הפחדים של ההורים לקראת החזרה ללימודים
"מה יהיה אם לבתי לא יהיו חברים?", "מה לעשות אם המורה תשים לב רק לילדים הרועשים?" ו"למה בכלל צריך לתת שיעורים?". לקראת החזרה ללימודים - המורה ליאת שמרלינג מאיר שאלה הורים מה מטריד אותם, ויש לה תשובות שיכולות להרגיע גם אתכם
בעוד כמה ימים יחזרו הילדים לספסל הלימודים. בשלב הזה של השנה תמיד התמקדתי בילדים - מה מטריד אותם ואיך להקל עליהם את המעבר מהחופש הגדול לחזרה לשגרה, אבל מצאתי שבעצם חשוב להתמקד גם בהורים. ילדים מרגישים כשמשהו מטריד את הוריהם, בייחוד כשזה נוגע אליהם. על מנת שהילדים יתחילו את שנת הלימודים בצורה טובה הם זקוקים להורה חיובי, תומך ואופטימי לצידם.
אז שאלתי הורים - אילו דברים מטרידים אתכם לקראת שנת הלימודים החדשה? מה הייתם רוצים לדעת? מה יקל עליכם על מנת לסייע לילדכם להתחיל את שנת הלימודים על הצד הטוב ביותר?
לפניכם ארבע השאלות/החששות הנפוצים ביותר שעלו בקהילת הקוראים שלי, מקווה שאצליח לענות על כולן ולהפוך את הלימון ללימונדה:
1. הילדה שלי עולה לכיתה א', אני חוששת שיהיה לה קשה להשתלב חברתית, וגם לתחושתי, ילדים רבים כבר יודעים לקרוא והיא לא. האם להתחיל ללמד אותה בבית?
המעבר מהגן לכיתה א' מעלה חששות רבים, חשוב לזכור שרוב הילדים מסתגלים תוך זמן קצר לכיתה החדשה, למחנכת ולמערכת. חשוב לדעת שלרוב הילדים לוקח זמן למצוא את מקומם מבחינה חברתית (בכל זאת הם מגיעים לקבוצה חדשה) ולכן חשוב לא להילחץ, ליזום מפגשים חברתיים ולסמוך על ילדיכם שלאט לאט הם ימצאו את מקומם.
לגבי הקריאה והכתיבה, הרוב הגדול של הילדים אינו יודע לקרוא ולכתוב בתחילת כיתה א' והמורה תמיד מתחילה מאפס. גם פה חשוב לזכור שלכל ילד יש את הקצב שלו - יש כאלה שיקראו כבר בחנוכה, יש בפסח ויש כאלה שרק בתחילת כיתה ב'. הכי חשוב זה לתת לזמן לעשות את שלו יחד עם מודעות ותשומת לב אם עולים אי אלו קשיים.
לטורים הקודמים:
- הפחד מכישלון: המורה שמלמדת ילדים לטעות
2. בבית הספר שבו לומד בני נהוג לתת שיעורי בית. אני באופן אישי נגד שיעורי בית. כיצד מגשרים על הפער בין הגישה החינוכית של בית הספר לזו של הבית?
ברגע שאתם שולחים את ילדכם למסגרת חינוכית אתם צריכים לקחת בחשבון שיש דברים שתאהבו יותר ויש דברים שתאהבו פחות. אם המורה נותנת שיעורי בית חשוב שילדכם יכין אותם כי זה מה שמקובל באותה המסגרת. כהורים, חשוב לשדר לילד שאנחנו סומכים על האנשים שהוא פוגש כל יום ועל שיקול דעתם, על כן גם אם אני חולקת על נושא כמו שיעורי בית לא הייתי "נלחמת" נגדו.
אם יש דברים כמו דרכי טיפול במקרים מסוימים שאינם נראים לכם כהורים אפשר תמיד לשוחח על כך עם המחנכת, להביע דעה בצורה מכבדת ולהציע חלופות לפתרון. רצוי שילד ירגיש שהוריו תומכים ומעריכים את המקום בו הוא לומד (גם אם זה לא המצב), אחרת הם מעבירים לו מסר בעייתי ופוגעים ביכולת שלו להאמין ולסמוך על איש החינוך שפוגש אותו מדי יום.
3. עד עכשיו הקשר שלי עם המורה לא היה מיטבי. כיצד לקיים קשר שוטף עם המורה שמצד אחד לא יהיה מעיק ומצד שני יאפשר לשאול, לקבל מענה ולגייס אותה לטובת הילד שלי?
ישנם ארבעה טיפים בעיניי על מנת שהקשר של ההורה עם המורה יהיה מיטיב ומיטבי. חשוב לפנות אל המורה בזמנים ובדרכים בהם היא הגדירה בתחילת השנה. תמיד תבואו בגישה חיובית, גם אם אתם רוצים להגיד דברים קשים. לצורך העניין אם ילדכם מרגיש שהמורה לא מתייחסת אליו, אל תגידו לה "הילד שלי אמר שאת לא שמה לב אליו", אלא תאמרו "בחוויה הסובייקטיבית של הילד שלי הוא מרגיש שאת לא מתייחסת אליו, מה דעתך? איך את יכולה לעזור?" בצורה זו, המורה תתגייס לפעולה ולא תתגונן או תתנצל.
אם יש קושי עם ילדכם, שתפו את המורה. קשיים שעולים בבית ברוב המקרים עולים גם בבית הספר, ושיתוף פעולה של שני הצדדים הוא המביא לשיפור המצב. ודבר אחרון - אם חשוב לכם להיות מעודכנים באופן שוטף, שוחחו על כך עם המורה והחליטו יחד על דרך שמתאימה לשני הצדדים, על מנת שהעדכון יעשה בצורה הטובה. זכרו שקשר טוב בנוי על אמון הדדי, שיתוף פעולה ורצון של שני הצדדים לקשר מוצלח. בהתייחס לסיטואציה הספציפית - שני הצדדים רוצים בטובת הילד וזאת חשוב לזכור.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
4. הילדה שלי היא ילדה שקטה, טובה ומופנמת. אני חוששת שמורה עם 34 ילדים לא תראה אותה כי תהיה עסוקה בילדים הדומיננטיים יותר, אלו שתופסים יותר תשומת לב. מה עושים?
אני בהחלט מבינה את החשש הזה. כמורה יש לי אותו החשש מדי שנה. בכל כיתה יש ילדים שזקוקים ליותר תשומת לב ואז החשש הוא שאחרים יפגעו מכך.
הנחת היסוד שלי היא שאנחנו לעולם לא יכולים לתת אותה תשומת הלב לכל הילדים כשם שהורה אינו יכול לחלק את תשומת ליבו באופן שווה בין ילדיו. מצד שני, המודעות לכך שיש ילדים שזקוקים ליותר תשומת לב מאחרים, גורמת לי יותר להקפיד, להתייחס לכל התלמידים שלי, לשים לב אם יש ילד/ה שלא הייתי מספיק קשובה אליהם באותו היום ולהקפיד להתייחס אליהם ביום למחרת.
מניסיון אישי, אני מאמינה שמורות עושות את כל המאמצים לראות את כל התלמידים, יחד עם זאת, אם אתם מרגישים שלא רואים מספיק את הילד שלכם, זה בסדר לפנות למורה עם גישה חיובית ולא מאשימה (זוכרים מהסעיף הקודם?) ולשתף אותה ברגשות שלכם או של ילדכם.
בשורה התחתונה - תהיו חיוביים, אל תחששו לשתף את בני הזוג, חברים ואנשי החינוך שפוגשים את ילדכם בחששות שלכם. כשאנחנו משתפים אנחנו מגלים שיש עוד אנשים שחשים כמונו. תמיד טוב לפרוק, לשתף ולקבל חוות דעת של אחרים.
כשאתם רגועים ושלווים אתם משדרים תחושות אלו לילדיכם ונוטעים בהם תחושת ביטחון שהם מסוגלים, יכולים ושתהיה להם שנה נפלאה.
שתהיה חזרה קלה לשגרה!
ליאת
הכותבת היא מחנכת כיתות א'-ב' ובעלת הבלוג מורה בפיג'מה
לפנייה לכתב/ת 
