המילים שלא נאמרות אצלנו בבית
רוי קוריטשונר החליט להשתמש במילים מרגיעות וחיוביות כשהוא מדבר עם ילדיו במטרה ליצור אווירה נעימה בבית. אז מה קורה כשהילדים לא מתלבשים מספיק מהר או כשהם עושים משהו מסוכן?
ילדים הם מאוד חכמים, רגישים ואותנטיים. הם קוראים את הסביבה במהירות, יכולים לזהות את מה שאנחנו מעבירים להם בין השורות (הסאבטקסט) ויש להם רגישות גדולה לזה. אנחנו ההורים הרבה יותר מודעים מפעם לאפשרויות של השפה בהשפעה על הילדים שלנו ועל התקשורת בינינו לבין הילדים שלנו.
התחלתי ללמוד את יסודות ה-NLP כדי לשפר ולהעצים את התקשורת שלי עם הילדים, וזו ממש שיטה מרתקת. NLP זו תורה שלמה שמלמדת כיצד ליצור שינוי בהרגשה ובהתנהגות באמצעות שינויים בערוצי התקשורת של המוח.
התקשורת שלנו עם הילדים מתחילה קודם כול בנו - איך אנחנו מדברים איתם, איזו אווירה אנחנו יוצרים בבית (אם אנחנו רגועים - הבית רגוע. ואם אנחנו עצבנים, אז כל הבית, כולל הילדים, עצבני). כשמשתמשים בשפה מרגיעה וחיובית מול הילדים, נוצרים זרעים לאווירה נעימה, מצמיחה ורגועה, וכזו שפה נקבל בחזרה מהילדים.
משתמש במילים חיוביות
הכוונה בשפה רגועה היא המילים שבהן אנו בוחרים להשתמש. אם נשמיט מהלקסיקון שלנו מילים מתסיסות כמו רעש, מאמץ, מהומה, לחץ, פחד, בעיה, קשה, להתלונן, לצעוק (וכל ההטיות שלהן) ונחליף אותן במילים רגועות, תשתנה האווירה בבית. אפשר להחליף את המילים האלה במילים אחרות שמשמעותן דומה, למשל, רעש - קולות, בעיה - אתגר, עצבני - לא רגוע , קשה - לא קל.
אני מרבה להשתמש עם הילדים שלי במשפטים מעצימים כמו "אני שמח שאתה יודע לשחק כל כך יפה", "אני מזמין אותך לשחק איתי בלגו", "אני יודע שאתה מסוגל לנעול נעליים לבד", "כיף לי לראות אותך משחק עם אחיך" וכו'. אני שם לב שכשאני משתמש במילים החיוביות האלו - האנרגיה של הילדים הופכת לחיובית יותר, גם אם לפני רגע הם רבו או בכו על משהו שקרה.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
כשהילדים רגועים, הם פתוחים יותר ללמידה וקל יותר להשיג שיתוף פעולה. עם מילים כמו משחק, מצחיק, כיף והנאה נשיג שיתוף פעולה גדול יותר מצד הילדים. למשל - "זה ממש משחק ילדים עבורך לסדר את החדר" או "אני נהנה לראות אותך מסדר לבד את החדר".
שימוש במילים שיש בהן כינויי גוף כמו "בשבילך", "עליך", "עבורך" ו"לך" יוצר תחושת אמון, אינטימיות וקרבה - "איך זה מרגיש לך?" "חשבתי עליך כל היום", "זה המשחק שלך - אתה מוזמן לשבת לשחק". השימוש במילים הללו יוצר הרגשה של קרבה, כבוד ונתינה ומשיג את שיתוף הפעולה מצד הילדים שלפעמים ממש לא בא בקלות עבורנו ההורים.
הפיל הוורוד
יש גם מילים מסוימות שהמוח שלנו אינו קולט, כמו המילה "לא". המוח קולט קודם כול קליטה חושית, כמו ריח, צליל, תמונה, ורק אחר כך את המילים עצמן. אין דבר כזה "לא תמונה", "לא קול" ו"לא ריח", לכן המוח לא קולט את המילה "לא". אתם בטח מכירים את הדוגמה "לא לחשוב על פיל ורוד" - ישר חושבים על פיל ורוד.
כשאנחנו אומרים לילד לא לגעת, לא לרוץ או לא לצעוק, המוח שלו לא קולט את המילה "לא" והילד ישר נוגע. במקום המילה "לא" אפשר להשתמש במילה "אסור" (מילה שמתקשרת לסכנה ולכן המוח ההישרדותי שלנו ישר נרתע). במקרי סכנה עדיף להשתמש במילה "אסור" - אסור לרוץ, אסור לגעת וכו'. עם זאת, שימוש תכוף במילה "אסור" יכול ליצור חרדות אצל ילדים אז כדאי להשתמש בה במינון הנכון.
שיטה נוספת להחליף את המילה "לא" היא לכוון בדרכים מתונות מה כן לעשות: במקום "לא לרוץ" אני אומר לילדים ללכת לאט. במקום "לא לצעוק" - "דבר בשקט, אני שומע אותך". בצורה כזו נוביל את הילדים בשפה חיובית אל עבר ההתנהגות שאנחנו רוצים לטפח אצלם. מתי כן נשתמש במילה "לא"? כשאנו רוצים להפחית מצבי חרדה והתנגדות: "אם אתה לא רוצה אז לא נעשה זאת, אתה זה שבוחר", "אני לא רוצה שתתחיל לפני שאתה מוכן באמת".
לטורים הקודמים:
- לצאת מהבית עם בובה, כרית ושלושה מוצצים
- כשהאבא טבעוני והילדים רוצים עוגת שוקולד
- אב לתאומים: "מרוסק על הספה בתשע בערב"
יש ארבע מילים שמשבשות תקשורת ומחבלות ביצירת תוצאות גבוהות:
אבל: התלבשת יפה, אבל שכחת לנעול נעליים. כל החלק החיובי של המשפט הולך לאיבוד בגלל המילה "אבל". היא משמיטה את כל החיוב שרצינו לומר. אפשר לומר במקום זאת - "התלבשת יפה ותנעל גם נעליים".
אם: כשמשתמשים במילה "אם", משאירים בעצם אפשרות לאי עשייה: "אם תתלבש מהר, נספיק להגיע לגן לארוחת בוקר". במקום זאת אפשר לומר - "כשתתלבש מהר, נספיק לארוחת הבוקר בגן".
תנסה: לעיתים יש נטייה לומר "בוא תנסה לבד". חוקרי NLP מצאו באופן מובהק שהמילה "תנסה" מפחיתה ביצועים, משדרת שנדרש מאמץ ומסר שלפיו ההורה לא בטוח שהילד יצליח.
למה: מילת השאלה "למה" מסתירה שיפוטיות וביקורת, כלומר אני ההורה לא מקבל את ההתנהגות שנעשתה. "למה לא לקחת סנדוויץ' בבוקר?", "למה ברח לך פיפי במכנסיים?". ניתן וכדאי להחליף את המילה הזו בשאלות אחרות, כמו "כמה", "מי", "מתי", "איך" וכו'. "שכחת את הסנדוויץ'? מה תוכל לעשות בפעם הבאה?".
כשאנו לא משתמשים במילה "למה", הילד מרגיש שאנחנו פתוחים לשמוע מה באמת הסיבה ומה באמת קרה. כשאני משתמש בכלי השפה של ה-NLP עם הילדים שלי ועם הסביבה בכלל, דברים מתרחשים אחרת, אני שם לב שנעלם הקושי בהרבה מקומות שבהם יש התנגשויות.
השפה נראית לנו כלי מובן מאליו, הרי אנחנו משתמשים בה כבר מגיל שנתיים-שלוש. אך השפה ממש לא מובנת מאליה, והרבה פעמים אנחנו מתכוונים למשהו אחד והזולת מבין משהו אחר לגמרי. אנחנו רוצים לטפח התנהגות חיובית - ומשתמשים במילים שליליות, אנחנו משתמשים במילים שמבטלות את כל מה שרצינו לומר ומשתמשים בכל מיני הכללות ועיוותים של השפה.
השפה היא אחד הכלים המשמעותיים ביותר לתקשורת שלנו עם המשפחה ועם הסביבה, וחשוב שנשתמש בה נכון.
רוי קוריטשונר
הוא אב לתאומים בני שנתיים וחצי, מטפל הוליסטי, מנחה סדנאות ומעביר הרצאות על סיפור חייו
לפנייה לכתב/ת 
