האם מדריכת שינה באמת עוזרת? בדקנו
"השינה הפכה לעצימת עיניים טרוטות במחשבה מתי יבוא הבכי הבא והבקרים היו סיוט מתמשך - כעס על כל דבר קטן ובעיקר ציפייה למפגש הבא עם המיטה". דורון קופרשטיין, אב לתאומות פעילות במיוחד, החליט לבדוק אם יש דרך לשנות את המצב ונפגש עם יועצת שינה. הסוף ללילות הלבנים?
"אתם בהריון? תישן טוב טוב עכשיו, כי אחרי הלידה צפויים לך הרבה לילות לבנים". זו היתה התגובה הכמעט תמידית (בוורסיות כאלו ואחרות) כשבישרתי לחבריי ומכריי שאני צפוי להיות אב לתאומות בקרוב. שינה תמיד היוותה אצלי מרכיב חשוב בחיים. מספיק שהחסרתי שעת שינה אחת מהשבע התקניות (שלי כמובן), ביום שאחרי היייתי נרגן, עצבני ולא מרוכז.
ה"הכנות" האלו לגבי הלילות הלבנים הלחיצו אותי. אם שעת שינה חסרה גורמת לי לאבד את זה, מה יהיה בלילות בהם אחסיר שעתיים או חלילה יותר, שלא לדבר על התעוררויות ספוראדיות לאורך כל הלילה עם כל בכי של הקטנות.
ואז הגיעה הלידה. בגלל שנולדו טרם זמנן, שהו התאומות בפגייה למשך כשלושה שבועות. עכשיו קצת כנות, בזמן שהורים אחרים לחוצים להוציא את הרך הנולד מהפגייה הביתה, לי הסידור הזה דווקא עבד מעולה. אמנם נדרשנו לריצות אינסופיות להאכלה של הקטנות בכל שלוש שעות (וגם אם פספסנו, האחיות הטובות מילאו את מקומנו), אבל לפחות את הלילות ישנו בביתנו, לילות מלאים עם אותן שבע שעות שינה תקניות.
הבלגן החל עם בואן הביתה. בחודשים הראשונים זה עוד מסודר פחות או יותר - האכלה כל שלוש שעות. לפחות אפשר לתכנן את שעות השינה, גם אם היא נקטעת לאורך הלילה. הבעיה האמיתית התחילה כשהארוחות היזומות נפסקו וכל אחת בתורה צייצה בבכי כשהיתה רעבה. או אז נפסקה המסגרת של שעות העירות הקבועות, והשינה הפכה לעצימת עיניים טרוטות במחשבה מתי יבוא הבכי הבא. והוא בא, בדרך-כלל מהר מאוד ולאורך כל שעות הלילה.
הבקרים שאחרי היו סיוט מתמשך. חוסר ריכוז בעבודה, כעס על כל דבר קטן ובעיקר ציפייה דרוכה למפגש הבא עם המיטה. ושוב נכנסה לתמונה חכמת ההמונים, שטענה ברוב קולות שמעכשיו זה רק יילך וישתפר, ובגיל חצי שנה נישן כולנו לילות שלמים. אז אמרו. חצי שנה חלפה, וההתעוררויות הליליות רק גברו. אחרי שמונה חודשים של שינה טרוטה ופנטזיות משותפות ללילות שקטים החלטנו שדי, חייבים לעשות משהו - ומיד.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מדריכת שינה, הציע ההמון, והמלצות החלו לזרום. הבחירה נפלה על השיטה של לריסה גינת מ"סמול טוק", וכך נפגשנו לראשונה עם ליאור, הסופר נני של הרגלי השינה של תינוקות. לאחר מפגש היכרות, במהלכו צפתה בנו מהצד בטיפול בבנות, הגיעה גם התוכנית להשבת שעות השינה שלנו. מדובר בתהליך איטי שנמשך על פני מספר שבועות.
בדרך לשנת לילה מלאה הצבנו ביחד עם ליאור שלוש מטרות: לאחד את ההרדמה של הבנות (למי שיש תאומים/ות בבית יודע עד כמה הנושא קריטי), להגדיל טווחים בין התעוררויות בלילה ולהכיר את צרכי הבנות על-פי שפת הגוף שלהן. המטרה האחרונה היתה לדעתי החשובה מכולן, מכיוון שפעמים רבות אנחנו פשוט לא מבינים מה הם רוצים מאיתנו בשלוש לפנות בוקר כשהם צורחים. תתפלאו (כי אני התפלאתי), פעמים רבות לא מדובר בכלל באוכל.
חודש וחצי אל תוך התהליך והמטרות הראשוניות הושגו. זה לא אומר שקיבלנו מחדש שנת לילה רציפה, כזו שהיתה לנו לפני בוא הבנות, אבל הדרך לשם לפחות נסללה. זה התחיל בלו"ז קבוע שיצרנו עבור הבנות. מהרדמה "מתי שהן עייפות" בכל שעה שהיא כמעט, נקבעה שעת שינה מסודרת - שבע וחצי בערב. כמובן שבימים הראשונים נשמעו מחאות, אולם בהדרכתה של ליאור ידענו גם איך לטפל באלו. כמובן ששעת השינה מלווה בהכנות ש"מכניסות" את הבנות למצב של שינה, מה שמסייע מאוד בתהליך.
מאוחר יותר אל תוך התהליך, כשביססנו את שעת השינה הגיע הזמן להגדיל את טווחי ההתעוררויות. תחילה היינו צריכים לנתק את הבקבוק מאזור השינה כדי לבטל את ההתניה שהיתה קיימת אצלן בנושא. מודה, זה לא היה קל ועברנו לילות רבים של בכי ונסיונות הרגעה כושלים. החוכמה היא לא להישבר ולהאמין בתהליך. בסופו של דבר זה קורה.
וכך, כשהצלחנו סוף-סוף לנתק את ההתניה של בקבוק-מיטה, ההתעוררויות פחתו. במטרה להפחיתן עוד יותר קבענו ביחד עם ליאור שעות בהן מותר לנו להאכיל באמצע הלילה אם קיים הצורך לכך. עם הזמן דחינו יותר ויותר את זמן ההאכלה בתקווה שבסופו של דבר ההתעוררויות האלו יעלמו.
קראו עוד:
הטעויות הגדולות של הורים בשינת ילדים
האבא שמצא את הדרך המהירה ביותר להרדים תינוקת
"לישון! עכשיו!"; איך ללמד את הפעוט לישון בלילה
היום, כשהתאומות בנות שנה ושלושה חודשים, אפשר לומר שהסדר כמעט חזר אל כנו, והלילות רגועים הרבה יותר. עדיין אחת מהן לפחות מתעוררת בשעת לילה מאוחרת כדי לאכול, אבל עם הזמן גם זה פוחת.
המסקנה העיקרית שלנו מהתהליך שעברנו היא שעניין השינה אצל תינוקות הוא לגמרי אינדיבידואלי. מה שעובד אצל אחד, לא תמיד נכון אצל האחר. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתאומים/ות, אז העניין הופך להרבה יותר מסובך כשבמקרים רבים בכי של אחד מעיר את השני.
בסיכומו של תהליך, אפשר לומר שבאנו כדי להשיג יותר שעות שינה, אבל יצאנו עם ארגז כלים שלם לגידול נכון יותר של הבנות. מצאנו את קו האמצע המתאים לקצב הבנות ולהתפתחותן יחד עם ההתחשבות בצרכים שלנו ההורים. למדנו על בכי, סוגי הבכי ומשמעותו, על חשיבותה של שגרה יחד עם חשיבות היציאה ממנה. למדנו על החזון ההורי ומשמעותו, ועל סוגיות ומחשבות להמשך. למדנו גם המון על פיזיולוגיה, תהליכי למידה, משמעות המענה לצרכים, על השינה (מחזורי שינה ומבנה השינה), חשיבות ההתאמה של הקצב וחשיבות הזיהוי וחיזוק האינטואיציה ההורית.
בסיומו של התהליך קיבלנו הדרכה גם לשלבים הבאים בגידול הבנות - מנושא הגמילה מחיתולים, דרך ההסתגלות הקרבה בגן ועד לדרך הנכונה לעבור ממיטת תינוק למיטת מעבר. מודה שציפיתי למשהו קצר וחזק יותר, מן זבנג וגמרנו. 6-7 ימי בכי קשים ולחזור למצב של שינה ללא התעוררויות. אלא שמהר מאוד הבנתי שרצוי ועדיף לעבור את התהליך בצורה כזו שהבנות יגדלו אל תוכו, ולא ירגישו אותו כמכת פטיש איומה, שעשויה להשאיר בהן עקבות לזמן רב.
לפנייה לכתב/ת 
