ביקורת סרט - "לוגאן לאקי": הנאה לקיץ שבטח תשכחו
האחים הלא יוצלחים לבית לוגאן היוצאים לשדוד אצטדיון מרוצים הם המוקד בסרטו החדש של סטיבן סודרברג, "לוגאן לאקי". לסרט הקיץ המהנה יש אמנם כמה מהלכים שנונים, אך למרות הפוטנציאל הוא לא מצליח לרגש או להלהיב באמת את הצופים
"לוגאן לאקי" ("Logan Lucky") יכול היה להיות קומדיית פשע צבעונית שגיבוריה "רדנקס", אבל הדברים לעולם אינם כה פשוטים כשסטיבן סודרברג מעורב. ההצלחות הכלכליות הגדולות בקריירה המתעתעת שלו היו שלושת סרטי סדרת "אושן" (2001-2007), על חבורת שודדים הולכת וגדלה שמבצעת מעשי שוד של בתי קזינו. סדרת סרטים זו סיפקה בידור מלוטש, נבחרת שכללה את כוכבי הקולנוע הבולטים של העשור שעבר ומינון הולך וגובר של מחוות עצמיות שהיה להן ניחוח כבד של מרוצות עצמית. בידור קולנועי שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, גם כאשר נדמה כי הוא מתחרה בעצמו ביצירת מנגנונים נרטיביים מסובכים לסצנות השוד הארוכות שהיו בסרטים.
כעת הוא חוזר לסרט שהוא בה בעת דומה לסדרה זו, ומנגד מתענג על דמויות הרחוקות מהליטוש והתחכום של "אושן". לא רק שאחת הבדיחות הפנימיות בסרט הנוכחי מזכירה את הסדרה הקודמת, היא גם מתייחסת לגיבורי הסרט הנוכחי כ"אושן 7-Eleven" (על שם רשת חנויות הנוחות, להבדיל מבתי הקזינו הנוצצים). אך לא מדובר פה על קומדיות הרדנקס של האל נידהם בכיכובו של ברט ריינולדס ("הפרחח ובת השריף", "מרוץ מחוף לחוף"). מעבר לבידור הקולנועי המטרה אינה מוגדרת באחת מהאפשרויות הדיכוטומיות - להחניף לקהל דמוי הגיבורים או להציב אותם כמטרה ללעג לקהל "המתוחכם יותר".
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע של ynet:
סודרברג פרץ בסערה ב-1989 כשזכה בגיל 26 בסרטו הראשון "סקס, שקרים ווידיאו טייפ" בדקל הזהב של פסטיבל קאן. מאז הקריירה שלו נעה בתנועת מטוטלת בין קולנוע אישי, ייחודי ולעיתים כזה שהוא בגדר התאבדות מסחרית ("סכיזופוליס" מ-1996), לקולנוע מסחרי שיכול להצליח בקופות או להסב הנאה לחברי האקדמיה. לפני ארבע שנים הוא הכריז על פרישה מבימוי סרטים, והתמקד בשתי סדרות טלוויזיה ("הניק" ו"מאהבת בתשלום מראש"). כעת הוא לא רק חוזר, אלא מודיע בראיונות כי הוא מניע בכך מודל של קולנוע עצמאי בתקציב בינוני שיאפשר לו ולאחרים לעשות סרטים בתקציב בינוני עם חותם אישי - וזאת כאלטרנטיבה לסרטי האולפנים.
בשנים שלפי הפרישה נדמה היה כי סודרברג התמקד בסרטי ז'אנרים שגילמו רצון כמעט מתריס לעשות אותם בדרך ייחודית. בין אם זה הסרט האפוקליפטי "התפשטות" (2011), מותחן הפעולה "בגידה כפולה" (2012) או אפילו הרבדים הלא הצפויים שהיו בקומדיית החשפנים המצליחה "מג'יק מייק" (2012). אפשר לאהוב, או לא להתלהב, אבל סרטיו מונעים כמעט תמיד על ידי ניסיון לעשות דבר שונה, דבר שבלעדיו נדמה כי סודרברג היה מאבד עניין מלכתחילה.
כבר כמעט שלושה עשורים סודרברג נחשב ליוצר אמריקני מתוחכם ומוערך. בחלוקה המתנשאת של מדינות דמוקרטיות כחולות (בעיקר צפון ובחוף המזרחי והמערבי) ומדינות רפובליקניות אדומות (כל שאר המדינות המכונות בזלזול "מדינות Flyover") נדמה כי הוא שייך בבירור לצד "הכחול", אך הוא נולד באטלנטה ג'ורג'יה וגדל בעיירה שרלוטסוויל בוירג'יניה - לא רחוק מהמחוזות בהם מתרחש הסרט הנוכחי, ובדיוק האותה עיירה בה נרצחה בשבוע שעבר מפגינה על ידי ניאו נאצים אמריקניים. העולם של גיבורי "לוגאן לאקי" אכן אינו רחוק ממנו, ולכן גם היחס שלו לדמויות בסרט יותר מורכב מאוסף דחקות על חשבון "רדנקס". השימוש שנעשה במהלך הסרט בשירו המפורסם של ג'ון דנוור, "Take Me Home, Country Roads", מתמצת את האופן החיובי (או את המניפולציה החיובית) בו משתמש סודרברג כדי לקרב את הקהל למקום הרגשי והערכי שהוא כור מחצבתן של הדמויות.
הסרט פועל, עם או בלי כוונת יוצריו, בתוך רגע טעון בפוליטיקה והחברה האמריקניים. המתחים הגוברים בין התרבות הלבנה, המקופחת בעיניי עצמה, של המדינות האדומות, והזעם המוצא לו פורקן כנגד "ההתנשאות" של יושבי המדינות הכחולה, והניסיון שלהם "לשמר" את ההיסטוריה והערכים המסורתיים. זהו רגע טעון להציג פרופיל קומי אך גם אמפתי של יושבי מדינות שהוליווד נוטה להתעלם מקיומם.
במשפחת לוגאן ממחוז בון במערב וירג'יניה יש שני אחים שעבורם המילה "לאקי" נושאת משמעות אירונית. ג'ימי (צ'אנינג טייטום) היה כוכב פוטבול בבית ספר עד שפציעת ברך הותירה אותו צולע. בתחילת הסרט הוא מפוטר מחברת הבנייה בה הוא עובד בגלל שלא הצהיר על "המצב הקיים מראש", וחשף בכך את פוליסת הבריאות שהוציאה לו החברה לתשלומים רפואיים (נושא רלוונטי להפליא ליוזמות החקיקה המנסות לחסל את ה"אובאמקר"). פיטורים אלו מערערים עוד יותר את יחסיו עם גרושתו הנשואה בשנית, בובי ג'ו (קייטי הולמס), שכעת רוצה לעבור למדינה אחרת יחד הבת הקטנה סיידי (פארה מקנזי).
גם האח קלייד (אדם דרייבר) הוא ביש מזל. יצא לשתי תקופות שירות בעיראק, איבד חצי מיד שמאל שלו רגע לפני סיום השירות, וכעת עובד כברמן המערבב מרטיני ביד אחד. הגֵג החוזר לאורך כל הסרט של התעסקות עם הפרוטזה של קלייד נראה כסוג של בדיחת מחווה למקומו של דרייבר בשושלת קטועי הידיים לבית סקייווקר בסרטי "מלחמת הכוכבים".
שני האחים, יחד עם אחותם הצעירה, ספרית במקצועה שהיא גם נהגת מיומנת בשם מלי (ריילי קיאו, נכדתו של אלביס ושחקנית חביבה על סודרברג), מניעים יוזמה לשוד. היעד הוא ה"שרלוט מוטור ספידווי", אצטדיון הענק המארח את מרוצי הנאסק"ר. לשם כך נדרש גיוס עבריינים ממשפחת בנג ובראשם מפוצץ הכספות ג'ו בנג (דניאל קרייג בשיער מחומצן והופעה מוחצנת להפליא). הבעיה שג'ו כלוא, ולכן הסרט צריך לכלול, עוד לפני השוד, גם בריחה מבית כלא.
הסרט מהנה, גם אם אינו מצליח להיות מלהיב באמת או מותח. כל סרט שוד משחק עם הצופים במשחק של גילוי והסתרה של מידע - גודל האתגר, הדרכים לעקיפתו, התפתחות השוד, האירועים הלא צפויים. הדמויות אולי נראות לא חכמות (למרות שברור לגבי חלקם שזו רק התרשמות חיצונית), אך הסרט מבצע כמה מהלכים עלילתיים שנונים, וכמה בדיחות חוזרות ומתפתחות (למשל, חשיפות של קעקועים חדשים בהעמדות מצלמה לאורך הסרט). יש אלמנט של גילוי והסתרה גם בשליש האחרון של הסרט העוסק במתרחש לאחר השוד ובחקירת ה-F.B.I ברשות הסוכנת שרה גרייסון (הילארי סוואנק). "לוגאן לאקי" הוא סרט קיץ מהנה, ומתוחכם במידה גם אם אינו הקומדיה הקלאסית שנדמה כי הוא יכול היה להיות.
