"כולם היו בניי": ראיון פרידה עם מומו לוצקי
המנהל הוותיק (74) של נבחרת ישראל בכדורסל יעזוב בתום היורובאסקט את תפקידו אחרי 23 שנה. כיצד הצליח לבטל עונש לשחקנים שעברו עבירת משמעת ואת מי הצליח להציל ממאסר? אגדה שהייתה באמת
לוצקי (74) השתתף כשחקן ב-11 אליפויות אירופה במדי הנבחרת בתקופה בה שיחקו תנחום כהן-מינץ, רלף קליין ועמי שלף. אחרי החוויות שצבר במהלך השנים, הוא מקווה שאת מתנת הפרידה יעניקו לו שחקני הנבחרת בהישגים על הפרקט ביורובאסקט הראשון בהיסטוריה שיתקיים בישראל.
בכל אימון של הנבחרת דואג מומו לצרכי השחקנים וחוש ההומור שלו גורם לשחקנים להתאסף סביבו ולהקשיב לבדיחות שהוא נוהג לספר. מי שמכיר טוב מכולם את המנהל המיתולוגי הוא יותם הלפרין, שסיפר: "מומו הוא בעצם הדמות המרכזית הראשונה שפגשתי מהיום הראשון שהתחלתי לשחק בנבחרות. הוא קיבל אותי כילד מפוחד בקדטים. כמה שמומו גדול גופנית - כך גם הלב שלו. הוא מלווה אותי עד עצם היום הזה. הוא אחד האנשים היותר מיוחדים שיצא לי לעבוד איתם".
הלפרין הוסיף: "צריך להיות ליד מומו כדי להבין באמת מי האדם הזה. זו לא קלישאה להגיד שכולו מלא בטוב. אנחנו זקוקים לדם חדש, 'מומואים' חדשים שידחפו אותנו. מומו מבחינתי הוא סוג של אגדה חיה".
מומו הגיע מוכן לראיון. הוא שלף מהכיס פתק גדול שעליו כתובים כל הסיפורים שצבר לאורך השנים הרבות בכדורסל הישראלי. הוא פתח את הראיון ב"נולדתי במלאבס (פתח תקווה) כשבן גוריון עבד בפרדסים".
"זה מרגש מאוד שהאליפות כאן בארץ", אמר לוצקי. "עוד תמונה לחדר המיוחד בבית, שמלא בתמונות מכל אליפויות אירופה. זה החדר האהוב עליי. כשרע לי אני נכנס לחדר ומסתכל על כל התמונות של השחקנים שגדלו אצלי. ברור שאני מתרגש, במיוחד מזה שאפרוש אחרי 23 שנה. בגלל היורובאסקט שנערך בארץ ביקשתי להישאר עוד שנה".
מה כל כך מיוחד בזה שהטורניר נערך בארץ?
"הסתובבנו בכל אירופה ולא בכל מקום אוהבים אותנו כל כך. נלחמנו. פה בארץ זה מקדם את הכדורסל. זה נותן תנופה וזו חוויה גדולה. גם באירופה היו לנו חוויות, אבל עכשיו נראה את כל הקבוצות מגיעות לישראל וזה מרגש. התקדמנו מאוד, היו לנו בעיות ביטחוניות וזה כבוד גדול למדינה ובמיוחד לכדורסל בארץ".
איך הכול התחיל?
"בזמננו החלפתי את מוסא דניאל (אביו של מוטי) בנבחרת הנשים יחד עם שמוליק יעקובסון ז"ל. מוסא אמר לי שהוא עוזב את רמלה ושאל אם אני רוצה את התפקיד. אימנתי גם את כלא מעשיהו. זאת הייתה חוויה של שבע שנים, כל פושע בישראל שיחק תחתיי".
מומו נזכר באברהם שניאור, שהיה הקפטן הראשון של נבחרת ישראל ושיחק במדי מכבי תל אביב, אותו הכיר בכלא מעשיהו לאחר שהורשע בזיוף שטרות. "זה היה אחד הזעזועים הגדולים שלי. שניאור היה בשבילי אלוהים. עד שהגיע מיקי ברקוביץ׳, שניאור היה השחקן הכי טוב בישראל ובאירופה. לא היה כדוגמתו. באמצע האימונים הוא פתאום נעלם. היה לנו מרגל בשדה התעופה שאמר שהוא נסע לצרפת כי אשתו דרשה שאנל 5.
"כשהוא נכנס לכלא הלכתי לשירות בתי הסוהר ואמרתי להם שהוא היה שחקן גדול, שיידעו שאני מביא לו שוקולדים ועוד כמה דברים טובים, אבל לא מאחורי הגב. רציתי לדאוג לבנאדם הזה. נח קליגר נתן אז במשפט שלו נאום, עוד רגע השופטים היו מתחילים לבכות. בסוף שחררו אותו".
מה הרגע שאתה לוקח מנבחרת ישראל?
"הייתי בן 18. בחרו את השחקנים למוקדמות אליפות אירופה בז'נבה. זה לא כמו היום, שהמאמן אומר לי 'לך תודיע לשחקן הזה שהוא מנופה'. אז היו יושבים ומתחילים להקריא את השמות של אלה שיוצאים. רלף קליין, אלברט חמו, כהן מינץ - אלה היו אגדות. ואז הוא הקריא את מספר 12, מומו לוצקי. נהייתי חיוור והזעתי. אז לא היה לכל שחקן רכב כמו היום. חשבתי איך אני חוזר הביתה לפתח תקווה. לצבי לובסקי הייתה מכונית קטנה הוא אמר שיקח אותי עד כיכר דיזינגוף ומשם אקח אוטובוס. שעתיים הסתובבתי ולא מצאתי את האוטובוס מרוב התרגשות. לא היו דברים כאלה, שחקן מפתח תקווה שמגיע לנבחרת".
מעבר לכדורסל, למומו היו חיים פעילים מהבחינה הספורטיבית. הוא שיחק כשוער נבחרת הכדורמים, התעסק בטניס שולחן וגם הגיע לנבחרת הנוער בכדורסל. לוצקי: "אליעזר שפיגל אמר לי שאני צריך להחליט ובחרתי בכדורסל. הבית שלי היה על המגרש בפתח תקווה. אמא שלי הייתה צועקת לי לבוא לאכול ובכל יתר שעות היום הייתי במגרש. הייתי גם שחיין. הייתי דואג ללכת לתחרויות רק עם ארבעה שחיינים כדי שאגיע למקום השלישי ואקבל מדליה".
עברו תחתיך לא מעט שחקנים.
"פעם שחקנים היו אומרים לי לשחק עם הנעליים שלהם כדי לשפשף אותם. לא הייתי מעז להיכנס למקלחת אחרי אימון או משחק לפני שהשחקנים הבוגרים יותר התקלחו. נתנו להם כבוד. כולם היו בניי וקיבלתי אהבה גדולה מכל השחקנים. בזמנו לא היו לי נכדים ואמרתי לילדים שלי 'תדעו שאלה הילדים שלי כמוכם'. בקיץ זה שווה בשווה".
נתת גב לשחקנים?
"היינו בצ'כיה. מולי קצורין אמר לשחקנים שיקחו חופש של כמה שעות ושבשעה עשרה לאחת כולם יהיו חזרה באוטובוס. הגיעה השעה והיו חסרים לי שני שחקנים (עידו קוז'יקרו וארז מרקוביץ'). רצתי לחנות והבאתי אותם לאוטובוס. מולי אמר להם שהם איחרו בעשר דקות ושכנראה הוא ישלח אותם הביתה. הייתה דממה. אמרתי למולי 'באיזו שעה קבעת להם? אמרת אם בצהריים או בלילה?'. ואז הוא אמר להם שיש להם מזל שיש להם את מומו".
איזה משחק תזכור יותר מכל?
"אימנתי את הפועל רמת גן. הניצחון הראשון שלי היה על מכבי ת"א ורלף קליין לא סלח לי. שבוע אחרי זה מכבי שיחקו נגדנו והובילו ב-26 נקודות הפרש. רלף לקח פסק זמן. אמרתי לו 'אתה
גידלת אותי ועכשיו אתה לוקח טיים אאוט בכזה מצב?'. הוא אמר לי אתה ניצחת את מכבי וזה לא עובר כל כך בשקט".
מהניסיון שלך, מאזן של 1:7 במשחקי ההכנה מעיד על הסיכויים?
"אלו משחקי הכנה וצריך ללמוד את הכול מסביב. אני רק מתפלל שזה לא יהיה כמו בכדורגל, שם הם לא הפסידו בכל משחקי ההכנה. אני מקווה שגם ביורובאסקט עצמו ננצח ונגיע לשלב הבא בטורקיה. זה החלום שלי".
יש סיכוי שנזכה באליפות אירופה?
"אני מתפלל לזה כל הזמן. זאת המתנה הכי גדולה שיכולה להיות לי. לא אשכח כל החיים את החוויות ואת העבודה עם הנבחרת. לסיים עם התואר זו תהיה חווייה נהדרת".
לפנייה לכתב/ת 
