אופטיקנה הפרה הבטחה – ותשלם 30 אלף ש'

בפרסומות של הרשת ל"מכללה לאופטיקאים" מובטח לבוגרים להשתלב בחברה. תלמידה בת 71 שלא התקבלה לעבודה החליטה לתבוע אותה

עו"ד יניב דודפורסם: 20.08.17 , 07:05

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שרשת "אופטיקנה" תפצה ב-30 אלף אישה בת 71 שעברה קורס במכללה של החברה, אך חרף ההבטחה בפרסומות ללימודים – היא לא השתלבה לאחר מכן בעבודה ברשת. השופטת אופירה דגן טוכמכר קבעה שההתחייבות בפרסומות היוותה חוזה מחייב בעל פה.

את "המכללה לאופטיקאים" השיקה החברה ב-2011. בפרסומות צוין שבתום הקורס מובטחת לבוגרים משרה ברשת "אופטיקנה" ואף החזר שכר הלימוד למתמידים. מחזור הקורס הראשון שארך כשנתיים הסתיים במרס 2014, אולם אופטיקנה לא גייסה לשורותיה אף אחד מבוגריו.

תביעה

הקרב המשפטי על מסעות "פורשה" באירופה

מערכת PsakDin

שתי חברות מתחרות המשווקות טיולים במכוניות יוקרה ברחבי אירופה התקוטטו על שימוש בסלוגן דומה. זה נגמר בתביעה ובפיצוי של 35 אלף ש'

הקרב המשפטי על מסעות "פורשה" באירופה

לאחר פניות שנשלחו למנהליה החלה הרשת להעסיק את הבוגרים למעט אחת, שבעקבות זאת החליטה לתבוע את המכללה, את הרשת ואת בעליה לפיצוי של כ-150 אלף שקל על אפליה מחמת גיל ועל הפרת ההתחייבות. לשיטתה היא הייתה מרוויחה את הסכום אילו עבדה אצלן שלוש שנים, כפי שתכננה.

מנגד טענו הנתבעות שדווקא הוצעה לתובעת משרה במעבדה אך היא סירבה. הן הוסיפו כי טענותיה בעניין אפליה מקוממת, לאור העובדה שבאופטיקנה מועסקים עובדים רבים בגילאים מתקדמים.

השופטת אופירה דגן טוכמכר קבעה שההתחייבות של אופטיקנה בפרסומות מהווה חוזה מחייב בעל פה. היא מצאה שהתובעת השמיטה מכתב התביעה את העובדה שהיא אכן זומנה לראיות עבודה, אבל הנתבעות לא טרחו להודיע לה אם התקבלה לעבודה או לא. לדבריה, הנתבעות התחמקו ממתן תשובה ברורה בתירוצים לעיכוב בשיבוץ, תוך שהציגו בפניה מצג שווא כאילו היא אמורה להתחיל לעבוד אף שבפועל היה ברור שזה לא יקרה משום שלא התאימה לעבודה.

השופטת העירה כי גם בבית הדין התנהלותן של הנתבעות לא הייתה משביעת רצון: הן לא הציגו מסמכים מהותיים, לא טרחו להעיד את "עדת המפתח" שהייתה בקשר רציף עם התובעת והעדויות שכן הביאו היו מלאות סתירות.

לפיכך נדחתה את גרסת הנתבעות שלפיה התובעת סירבה להצעת העבודה. השופטת דגן טוכמכר קבעה שהתנהלותן עולה כדי חוסר תום לב וכי הן הפרו את התחייבותן לשיבוץ התובעת לעבודה בסיום לימודיה.

השופטת עמדה על הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הפרת ההתחייבות, בהיותה אישה מבוגרת ששקדה על לימודיה במשך שנתיים מתוך ביטחון שתקבל עבודה בסופם, אך לבסוף נותרה ללא עבודה בגיל 71.

לבסוף היא פסקה לתובעת פיצויים של 30 אלף שקל, לאחר שלקחה בחשבון את "התנהלותן חסרת התום לב באופן משווע של הנתבעות", כמו גם את האפשרות שהתובעת לא הייתה עובדת אצלן משך שלוש שנים כפי שסברה, שכן לא הייתה התחייבות למשך תקופת ההעסקה. לא נפסקו הוצאות.