ישראל לפני אחרונה: התעודה של מערכת החינוך

השנה עוד לא התחילה - אבל התעודה של מערכת החינוך הישראלית כוללת כבר כמה נכשלים. שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים מפרסם מוסד שורש "גיליון הערכה" למערכת החינוך ומציג תמונת מצב עגומה. הדו"ח מתבסס על המבחנים הבינלאומיים, דו"חות ה-OECD ודו"חות הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) - ואחד הנתונים הבולטים בו הוא שישראל מדורגת ברמת החינוך במקום הלפני אחרון בין מדינות הרלוונטיות להשוואה עמה.

הדו"ח מתייחס בין היתר למספר ימי הלימוד בישראל, שגבוה בהרבה מכל מדינה מפותחת אחרת. בשאר מדינות ה-OECD לומדים חמישה ימים בשבוע - ואילו בישראל לומדים שישה ימים. בישראל גם יותר שעות הוראה בשנה מברוב המדינות המפותחות, אך למרות זאת הציונים במקצועות הליבה נמוכים יחסית. מספר שעות הלימוד בישראל גבוה ב-30% מפינלנד, אך הציונים נמוכים ב-11%. באיטליה מלמדים 17% שעות פחות מישראל - אך הישגי התלמידים גבוהים ב-3%.

הדו"ח מתייחס בין היתר לנתוני מבחני המיצ"ב. מהנתונים עולה כי הציונים הגבוהים ביותר ב-2016 היו בבחינות באנגלית. בממוצע, תלמידי כיתות ה' ו-ח' ענו נכונה על 66% מהשאלות. הממוצע במתמטיקה נמוך יותר: 61% תשובות נכונות ב-ה' ו-56% בכיתה ח'. בבחינה במדעים וטכנולוגיה הצליחו תלמידי כיתה ח' לתת תשובות נכונות למחצית מהשאלות בלבד.

אחת הבעיות הקשות במערכת החינוך, שגורמת לעובדי הוראה רבים לעזוב את המקצוע, היא השכר הנמוך. גם לאחר הסכמי "עוז לתמורה" ו"אופק חדש" שהביאו לעלייה בשכר, עדיין מדובר בסכום נמוך ביחס לממוצע ה-OECD. עם זאת המורים בישראל עובדים הרבה פחות שעות בחודש.

פרופסור דן בן דוד שחיבר את הדו"ח, אומר כי השכר השעתי של המורים בישראל גבוה יחסית. "השכר השעתי של מורים בבתי ספר יסודיים גבוה ב-44% מממוצע ה-OECD, ובחטיבות העליונות ב-62%", אומר בן דוד, נשיא מוסד שורש וכלכלן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב.

כידוע, אחת לכמה שנים נבחנים תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים שבודקים את הישגיהם במתמטיקה, שפה, אנגלית ומדעים, ואמורים לתת תמונה מלאה על מצב מערכת החינוך הישראלית. בפועל מתקבלת תמונה חלקית בלבד. הבחינות לא כוללות את כלל תלמידי ישראל, בהם בנים חרדים שאינם לומדים את החומר הנדרש.

במבחן הבינלאומי TIMSS למשל מותר למדינות לא לכלול עד 5% מתלמידיהן, כמו תלמידי החינוך המיוחד או כאלה שמתגוררים באזורים כפריים נידחים. כמעט כל המדינות המשתתפות במבחן מצייתות לכלל זה למעט ישראל, שעל פי הנתונים מחריגה לא פחות מ-23% מתלמידיה.

"את מימדי העיוות בציוני הבחינות בישראל ניתן לנחש כשרואים את מידת אי התייחסותה לנורמות בינלאומיות", מבהיר בן דוד. "יש צורך להיות מודעים למידת ההטיה במדגמים הישראליים המציגים כנראה תוצאות טובות יותר ממה שהיה מתקבל אחרת, אילו היה נבדק מדגם מייצג באמת של כלל התלמידים".

הדו"ח מתייחס גם לעובדה כי ציוני התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים השתפרו בשני העשורים האחרונים. בשנים האחרונות מקפידים שרי החינוך להתגאות בהישגים במסיבות עיתונאים, אך בן דוד לא מתרשם באותה מידה. על פי הדו"ח רמת החינוך בישראל נמצאת עמוק בתחתית בהשוואה ל-25 מדינות מפותחות שרלוונטיות להשוואה זו. למעשה, רק סלובקיה נמצאת במדד זה מתחת לישראל, שמדורגת במקום ה-24 מתוך 25.

בגיליון ההערכה של משרד החינוך מוקדש גם פרק להישגים התלמידים מהמגזר הערבי. הישגי אלו נמוכים משמעותית מאלו של התלמידים היהודים במבחן פיז"ה המתקיים אחת לחמש שנים - ונמוכים בהרבה גם ביחס למדינות שונות בעלות רוב מוסלמי שהשתתפו במבחן. בזמן שהציון הממוצע של תלמידי ישראל הערבים עמד על 394 בשנת 2016, בקזחסטן עמד הציון הממוצע על 448, במלזיה 440, באלבניה 433, בקטאר 407 ובירדן 399. מתחת לערביי ישראל נמצאים רק הנבחנים בלבנון (376), תוניסיה (371) ואלג'יריה (362).

נתון אחר בדו"ח מתייחס לפערים. במבחני פיז"ה שניים מכל חמישה תלמידים ישראלים נמצאים מתחת לרמת המינימום של ה-OECD מבחינת היכולת לתכנן מראש או להגדיר מטרות משנה. בישראל עומד השיעור על 40% לעומת גרמניה (19%), צרפת (18%), ארה"ב, אנגליה ואיטליה (16%), קנדה (15%) ויפן (7%).

לדברי בן דוד קיים קשר חיובי חזק בין חלקם של התלמידים שאינם מסוגלים לתכנן קדימה לחלקם של התלמידים שחסר להם הידע הנדרש בתחומי הליבה. "מדובר בתמהיל שעלול להפוך לנפיץ כשיהפכו למבוגרים", הוא אומר. לדבריו יש קשר הדוק בין אחוז התלמידים "שחסרה להם היכולת המינימלית להבין את השלכות מעשיהם לבין אחוז התלמידים שאינם מגיעים לרמת הידע המינימלי שדרוש למשק מודרני".