הלוחם מגולני שהפך למנכ"ל בי"ח: שכר המנכ"לים במשק אבסורדי
מנכ"ל הקריה הרפואית רמב"ם פרופ' רפי ביאר זוכר את ההתרגשות שאחזה בעצמותיו כשהכריזו על מרצים מהפקולטה בניהולו כזוכים בפרס נובל. הוא גם זוכר איך כרופא בגולני הוא פינה פצועים תחת אש במלחמות לבנון הראשונה, ואיך עשה זאת שוב כמנכ"ל רמב"ם. שיחת מנהלים
רופא, לוחם וג'נטלמן: מנכ"ל הקריה הרפואית רמב"ם פרופ' רפי ביאר, זוכר את היום בו זכו פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר בפרס נובל לכימיה לשנת 2005. "הייתי אז דיקן הפקולטה לרפואה בטכניון. כמו בכל שנה בחודש אוקטובר, חיכיתי להכרזה של ועדת פרס נובל על הזוכים, כי כל שנה הגשנו מועמדים מהטכניון לוועדת הפרס.
כתבות נוספות במדור שיחת מנהלים
"באותה שנה הכריזו, בתחילת השבוע, על הזוכים בנובל בתחום הרפואה, ומכיון שלא היו שמות ישראלים בין הזוכים הנחתי ששוב לא זכינו והמתח ירד. ואז, ביום רביעי של אותו שבוע, קיבלתי את השיחה בה הודיעו על ההחלטה להעניק את הנובל בכימיה להרשקו וצ'חנובר, פרופסורים בפקולטה אותה ניהלתי. את הרגע הזה לא אשכח כל חיי.
"זה התחיל מזה שלא מצאנו את פרופ' הרשקו, לקח זמן עד שאיתרנו אותו כדי להודיע לו. זה המשיך בהגעת השגריר השבדי לטכניון, והשיא היה בנסיעה לשטוקהולם לקבלת הפרס. ביום שישי אחר הצוהריים הלכנו עם פרופ' צ'חנובר לבית הכנסת, משם המשכנו כולנו לארוחת הערב של הזוכים בנובל, ולא הפסקתי להרגיש כמו בחלום. זה היה הישג אדיר למדינת ישראל, וגם רגע השיא של הפקולטה. לפחות עד היום".
ומהם הרגעים המכוננים בתפקידך הנוכחי?
"חוויתי הרבה רגעים קשים, והרבה רגעי שיא. אחד מהרגעים הקשים, שבסוף גם הפך לשיא, היה כשחזרתי לישראל מהשבתון בבולטימור לתפקידי כמנהל בית החולים, תפקיד שלא היה לי בו ניסיון. מוניתי בזמן מלחמת לבנון. גם היינו תחת אש וגם טיפלנו בפצועים מצה"ל ומלבנון.
"הרגע המכונן שלי היה בתוך המלחמה, נתנו התחייבות שנקים בית חולים ממוגן ברמב"ם. תוך כדי המלחמה קיבלתי את התרומה הראשונה כמנהל רמב"ם, מהזוג רפפורט מג'נבה, שתרמו 15 מיליון דולרים לתחילת הקמת בית החולים לילדים. לאחר מכן, סמי עופר תרם לבית החולים הממוגן. ב-2014 נפתחו שני בתי החולים, וטכסי הפתיחה היו עבורי רגעים מכוננים. הגשמת חלום".
שם: רפי ביאר.
גיל: 65.
מצב משפחתי: נשוי ואב לארבעה.
מגורים: חיפה.
השכלה: דוקטור לרפואה מאוניברסיטת תל אביב, דוקטורט במדעים - הנדסה רפואית. השלמת התמחות בקרדיולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארה"ב.
שם החברה אותה את ממנכ"ל וממתי: רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם, משנת 2006.
מי הבעלים: המדינה.
מה מייחד את החברה: זה המקום בו האדם במרכז, והרפואה, הטכנולוגיה והאנושיות נפגשים.
כמה עובדים יש בחברה: כ-5,000 עובדים.
מחזור שנתי:1.6 מיליארד שקלים בשנה.
סדר יום.
בוקר: כל יום מתחיל מוקדם בבוקר. אני מגיע למרכז הרפואי, ומחלק את היום בין ישיבות הנהלה, פגישות עבודה, סיורים במחלקות, פגישות עם ידידים, תורמים וגורמי חוץ.
יום בשבוע בחדר צנתורים: פתיחה של חסימות בעורקי הלב.
ערב: הערבים מוקדשים לכמה שעות עם המשפחה, השלמת מעבר על כל המיילים מאותו היום, ומסיים את יום העבודה בשעות הלילה המאוחרות.
אחר: חלק מהזמן אני נוסע לכנסים רפואיים בארץ ובחו"ל, מסייר בעולם במרכזים רפואיים ומקדיש זמן לאירועים ופגישות לגיוס כספים עבור בית החולים.
איך הגעת למנכ"ל את החברה?
"לאחר תקופה של שש שנים בה שימשתי דיקן הפקולטה לרפואה של הטכניון, הגשתי מועמדות לניהול בית החולים וזכיתי במינוי. המוטיבציה שלי להתחרות על התפקיד הייתה כדי לקדם את רמב"ם כבית חולים אקדמי, חדשני ומוביל בעולם".
מה ההישג ומה הכישלון שלך בדרך?
"צברתי הרבה הישגים בתפקיד, בהם עמידה במלחמת לבנון השנייה, בהנהגת בית חולים, תחת מטח טילים מתמיד. בניית כוח אדם איכותי ומוביל ברפואה, בין היתר, מינוי מנהלי מחלקות מובילים ורופאים. בניית קמפוס מערבי חדש, הכולל בית חולים ממוגן ל-2,000 מיטות, שהוא היחיד בעולם בהיקף הזה."בנייה בית חולים לילדים, שלדעתי הוא היפה בעולם, מרכז אונקולוגי מודרני, ובית חולים למחלות לב. גיוס מנהלים, הכולל אנשים מדהימים ומסורים. הקמת חברת רמב"ם-מד-טק, שמיישמת רעיונות של רופאים למיטת החולה. הקמת קבוצת חממה מינד-אפ בחיפה, שמשלבת ענקי תעשייה בעולם והון סיכון מישראל לרפואה דיגיטלית וציוד רפואי. הקמת חברות סטרטאפ בתחום הסטנטים והרובוטיקה.
"כישלון עבורי הוא חוסר הצלחה להביא למרכז רופאים ואנשים מובילים בישראל בתחומים שונים, ורשמתי גם כאלו".
פרופ' רפי ביאר עם אשת העסקים והנדבנית רות רפפורט (צילום: פיוטר פילטר, דוברות רמב"ם)
מי המודל לחיקוי או המנטור שלך?
"פרופ' שמואל זיידמן ז"ל, דיקן הנדסה רפואית בטכניון ואיש העולם הגדול. פרופ' גרלד ברוק, מנהל הפנימית ברמב"ם, רופא דגול ואוהב אדם. פרופ' מירון וייספלדט, מנהל הקרדיולוגיה ג'והנס הופקינס - מענקי העולם בתחום ההחייאה, המחקר והניהול הרפואי".
מה הסיבה העיקרית לקבלת עובד חדש ומה סיבה עיקרית לפסול אותו?
"אקבל לעבודה בזכות מקצועיות, מסירות ויחסי אנוש טובים. אפסול בגלל חוסר אמינות".
מי המתחרים הגדולים של החברה בשוק הישראלי/בינלאומי ואיך בית החולים מתמודד עם התחרות?
"המתחרים הם בתי החולים הגדולים: שיבא, איכילוב, רבין. לשמחתי, אנחנו מצליחים בתחרות, והפכנו מובילים בתחומים רבים, כמו גיוס צוותים מובילים והחדרת טכנולוגיות חדשות למרכז. הפעילות הרפואית שלנו גם גדלה בכל שנה".
3 עצות לשר האוצר/כלכלה בהתייחס לתחום החברה שאתה מנהל.
"להשקיע ברפואה הציבורית בישראל! מבחינת כוח אדם, תשתיות, וקידמה טכנולוגית. יש להשקיע בקשר שבין הרפואה והתעשייה כמנוע צמיחה לכלכלה הישראלית. אסור להתעלם מהחולה במסדרון. יש להקפיד על תנאי האשפוז, כבוד האדם בבריאותו ובחוליו".
מה הקושי הכי גדול שלך כמנכ"ל בעולם הכלכלה הישראלי של היום?
"התמודדות עם אתגרי התקציב, גיוס כח אדם מעולה, ומתן שירותי רפואה איכותיים. כל זאת תוך ניהול מערכתי יעיל והבטחה ועידוד של חדשנות וצמיחה בסגל הצעיר והבכיר".
האם שכר המנכ"לים במשק מצדיק את הביקורת הציבורית בנושא?
"אני מסכים עם העובדה, שחלק ממשכורות המנכ"לים במשק בתחומים הלא רפואיים גבוהות באופן אבסורדי ויש לתקן זאת. לעומת זאת, במקרה של מנהלי בתי החולים, זה בדיוק להפך. מנהלי בתי חולים עושים עבודה מסורה ואדירה תוך הרגשת שליחות, ומרוויחים משכורות שאינן דומות בשום אופן למשכורות המנהלים של חברות באותו ההיקף".מה ישיבו המנהלים/עובדים שלך, אם יישאלו מה אתה אוהב ומה לא?
"הם יודעים שאני אוהב יוזמה, חדשנות, יושר מקצועי, מסירות, הרפתקאות, סקי, ואוהב אנשים. אני לא אוהב עצלנות, בטלה, חוסר אמינות".
מה משמעות הכסף עבורך כמנכ"ל וכאדם פרטי?
"כסף הוא אמצעי להגשמת החזון שלך, גם לגבי העסק וגם ולגבי החיים הפרטיים. אבל אסור שיהפוך למטרה בפני עצמה. אני לא עושה דברים משוגעים עם כסף חוץ מלנסוע לקצוות עולם, כמו אנטרקטיקה ואלסקה".
עד כמה העבודה מארגנת לך את החיים ואיך אתה מצליח להתנתק ממנה, אם בכלל?
"אני מכור לעבודה 24/7. אבל בה במידה אני יודע להתנתק, לצאת לחופשות עם המשפחה ולהנות מהחיים".
בעולם מקביל – מה היית רוצה להיות?
"חשבתי על זה שוב ושוב והייתי רוצה להיות בדיוק מה ומי שאני".
תפתיע אותנו במשהו שלא יודעים עליך.
"גורלי שזור בצורה מסוימת במלחמות לבנון. במהלך שירותי הצבאי במלחמת לבנון הראשונה (1982) כרופא בגולני, פיניתי תחת אש פצועים בשדה התעופה בבירות. את המעגל הזה סגרתי בימים הראשונים של מלחמת לבנון השניה ב-2006. כמנהל רמב"ם שוב הייתי תחת אש, ושוב פינינו פצועים שהגיעו במסוקים לבית החולים".
לפנייה לכתב/ת 
