לא קל: לעבור לגור איתו בפרק ב'
השאלה לאן לעבור - אליי או אליו - היא לא רק סוגיית המקום הפיזי. זה גם הצורך להעביר את הילדים גן או מסגרת בית ספרית, להתרחק מהמשפחה המורחבת שעוזרת ותומכת ועוד. אך מתחת לקושי הפיזי מסתתרת שאלה בסיסית הרבה יותר: האם אנחנו אוהבים את בני הזוג שלנו, בטוחים באהבה שלהם ורוצים לעבור לגור איתם?
לעולם לא אשכח את השבועות האחרונים שהעברתי במושב, לפני שעברתי עם בנותיי להתגורר בדירתו של בן זוגי. ישבתי במרפסת ביתי הקט במושב שבשרון, התמקדתי בעלים של העצים, בתפרחת של הפרחים ובפירות של ההדרים ונשבעתי שאני לא אשכח את הנוף הזה ואת הריח המיוחד של האדמה. נשבעתי שלא אשכח את השכנים המדהימים שהיו לי. את אלון וענבל, שהפכו מיד לחבריי הטובים, וביחד יצרנו חבורה לשעת צרה ולשעות של בין הערביים בכל שישי ושבת.
אבל זהו, בבת אחת זה פסק, ועוד לא דיברתי אתכם על הבית הקטן עם החדר הענק של בתי. היא אשכרה רכבה על אופניים בתוך החדר שלה. אבל זה נגמר. היינו כבר שנה וחצי ביחד, הילדים הסתדרו, ולי נמאס לארגן תיק בכל שישי ולנדוד לדירתו. מתוך אהבה רבה, התרגשות וכיף גדול (וגם קצת איומים מצדי) החלטנו שאנחנו עוברים לגור ביחד. או יותר מדויק: שאני והילדות עוברות לבית שלו.
התרגשתי מאוד מהמעבר ומהזוגיות המתפתחת, והיו גם עצב עמוק ואכזבה על שאני צריכה לוותר על כל היופי שאפיין את המושב שבו התגוררתי. לא האמנתי שאני צריכה לוותר על הבית הקטן במושב, המוקף עצים, פירות ואוויר נקי. לא האמנתי שאני עוברת ל"בטוניאדה" ולרעש צפירות המכוניות, לחוסר הסבלנות ולעוד דברים נוראיים שסיפרתי לעצמי שאני הולכת לקבל בתמורה למסירת גן העדן הקטן שהיה לי.
לכאוב ולהתאבל
אבל זה בסדר, מותר לבכות ולהתאבל. באמת שהיה לי כיף בדירתי הקטנה, אבל עברתי מתוך אמונה גדולה באהבה החדשה שהייתה לי, שהפכה בינתיים לבעלי שיחיה. זה בסדר לעבור למשהו אחד ולהתרגש ממנו ובמקביל גם להתאבל ולהתעצב על תקופה טובה שמסתיימת, על שכנים שהפכו לחברים ועל מקום שבו אני הייתי השולטת ועשיתי רק מה שהתחשק לי. זהו. נגמר, וטוב שנגמר. גם דברים טובים מסתיימים, ומתחילים דברים טובים אחרים.
עזבתי את ביתי הקטן לטובת זוגיות נהדרת וארוכת שנים עם בן זוג אוהב שאני מעריכה ומעריצה. עזבתי את ביתי, למרות הצער, בלב שלם ועם הבנה שאני הולכת למקום שאולי לא נראה ככה בתנאיו הפיזיים, אך בתנאיו הרוחניים, הנפשיים והרגשיים אחווה שם שלמות, אושר וביטחון. עברנו לדירה משותפת, העברתי את בתי לבית ספר אחר, ושנה לאחר מכן היינו צריכים לעבור שוב לשכונה אחרת. למרות שבתי עברה שלושה בתי ספר בשלוש שנים (כיתות א, ב, ג) ולמרות שהיו לי את כל הסיבות למנוע את המעבר, עשינו זאת ועברנו ביחד את הקשיים וההסתגלויות. הילדים התחזקו, עברו את התקופות הקשות, הסתגלו לשינויים ולשגרה החדשה, ואפילו יצא בסוף שעברנו לשכונתו של הגרוש שלי, ובכלל זה היה נהדר מבחינת הקרבה של בתי אליו.
שיקולים רגשיים מתחת לשיקולים רציונליים
אז נכון, קשה להחליט לאן לעבור, אבל השארנו את השיקולים הרגשיים בצד והחלטנו מבחינה הגיונית ורציונלית לאן כדאי לעבור בצורה שתקל על הילדים שלנו ותמזער את הנזק והכאב. וכך, למרות הקושי הרגשי היה המעבר שלם מבחינת כולנו ועבר בהצלחה רבה. את השיקולים הרציונליים אפשר לעבור כשיש מוכנות משני הצדדים לתהליך ולמעבר. קשה לעבור שיקולים רציונליים כשמה שיושב מתחת לפני השטח אלו שיקולים רגשיים. השאלה למי לעבור היא בעצם בדיקה של עד כמה אנחנו אוהבים את בני הזוג שלנו ובוטחים בהם. עד כמה אנחנו מוכנים להשקיע ולוותר ביחסים שלנו, ומה יוצא לנו מזה.
השאלה לאן לעבור - אליי או אליו - היא לא רק סוגיית המקום הפיזי. זה יכול להיות מעבר מעיר אחת לאחרת, מעבר משכונה אחת לאחרת או מרחוב אחד לאחר, שבו צריך להעביר את הילדים גן או מסגרת בית ספרית, להתרחק מהמשפחה המורחבת שעוזרת ותומכת ועוד. מתחת לקושי הפיזי מסתתרת שאלה רגשית ובסיסית הרבה יותר: האם אנחנו אוהבים את בני הזוג שלנו, בטוחים באהבה שלהם אלינו ורוצים לעבור לגור איתם? האם זה "זה"?
הלית אסא היא יועצת זוגית בשיטת האימאגו
