איך בונים מועמדת לאליפות ב-NBA?
בכתבה הראשונה בסדרה, נבחן מה עשו ואיפה נכשלו כל אלו שכבר ניסו זאת בעבר
בכתבה קודמת (מהבטן) התייחסתי בקצרה להחלטות של לברון וכתוצאה מהן, ההחלטות של קיירי ארווינג. מתגובות הקוראים הבנתי שנגעתי בפרויקט גדול בהרבה, אולי הזדמנות של פעם בעשור לנתח איך ניתן להעמיד קונטנדר אמיתי מול גולדן סטייט, שרוב המגיבים וכל הכתבים אחידים בדיעה שתישאר שם להרבה זמן. בינתיים לא מסתמן בליגה כוח שיודע לבנות קבוצה כמו שצריך, כזו שתיתן פייט אמיתי ותילחם בלוחמים. בכלל לא בטוח שאני אצליח (אפילו אם רק להציע משהו שיכול לעבוד) היכן שכולם נכשלו, אבל לפחות זה שווה את הניסיון.
ובכן, בבואנו לבנות קונטנדר שיוכל לסכן את ההגמוניה של ג"ס, עלינו לבדוק תחילה מה עשו ואיפה נכשלו כל אלו שכבר ניסו זאת בעבר. אוקלהומה נכשלה במבחן החשוב מכל, לשמור על לפחות חלק משלל הכוכבים וכוכבי המשנה שעברו בקבוצה בעשור האחרון. אין ספק שהם קיבלו את חומר השחקנים הטוב ביותר ולא ידעו לשמור עליו. הוויתור על דוראנט והארדן כמעט חסר תקדים. בשלב הנוכחי (קיץ 2017), אינדיאנה משחררת את הכוכב הגדול שלה, פול ג'ורג', והוא חובר לראסל ווסטברוק, והקליפרס משחררים את כריס פול שחובר להארדן ביוסטון, אחרי שדמרקוס קאזנס חבר לאנתוני דיוויס וג'ימי באטלר לקארל-אנתוני טאונס ואנדרו וויגינס במינסוטה. ניתן לומר כמעט בוודאות שהליגה יותר מדי גדולה, וכתוצאה מכך מספר קבוצות מצומצם מצליח למשוך כמעט את כל הכוכבים, כך שמרבית הקבוצות הופכות למשעממות ולא רלוונטיות.
דוגמאות בולטות נוספות לריכוז כוכבים (לא בהכרח צעירים): לקליבלנד היו לזמן קצר ב-2014 ארבעה נבחרים ראשונים בדראפט. לסן אנטוניו היו עד לפגרה הקודמת שלושה שחקנים שכל אחד מהם היה MVP של סדרת גמר (טוני פארקר ב-2007, קוואי לנארד ב-2013 וטימי דאנקן ב-1999, 2003 ו-2005). ולדעתי, הספרס הם הקרובים ביותר לתת פייט לגולדן סטייט. הם הגיעו לגמר אזורי בלי שניים משלושת המוזכרים, אחד פרש והשני נפצע מוקדם בפלייאוף, הסתדרו לא רע והיו בדרך לגנוב את הביתיות כאשר נפצע גם השלישי. חסר תקדים שקבוצה מסתדרת בלי שני כוכבי על שכאלה, נניח הלייקרס של קארים, מג'יק ו-וורת'י נאלצת להסתדר בלי 2 הראשונים ועוד לאיים על התואר. מי שטוען שס"א לא רלוונטית למאבקי התואר בשנים הקרובות או לא הייתה רלוונטית בשנים האחרונות, כדאי שיעבור לענף אחר.
לדעתי ס"א הנוכחית לא קבוצה "גדולה", אלא מעידה על דלות החומר בליגה. יש להם כוכב על אחד, אפרורי למדי, וכמעט שום דבר למכור מעבר ללנארד. למרות שהוא אחד מהשחקנים האהובים עליי, הוא עדיין לא כוכב בסדר גודל של לברון או דוראנט, שמתחרים איתו על אותה המשבצת (סמול פורוורד, ותראו כמה העמדה הזו הפכה פיבוטית, כאשר כרמלו אנתוני ופול ג'ורג' שהיו יכולים בשקט להיות שחקני הפרנצ'ייז כמעט בכל דור מוקדם יותר, הופכים להיות לא רלוונטיים בדיבור על מובילי הליגה). העמדה מעולם לא הייתה כה צפופה בכשרון או חשובה כמו כיום.
עם ההזדקנות של הטריו (דאנקן, פארקר וג'ינובילי) הספרס מתקשים להציג תחליפים נאותים. פארקר וג'ינובילי היו "גניבות", וככה גם קוואי (הגיע בתמורה לג'ורג' היל). אבל באותן שנים ג"ס "גנבה" את קרי, תומפסון וגרין. הנהלת ס"א מראה מצוינות ועקביות, אבל בשנים האחרונות ג"ס פשוט עלו עליהם, אמנם נקודתית, אבל איזו נקודה!
אם כן, המסקנה שלי היא שהעובדה שס"א היא כמעט האלטרנטיבה היחידה לג"ס מעידה כמה עמוק הכישלון של כל השאר לבנות שושלת, ואם כמעט כולם נכשלים, חייבים להודות שהדג מסריח מהראש. ההחלטה להתרחב ל-30 קבוצות הורסת את התחרותיות בליגה. זה אולי טוב לביזנס אבל בכלל לא טוב לרמה הספורטיבית ולבטח בטווח הארוך יהיו לכך תוצאות. אם רק 6-5 קבוצות יצליחו להיות מעניינות, יהיו 20 או יותר שישחקו מול יציעים ריקים, ואם המפרסמים לא יסכימו לשבור שיאי מחירים לדקת פרסום, יישאר פחות מה לחלק, ואולי אפילו יהיו הרהורי חרטה באשר לקלות שבה הרחיבו את תקרת המשכורות לא מזמן
הכתבה הבאה בסדרה תנתח יותר לעומק את סדרת ההחלטות בשני המועדונים המובילים, כאמור ג"ס וקאבס. אני מתנצל מראש שחלק מהדברים כבר נאמרו, אני בפירוש לא ממחזר חומר אלא מנסה להתייחס לפרויקט גדול וכבד.
לפנייה לכתב/ת 
