"הפשיזם משתרש בארה"ב, הסכנה מוחשית"
בריאן ווידנר היה פעיל ניאו-נאצי 15 שנה: הוא הקים ארגון גזעני, גייס חיילים אלימים, הניף צלבי קרס וחלם על "מדינה לבנה" - עד שנטש את חבריו בעקבות האהבה. בריאיון ל-ynet על מהומות וירג'יניה הוא מספר ממקום מחבואו: "הם בטוחים שישראל היא פרי קונספירציה ושרב שיושב בתל-אביב מנהל את העולם. טראמפ גורם להם להרגיש בטוחים - ושעכשיו הכול מותר"
כבר בגיל 14 אימץ בריאן ווידנר באדיקות את התורה הנאצית ואת סמליה – צלב הקרס, הראש המגולח, הקעקועים. הוא ייסד ארגון אחוות לבנים נודע לשמצה באינדיאנה, יזם הפגנות אלימות, בילה לא מעט לילות במעצר ואף מצא לעצמו מקום של כבוד ברשימות המעקב של ה-FBI.
אבל עכשיו ווידנר הוא אזרח שומר חוק ומתנגד חריף לאותם חוגים שבהם היה פעיל. למרות איומים ישירים על חייו הוא נטש את הסצנה הניאו-נאצית ב-2006 בעקבות האהבה, הקים משפחה והפך למודיע בשירות הרשויות. ווידנר השאיר את עברו הנורא מאחור, אבל ההפגנות הגזעניות בווירג'יניה בסוף השבוע שעבר גרמו לזיכרונות שלו לצוף. במהומות בעיר שרלוטסוויל נהרגה אישה ונפגעו עשרות פעילי מחאה נגד הגזענות כשנדרסו בכוונה על-ידי פעיל ניאו-נאצי, פעיל שהוא וחבריו שבאו להפגין הם שונאי יהודים, שחורים, מוסלמים ועוד שלל בני מיעוטים. "תמיד רצינו שדברים כאלה יקרו אבל מעולם לא הצלחנו להתארגן בהתאם", מספר ווידנר בריאיון ל-ynet.
ווידנר בן ה-40 נחשף לראשונה לציבור האמריקני בסרט תעודה בשם "Erasing Hate" שפורסם ב-2011. הסרט ליווה את התהליך הרפואי הארוך המורכב שעבר להסרת קעקועי השנאה הרבים מגופו ומפניו. בקרוב יעובד סיפורו לסרט על המסך הגדול בבימויו של הבמאי הישראלי גיא נתיב.
כיום נאלץ ווידנר להסתתר מחבריו לשעבר, והשיחה מתקיימת במעון סודי שבו הוא מתגורר עם אשתו וילדיו. כמו ארצות הברית כולה, גם הוא צפה בשבת שעברה בשידורים מווירג'יניה והזדעזע לשמוע את קריאות גלוחי הראש - קריאות שבעבר הוא שאג בעצמו.
"האנשים האלה מזדהים עם האידיאולוגיה הנאצית וזה גם מקור הסיסמאות שלהם", אומר ווידנר. "הם חשים שבגלל שהם לבנים הם מופלים לרעה והם רואים את עצמם כמיעוט נרדף. הם מחפשים מישהו להאשים, וכשזה קורה הדברים נגררים לקיצוניות. בחסות הקהל הגדול כולם יכולים לפרוק את הזעם ואפשר להרגיש את האנרגיות המשותפות האלה".
ווידנר זוכר בדיוק רב את התחושה בהפגנות האלה: "אתה נטען באדרנלין של כל הסובבים אותך. מארגני ההפגנה ניסו ליישם טקטיקות הפחדה דומות לאלה של דאעש וסחפו אחריהם רפי שכל ממורמרים, ממש כפי שאני הייתי בצעירותי. אנשים אמרו לי שאני יכול להפנות התסכול שלי כלפי מישהו אחר ולשנוא אותו במקום את עצמי. וזה בדיוק מה שעשיתי".
מדד השנאה: היהודים עדיין במקום הראשון
במדינת הגירה מגוונת כמו ארה"ב יש די והותר מושאים לגזענות - שחורים, היספאנים, מוסלמים ועוד - אבל לפי ווידנר אלה עדיין היהודים שמחזיקים במקום הראשון במדד השנאה של הניאו-נאצים האמריקנים. "מנקודת מבטם האנטישמיות היא עקרון בסיסי. הם מאמינים שהיהודים הביאו למפלת הרייך השלישי ויעשו זאת גם לארה"ב, והם בטוחים שישראל היא פרי קונספירציה בינלאומית. הם באמת מאמינים שאיזה רב יושב בתל-אביב ומנהל את העולם".
לדבריו, הניאו-נאצי האמריקני הטיפוסי "בדרך כלל בא ממשפחה הרוסה. לפעמים יש בעברו טרגדיה שהוא לא מסוגל להתמודד איתה וזה מזמן תחושה של שנאה עצמית. בהמשך היא פורצת החוצה כשנאה כלפי מי ששונה ממך – או כי הוא מגזע אחר או כי הוא בעל נטייה מינית אחרת משלך. כך אתה מתרחק מעצמך ומההתמודדות עם הטראומות האישיות שלך. הייתי כזה בזמנו וידעתי איך לזהות אחרים במצב הזה. כך הייתי מגייס אותם לארגון. ראיתי אנשים בודדים, מתחיל לשוחח איתם ומציע להם סיגריה. הם נואשים לתשומת הלב ואתה מספק להם אותה. לאט לאט אתה מחדיר בהם תפיסת עולם נאצית. זה בדיוק מה שראשי 'אלט-רייט' עושים היום. הם מצרפים אנשים מסכנים שיעשו עבורם את העבודה המלוכלכת ברחוב".
ארגוני הימין הקיצוני מבוססים על פסיכולוגיית המונים ונשענים על תחושות תסכול של אינדיווידואלים מעוטי יכולת וחסרי השכלה, אולם לטענת ווידנר יש למנהיגים חזון פוליטי בהיר, גם אם מופרך לחלוטין: "הם רוצים להשיג לעצמם מולדת לבנה גדולה. יש ארגונים רבים שמנסים להשתלט על עיירות קטנות, אבל בתמונה הגדולה הם שואפים למדינה משלהם, מדינה אחידה מבחינה גזעית. זה רעיון מטופש. ייתכן שזה היה רעיון בר יישום לפני מאה שנה, אבל לא היום. הם לא חושבים על המציאותיות של החזון שלהם".
אתה חושב שהם מהווים סכנה מוחשית לחברה האמריקנית?
"לפני כמה חודשים הייתי אומר שאנשים יותר מדי חכמים בשביל לתת לזה לקרות. היום, אחרי המהומות בשרלוטסוויל, אני חושב שברור לכולם שהפשיזם משתרש בארצות הברית ושהסכנה שהוא מביא מוחשית מאוד. זה כבר התחיל".
ווידנר טוען שהסכנה אינה נוגעת רק לארה"ב, שכן מדובר בתופעה עולמית. הוא מספר כי במפגשיו בעבר עם גלוחי ראש מגרמניה, בריטניה ופינלנד גילה שהם מצפים לכך שיריית הפתיחה תגיע מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – גם עבור נאצים. "הם עבדו שונה לגמרי מאיתנו, הם נאלצו לרסן את עצמם כי במדינות שלהם זה לא חוקי להיות נאצי. אתה יכול ללכת לכלא אם יש לך קעקוע של צלב קרס. תמיד חשתי שהאירופאים נושאים עיניהם אלינו האמריקנים הנמהרים והפרועים. הם תמיד חשבו שאם משהו גדול יקרה בארה"ב זה יהיה סימן עבורם להתחיל לפעול ובגדול במדינות שלהם. אני מקווה ששרלוטסוויל היא לא הסימן שהם חיכו לו".
המסר מטראמפ: הכול מותר
אם למישהו היו תקוות שאירועי שרלוטסוויל והרצח של הת'ר האייר, ההרוגה באירוע הדריסה שם, יהיו בגדר סימן אזהרה שיעיר את הממשל האמריקני, הוא בוודאי התבדה כשהנשיא דונלד טראמפ גינה את "האלימות מכל הצדדים" ולא התייצב באופן חד משמעי נגד 'אלט-רייט' ולצד המפגינים במחאה על הגזענות. יתרה מכך, אחר כך הוא אף השווה בין מפגיני הימין לאלו שהתייצבו מולם – שאותם הוא כינה 'אלט-לפט'. "אני חושב שאם הייתי שותה שלושה שוטים של וויסקי הייתי מצליח לכתוב משהו מוצלח יותר על מפית", אומר ווידנר על תגובתו של טראמפ. "זה היה מגוחך. הוא ניסה לטעון שהיו פה כמה צדדים אבל למעשה מדובר רק בשני צדדים: נאצים שגרמו לאובדן חיי אדם ואלו שהתנגדו להם. הוא ניסה להיות ניטרלי ויצא אידיוט".ווידנר טוען כי אף שטראמפ עצמו אינו חולק את האידיאולוגיה הנאצית של 'אלט-רייט' הוא בהחלט משתמש בקבוצות שנאה כמו הארגון הזה כחלק מהאסטרטגיה הפוליטית שלו. כפועל יוצא מכך מתקבלת התחושה של הכול מותר בימין הקיצוני. "לא הצבעתי לטראמפ אבל חשבתי שצריך לתת לו הזדמנות", הוא אומר. "כשהוא מינה את סטיב באנון (ששמו נקשר מאוד בעמדות גזעניות - א"ב) ליועץ שלו חשבתי שזה הזוי. מדובר באדם שהיה מוכר מאוד בחוגים שלי בזמנו, ולמרות שלא פגשתי אותו אישית מעולם זה נראה לי מוזר שהוא משתלב בבית הלבן. במינויו של באנון קרץ טראמפ לאנשי 'אלט-רייט' ונתן פלטפורמה לכל גזעני המקלדת. הם תמיד היו קשוחים מאחורי המחשב, אבל היום הם מרגישים בטוחים לצאת לרחוב".
לו היה היום גלוח ראש, תחת ממשל טראמפ, ווידנר אומר ש"הייתי חוגג וצוהל. לבטח הייתי הראשון להופיע בשרלוטסוויל עם לפיד בידי. אם מי שמנהל את המדינה בעד אידיאולוגיה לאומנית, אז הייתי עושה כל מה שביכולתי כדי לממש את האני מאמין שלי, מתוך ידיעה שיש מי שתומך בי בשלטון. צריך לזכור שבזמני ניאו-נאצים חיו בפחד, היינו תחת מעקב של הרשויות ונדרשנו לזהירות בתקשורת בינינו. בעצם כל השותפים הנאצים שלי מפעם מצאו לעצמם ערוצים אחרים להשגת המטרות שלהם. הם פשוט גידלו שיער על הראש המגולח שלהם והצטרפו לקמפיין של טראמפ. הם מצאו שם אכסניה מזמינה להשקפת העולם וסגנון החיים שלהם".
בכל הנוגע לטראמפ אין לווידנר ציפיות רבות, אך הוא כן בוטח בשירותי הביטחון שיעשו את עבודתם המקצועית ויילחמו בתופעה – כפי שעשו תחת ממשלים אחרים. "צריך לרענן את הרשימות של החשודים בטרור פנימי. זה יאפשר לגורמי אכיפת החוק לעקוב אחריהם, לאסוף מודיעין, לערוך חיפושים בבתים ולהראות לפעילים שיש מי שצופה בהם. לפעמים הידיעה שאתה תחת מעקב מספיקה. כשזה יקרה, החבר'ה האלה יתחילו להיעלם. אני בטוח שרבים מהמשתתפים בהפגנות שרלוטסוויל נמצאים היום תחת חקירה ללא ידיעתם ובקרוב ישמעו דפיקה על הדלת בשתיים בלילה".
לאזרחים האמריקנים הוא מייעץ "אסור לנו לצפות במתרחש ולהישאר אדישים. אי אפשר להתעלם ממה שקורה בחצר האחורית שלנו. כאמריקנים אנחנו צריכים להתאחד מול התופעה, כפי שעשינו פעמים רבות בעבר. עלינו להראות נוכחות בהפגנות הנגד וכולם צריכים להתגייס לכך. חובה על כולנו להיות פרו-אקטיבים ולהראות שאין מקום לתופעה הזאת".
גם ווידנר מחויב למאבק בברית השנאה מאז נטש את הארגון שייסד בעצמו לפני 11 שנה. מלבד המידע ששיתף עם הרשויות הוא מעניק הדרכה וסיוע לאנשים שבחרו לנטוש את חוגי הניאו-נאצים, הקלו-קלוקס-קלאן ואחרים, ועוזר להם למצוא טיפול נפשי בדרך להשתלבות מחדש בחברה האזרחית. מבחינה זו, גם שיתוף הפעולה שלו עם במאי יהודי-ישראלי הוא בגדר התנגדות.
בחמש השנים האחרונות ווידנר משתף פעולה עם הבמאי נתיב בגיבוש התסריט לסרט "Skin", המבוסס על סיפורו האישי. צילומיו יחלו בקרוב בהפקת אורן מוברמן (גם הוא ישראלי) ובכיכובם של ג'יימי בל (שיגלם את ווידנר), דניאל מקדונלד וג'קי וויבר. עבורו הסרט הזה הוא עוד דרך לחולל שינוי: "מהחוויה שלי למדתי שאני לא יכול להתכחש לעבר שלי, אבל מה שאני כן יכול לעשות זה לנסות להפוך את העולם הזה לקצת יותר טוב".
לפנייה לכתב/ת 
