בטורקיה חוגגים עם גולאייב: "רץ כבן המולדת"
אחרי שזכה במדליית זהב בגמר ה-200 מטר באליפות העולם וחגג עם דגלי אזרבייג'ן וטורקיה, במדינה שאימצו את גולאייב מביעים גאווה ואפילו ארדואן התקשר לברך. ואן ניקרק עצבני: "אני ראוי ליותר כבוד"
נוהל מדליות הוא משהו שמוכר כבר בכל העולם: הספורטאי רושם הישג יוצא דופן בתחרות גדולה ומיד ראשי מדינתו מתקשרים לברך אותו. אבל מה קורה כשספורטאי חוגג זהב באליפות העולם עם שני דגלים? ממי יגיע הטלפון?
המקרה המדובר הוא של רמיל גולאייב, האלוף הטרי ב-200 מטר, שהניף אחרי הניצחון בגמר את דגלי אזרבייג'ן וטורקיה - דגל אחד של מולדתו והשני של המדינה שסייעה לו להגשים את החלום על המסלול.
גולאייב לא זכה לתמיכה והערכה באזרבייג'ן, ועבר לייצג את טורקיה. במקרה שלו התשובה לשאלה בפסקה הראשונה הייתה חד משמעית והברכות הגיעו מרג'פ טאיפ ארדואן. "אני מברך את גולאייב שגרם לכולנו להיות גאים מאוד בעקבות הזכייה שלו במדליית הזהב", אמר נשיא טורקיה.
באזרבייג'ן, לעומת זאת, ההתלהבות פחותה בהרבה וגולאייב ממש לא נתפס כגיבור לאומי. לא רק שהנשיא לא התקשר, אלא גם הסיקור לכך ירוד וההישג של גולאייב נעלם מהכותרות הראשיות.
האצן עצמו עדיין חצוי, אבל נראה שזה בכלל לא מפריע לטורקים שחגגו זהב ראשון בריצה הזאת באליפות העולם. בתקשורת שם היללו: "רמיל רץ כבן המולדת. הוא הוכיח שטורקיה קיימת באתלטיקה".
ואן ניקרק עצבני
גולאייב הוא המנצח הגדול בגמר שהרוב בו ירדו מאוכזבים. הכוונה היא בראש ובראשונה לווייד ואן ניקרק, שיאן העולם ב-400 שקיווה להשלים דאבל באליפות העולם והסתפק רק בכסף. גם אייזק מקוואלה שקבע את תוצאת השנה סיים שישי, ובסך הכל זו הפעם הראשונה מאז 2005 שאף אצן לא יורד בגמר את ה-20 שניות.
ואן ניקרק נראה עצבני מאוד בסיום והוא התייחס להאשמות מצד מקוואלה שמארגני התחרות מסייעים לו: "זה הרגיז אותי. תמיד הפגנתי כבוד כלפיו ואני ראוי ליותר כבוד מהמתחרים שלי. אנחנו כאן כדי להיות הטובים ביותר ולא ליצור חברים".
לפנייה לכתב/ת 
