נוסטלגיה בריטית ואיראן העכשווית: המלצות לפסטיבל סרטי אנימציה
מאנימציה מקורית באיראן ועד הסרט שהיה מועמד לאוסקר השנה: פסטיבל אנימיקס ה-17 במספרו יפתח בסינמטק תל אביב, ואנחנו כאן עם ההמלצות
ישנן סיבות רבות לצפות בסרטי אנימציה, אך מעבר לבידור ולסיפור הטוב - כדאי שגם תהייה הצדקה לכך שהסרט משתמש בדמויות מצוירות על פני שחקנים בשר ודם. רצוי שהעיצוב יעיד על העולם הפנימי של הגיבורים יותר משאפשר לתאר בצילום, ושיהיה שימוש בטכניקות מיוחדות (ואולי אפילו לשלבן אחת בשנייה) - כך יתקבל לונה פארק של עומק ויזואלי.
פסטיבל אנימיקס (הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס, אנימציה וקריקטורה) ה-17, שייפתח מחר (ג') בסינמטק תל אביב יימשך חמישה ימים. במהלכו, יוקרנו שמונה סרטי אנימציה באורך מלא, המיועדים לילדים ומבוגרים. או אולי כדאי שנגיד זאת אחרת: למבוגרים וגם לילדים.
הדגש חשוב - כשזה נוגע לפסטיבלי אנימציה בעולם, קהל היעד שלהם כבר ידוע: מבוגרים. עם זאת, בארץ עדיין נפוצה התפיסה שאנימציה היא לילדים או לכל המשפחה. באנימיקס, ישנם כמובן המון תכנים לילדים, אבל באופן משמח, מרבית הסרטים באורך מלא שיוצגו השנה עוסקים בתכנים מורכבים ומיועדים לקהל הבוגר, ואפילו הסרטים שמוגדרים כסרטי ילדים, מומלצים לקהל הבוגר יותר. קבלו סקירה מלאה של הסרטים הארוכים שיוצגו בפסטיבל אנימיקס.
"סוסי החלונות"
האנימטורית אן מארי פלמינג, שהתפרסמה בזכות סרטה Child of Holocaust Survivors, היא אשת העולם הגדול. היא חיה בקנדה, נולדה ביפן להורים סינים-אוסטרלים ובכלל למדה בבריטניה ובגרמניה. לכן אין זה מפתיע שכמו שסרטיה הקודמים עסקו בזהות, היחס לאחר, זרות ולאומנות - גם סרטה החדש, "סוסי החלונות", נוגע במקומות האלה.
רוזי מינג היא צעירה ממוצא סיני-פרסי, שחולמת על פריז וגרה בקנדה. היא מתקבלת לפסטיבל שירה באיראן בזכות ספר שירים שכתבה ומחליטה לנסוע לשם. מה שממבט ראשון נראה כמו נסיעה בעקבות השירה, מתגלה כמסע שורשים שבמהלכו תבין לאן נעלם אביה ותיחשף לתרבות הפרסית שמעולם לא הכירה.
בעוד שכל הדמויות בסרט מעוצבות באופן מדויק אך פשוט, רוזי היא הדמות היחידה שעשויה מטכניקת קווים בלבד. מלבד עיניה המלוכסנות אי אפשר לומר עליה דבר - ככל הנראה ביטוי להיותה זרה לכל מקום אליו היא הולכת. זו לא הפעם הראשונה שפלמינג משתמשת באנימציית הקו הזאת, ה- Stick Girl שלה נוצרה אחרי תאונת דרכים שעברה בתור סטודנטית. פלמינג התעקשה להמשיך ליצור גם במהלך השיקום שלה, ולכן חיפשה אנימציה פשוטה לכך. מאז, ילדת הקו נותרה דמות שמזוהה איתה.
מעבר לסיפור המוזר והמעניין, הסרט מאתגר את המוח ויזואלית וקל להתאהב בו. מי שמדבבת את דמותה של רוזי וגם עומדת מאחרוי הפקת הסרט, היא השחקנית סנדרה או (כריסטינה מ"האנטומיה של גריי"), אסייתית-קנדית בעצמה.
"לואיז על החוף"
נמשיך עם הסוריאליזם. "לואיז על החוף" של ז'אן פרנסואה לאגיוני הוא סרט מפתיע לטובה. שם הסרט מרמז על מה שקורה בו - יש את לואיז, והיא - ובכן, על החוף. בתום החופשה בעיירת קיץ צרפתית, היא מחמיצה את הרכבת האחרונה, וכך היא מוצאת את עצמה לבדה בעיירה. ככל שהסרט מתקדם אנחנו למדים עליה יותר, בעיקר דרך החלומות וההזיות שהיא חווה. היא כותבת את סיפורה ללא הפסקה, ולומדת משהו על עצמה, על החיים ועל העולם.
הסרט מתחיל כסרט אנימציה מצויר, אך חדי העין יבחינו שדמותה של לואיז עשויה באנימציה תלת-ממדית, שרק מדמה אנימציה מצוירת. לואיז התלת-ממדית שתולה בתוך רקעים מצוירים ובין דמויות מצוירות (ברובן). רק הכלב שלואיז פוגשת במהלך הדרך, מסגיר באופן בוטה שגם הוא באנימציה תלת מימדית, אך מלבדו, כל השילובים עשויים ברמה מאוד גבוהה. מלבד האנימציה הנהדרת, הסרט מהורהר ויפה, והוא ימשיך להיות מוצג בסינמטק ת"א גם בתום הפסטיבל.
"אתל וארנסט"
ריימונד בריגס יושב מול שולחן השרטוט שלו כשהאור מהחלון ממלא את החדר. הוא איש מבוגר המחזיק בעפרון מכני ומצייר את הוריו - אתל וארנסט, שנפגשו בלונדון של 1928. בתחילת הסרט הוא מספר לצופים שאין שום דבר מוזר או חריג בהוריו, ואכן הסרט מתאר שגרה. אלא שהשגרה שאנו חוזים בה עוברת דרך השינויים וההתפתחויות שעבר העולם המערבי במאה העשרים. מעליית היטלר לשלטון, החיים בזמן מלחמת העולם השנייה, כניסת הטכנולוגיה וכמובן - הפער הדורי בין ריימונד להוריו, שמעדיף ללמוד אמנות על פני מקצוע מכובד.
חלק מהעניין בסרט הוא הנוסטלגיה. השיחזור המצויר של בית הקולנוע בתקופה ההיא, הסלון עם הטפטים, הרדיו וטלפון החוגה. אביו של ריימונד הוא חלבן העובר מבית לבית, מחלק חלב ואוסף בקבוקים. כמו המקצועות של הדמויות, כך גם מרבית הטכנולוגיות החדשות שאתל וארנסט מתקשים להכניס לחייהם - מספקים הצצה לעולם שרובנו כבר לא מכירים.
מאות אנשי צוות, מעצבים ואנימטורים, עבדו על הסרט הבריטי הזה (שמבוסס על נובלה גרפית בעלת אותו שם שפרסם בריגס ב-1999). הדמויות מצוירות בתוכנה TVPaint שמשמשת לאנימציה דו-ממדית. פה ושם יש שימוש עדין באנימציה תלת-ממדית לאלמנטים שברקע, פתרונות נהדר וכמעט בלתי נראה, שאינה מפריעה לאנימציה הקלאסית.
"אתל וארנסט" הוא סרט קטן ויפה על אנשים פשוטים עם חלומות קטנים שמתמודדים בדרכם עם השינויים שעובר העולם, ורק רוצים לחיות את חייהם בשקט. אולי לכן, בשקט בשקט, הוא מצליח גם לרגש.
"זום"
מה אם הספר שאתם כותבים או הסרט שאתם מצלמים, משפיע על חייהם של אנשים אחרים? ומה אם הדמויות בקומיקס שאתם מציירים הם אנשים אמיתיים שמתקיימים בעולם? האם אתם יצרתם את הדמויות או שאולי הן יצרו אתכם?
אם דיברנו על סרטים למבוגרים, "זום" של פדרו מורלי, הוא ללא ספק המועמד שצריך לסמן לידו גם אזהרת עירום. לא מדובר בסרט אנימציה עם עירום, כלומר - יש בו גם עירום בקטעי האנימציה, אבל "זום" הוא לפני הכול סרט אינדי עם שחקנים מצולמים. תוכלו למצוא שם את גאל גרסייה ברנאל ("מוצרט בג'ונגל", "לא", "מדעי החלום") ואת ג'ייסון פריסטלי (ברנדון מ"בוורלי הילס").
הסיפור נפתח בחברה שמייצרת בובות מין. אחת המעצבות בחברה מציירת קומיקס, שמוצג לנו באנימציה. השינויים שהיא מציירת לגיבור הקומיקס מתחילים להשפיע על חייו וסיפורים שנראים לא קשורים מתחילים להצטלב.
השינוי שעובר גהקומיקס במהלך הסרט, הוא החלק המעניין והיפה בו. בתחילתו רק הקווים מצטיירים ורק בהמשך מתווסף צבע - כלומר, אנחנו עדים לתהליך היצירה עצמו. עם זאת, אם אתם מחפשים אנימציה ייחודית לא תמצאו אותה כאן, אבל אחרי יום ארוך (בייחוד בפסטיבל אנימציה), "זום" הוא סרט פרובוקטיבי אך קליל.
"חיי כקישוא"
בגזרת סרטי הילדים מופיע "חיי כקישוא", סרט סטופ-מושן על ילד שכינויו "קישוא". הוא מוצא את עצמו בבית יתומים, שם הוא פוגש ילדים נוספים במצבו, עם חיים קשים מאחוריהם. אומנם בסיס הסרט עגום, אך הסרט מקסים והוא מצליח למצוא את האנושיות שבדברים הקטנים. ההישג הגדול שלו הוא שהוא באמת פונה לכל גיל (כמעט), בפשטות ובגובה העיניים.
"חיי כקישוא" זכה בפרס הקריסטל ובפרס חביב הקהל בפסטיבל אנסי שבצרפת, פסטיבל האנימציה הגדול בעולם, והיה מועמד לאוסקר השנה (הפסיד ל"זוטרופוליס"של דיסני). הוא כבר הוקרן בפסטיבל חיפה וירושלים, כך שלא מדובר בבכורה - אבל זו הזדמנות טובה לראות אותו במקרה ופספסתם. אם אתם מלווים ילדים זה הסרט שעליכם לראות יחד איתם, ואם אתם באים לפסטיבל לבד - זכרו שלילדים יש רגליים קטנות ואם תרוצו מהר תוכלו להשיג את הכרטיסים לפניהם.
"אדאמה"
עוד סרט לילדים שמומלץ גם למבוגרים הוא "אדאמה" שהוקרן לראשונה בפסטיבל חיפה לפני שנתיים. הסרט מגולל את סיפורו של נער בן 12 שנקרא אדאמה הגר בכפר קטן של עובדי אדמה במערב אפריקה. הוא יוצא לחפש אחר אחיו סמבה שברח ונעלם, ומגיע לאירופה ששרויה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, שכן השנה היא 1916. תושייתו ועולם הרוחות באים לעזרתו ודרכם הוא מתגבר על המכשולים והתלאות שהוא חווה.
הסרט עשוי באנימציה תלת-ממדית, ושווה לראות אותו על המסך הגדול. זהו סרטו הארוך הראשון של סימון רובי, במאי שבעיקר מתעסק באמנות, ציור ובמיצבים, אך ביים כמה עבודות אנימציה יפות כשהבולטת שבהן היא סרט קצר מלפני עשר שנים, Blind Spot. את הסרט (שזמין לצפייה ביוטיוב) יצר עם חמשת חבריו לכיתה מבית הספר גובלינס הנחשב.
"כוכב פרא" ו"המלך והציפור"
שני הסרטים האחרונים הם סרטים צרפתיים ישנים. "כוכב פרא" של רנה לאלו מ-1973 מפחיד למדי ברעיונותיו ומשמח לגלות כי הוא נמצא בקטגוריה למבוגרים (הייתה תקופה שהתייחסו אליו בארץ כאל סרט ילדים רק כי נוצר באנימציה). הסרט מתאר מציאות דיסטופית במהלכה דמויות אדם קטנות הופכות לצעצועים בידי אנשי ענק. במדינה החייזרית, הענקים הרוחניים בעיקר עושים מדיטציה ולבני האדם באופן כללי אין סיכוי. כל זה משתנה ברגע שילד-אדם גונב טכנולוגיה כדי להציל את המין האנושי. הסרט הוא אלגוריה על הכיבוש הסובייטי בצ'כוסלובקיה על פי נובלה מ-1957, אבל אם תרצו תוכלו למצוא בו כל אלגוריה אנושית ואנטי-אנושית אחרת. כל הרקעים מושפעים מזרם הסוריאליזם כשהעלילה מושפעת מזרם הסייברפאנק, תת-ז'אנר בספרות המדע בדיוני המתאר עולם עתידני קרוב יחסית וחברה מנוכרת וטכנולוגית.
עוד סרט צרפתי הוא "המלך והציפור" משנת 1980 שדווקא כן מיועד לילדים. ההפקתו נמשכה על פני כ-30 שנה, בין היתר בשל בעיות של זכויות יוצרים והוא מבוסס על האגדה "הרועה ומנקה הארובות" של האנס כריסטיאן אנדרסן. מי שאמון על בימויו הוא פול גרימו ועל התסריט חתום המשורר ז'אק פרוור. האגדה מספרת על מלך שמתאהב ברועת צאן מצוירת, ואינו מוכן לקבל את העובדה שהיא מאוהבת במנקה הארובות שנמצא בתמונה שמעליה. השניים מחליטים לברוח מתוך מסגרות התמונות החוצה. סגנון הסרט השפיע על קולנועים רבים, בין היתר על הייאו מייזאקי ואיסאו טקהאטה, שייסדו את סטודיו ג'יבלי, ועל סגנון האנימה של ימינו.
עכשיו רק צריך לבחור מה לראות. מלבד סרטים ארוכים הפסטיבל יציג גם אסופות סרטים קצרים חדשים מהעולם, כמדי שנה ייערך גם טקס פרסי אסיף - פרסי האנימציה ליצירה הישראלית שנוצרה בשנה החולפת והמון סדנאות והרצאות בקומיקס, קריקטורה ואנימציה.
טל לוטן היא אנימטורית ומוזיקאית, מנהלת המחלקה הקלאסית במכללה הישראלית לאנימציה .
לפנייה לכתב/ת 
