לשונה, להפקיר את האחיות שלי בארץ לא שלהן". זמנץ בילילין היא אחת מתשעה אחים ואחיות, שבעה מהם עלו לארץ ב-2005 יחד עם ההורים. לשתי אחיותיה הגדולות, שהתחתנו באתיופיה, נאמר שעליהן לעבור תהליך נפרד מהמשפחה שלהן מכיוון שהן נשואות. מאז עברו כבר 12 שנה והן עדיין מחכות לאישור עלייה.
"עברו 12 שנים מאז שראיתי את האחיות שלי ומאז שההורים שלי ראו את הבנות שלהם", כתבה זמנץ, כיום לוחמת בגדוד לביא הבקעה, בפוסט שפרסמה. "12 שנים שנקרע הלב בכל פעם שאני חוזרת הביתה לראות את הסבל של ההורים שלי, 12 שנים שאני לא מצליחה לרפא את הגעגוע, 12 שנים שלא שמעתי את הצחוק של אחיותיי ולא חיבקתי אותן, 12 שנים שאין לי מושג איך האחיינים שלי נראים. 12 שנים להילחם מול מערכת גדולה ללא פתרון, מול גורמים שמעבירים אותנו מפה לשם, 12 שנים מנסים להיות כמה שיותר חזקים ולא לאבד את התקווה, 12 שנים שכל יום מתעוררים עם מועקה אחת גדולה בלב.
"שתי האחיות שלי הנשואות לא עלו לארץ איתנו כי הן נחשבות משפחה בפני עצמה והן צריכות לעלות לבד", כתבה זמנץ. "חשבנו שהעלייה תהיה זריזה ומהירה, כי הרי מדוע שהן יתעכבו להגיע לארץ של העם שלהן? היום אני לוחמת בצה"ל, יש לי אח שכל חצי שנה עושה מילואים, אחות שעשתה שירות לאומי ואח בקבע בחיל האוויר. בתפקיד שלי בצבא אני סוגרת הרבה שבתות ובכל פעם אני מתפוצצת מגעגוע לבית, לאבא, לאימא ולאחים שלי, אז איך מרגישות האחיות שלי ש-12 שנים לא ראו את אבא, לא חיבקו את אימא, לא צחקו עם המשפחה בערב שישי?"
זמנץ כתבה כי היא מודאגת ממצבה הבריאותי של אימה. "אימא שלי לא במיטבה לאחרונה והגעגוע אל הבנות שלה עוד יותר מתסכל אותה ומדרדר את המצב הבריאותי שלה. אימא לא עובדת ואבא בקושי מרוויח שכר מינימום ובנוסף לכל ההוצאות המשפחתיות הם צריכים לשלוח כסף לבנות שלהם באתיופיה כי המצב הכלכלי שם ממש לא טוב. המשפחה שלי עומדת בכל החובות שלה ופוגעים לנו בזכויות, הזכות הכי בסיסית של להתאחד עם משפחתנו פה בארץ. זו המדינה של עוד אלפי יהודים נוספים באתיופיה שרוצים ומשתוקקים לעלות לארץ ולצערי המדינה שלנו היא זו שמעכבת אותם", כתבה זמנץ בפוסט.
"אני מבקשת עזרה"
"אני רוצה לבקש מהמדינה, ממשרד הפנים, שבאמת יבואו ויעזרו, שיעלו את האחיות שלי כי הן צריכות להיות פה, לא לבד באתיופיה. אני באמת מקווה שיעזרו", אומרת זמנץ בריאיון לאולפן ynet.
איך קרה שכל המשפחה עלתה לישראל ושתי האחיות שלך נשארו מאחור?
"אנחנו עלינו והן היו נשואות, כל אחת נקראת משפחה בפני עצמה, עם הבעל שלה. חשבנו שנעלה והן יעלו מהר, אבל זה נמשך וזה שובר את המשפחה שלי, הגעגוע, המצב הכלכלי, המצב הבריאותי של אימא שלי. לא ידוע למה זה מתעכב כי הן יהודיות לכל דבר והן צריכות לעלות ולהיות פה".
מדוע היה חשוב לך לצאת עם הסיפור הזה דווקא עכשיו?
"הייתי בוועדה בכנסת ושמעתי את התשובות של משרד הפנים וחברי כנסת. אז ראיתי שבאמת אין להם תשובה הגיונית וסיבה נכונה לכך שהעלייה מתעכבת. אמרתי שאני חייבת לעשות משהו בשביל המשפחה שלי, בשביל אנשים שלא יודעים מה הסיבה שמעכבים את העלייה שלהם. אני מבקשת עזרה, שיבואו ויעזרו למשפחה שלי, להורים שלי, שהגעגועים והכאב של ההורים שלי ייפסקו".
כמה קשה הגעגוע של לא לראות את אחיותייך 12 שנים?
"הוא קשה, אין לתאר. באמת שאני לא יודעת איך לתאר כי זה אחד הדברים הכי קשים ומדכאים בעולם. הן כל פעם שולחות לי הודעות, מחזקות אותי שנמשיך להיות חזקות ושבעזרת השם הן יעלו, ופשוט שנתפלל בשבילן. הן מסבירות שהמצב שם לא טוב, באמת לא טוב להן שם, הן רוצות להיות פה עם אימא שלהן ועם המשפחה, הן סובלות שם. הן צריכות להגיע לארץ שהיא באמת הארץ שלהן".
מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "ככלל, הקריטריונים לקבלת מעמד נקבעו על ידי ממשלת ישראל ורשות האוכלוסין וההגירה, היא הגוף הבודק את הזכאות על-פי קריטריונים אלה. הבקשה להגעת האחיות הוגשה לא מכבר ובימים אלה נבדקת, בהתאם לכללים שנקבעו ובתקווה שתגובש החלטה בהקדם".
לפנייה לכתב/ת 
