מחאת הנכים דועכת? "לא אולטימטיבי לחסום כבישים, אך לא נוותר"
המפגינים, שדורשים להשוות את קצבת הנכות לשכר המינימום, ממשיכים לחסום כבישים, אולם ההפגנות דלות במשתתפים ובעיקר מעוררות את זעם הנהגים. "במקומות אחרים שורפים בנקים ומוסדות ממשלה - אנחנו לא רוצים לעשות את זה", אומרת אחת ממובילות המחאה לאולפן ynet: "אף אחד לא יורק לכיוון שלנו"
מחאת הנכים, הדורשים להעלות את קצבת הנכות לגובה שכר המינימום, נמצאת בעיצומה עם סדרת הפגנות בכבישי ישראל. אתמול הפגינו הנכים בכביש החוף באזור מחלף חבצלת לכיוון צפון, ויום קודם לכן חסמו את כביש 4 לכיוון דרום באזור אור עקיבא. עם זאת ניכר כי עשרות הנכים הספורים המשתתפים בהפגנות לא מצליחים לייצר מומנטום או לגייס מפגינים נוספים, ובעיקר מכעיסים את ציבור הנהגים, שמתחיל לאבד סבלנות.
"אני מודה שזה לא הדבר האולטימטיבי, אבל איך הייתם נאבקים במקומנו?", אמרה צעירה נחמיאס, אחת המפגינות, לאולפן ynet. "במקומות אחרים יוצאים לרחובות, שורפים בנקים ומוסדות ממשלה. אני לא רוצה לעשות את זה, אלא רוצה לשנות את המציאות. אם יש למישהו רעיון אחר - בבקשה".
נחמיאס מלינה על היחס שמקבל ציבור הנכים מנבחרי הציבור: "אף אחד לא יורק לכיוון שלנו. כל חברי הכנסת, אולי פרט לחמישה. כשפנינו לזהבה גלאון, ואני הצבעתי מרץ בגלל אילן גילאון, היא השיבה: 'בזה אילן מטפל'. איפה סדרי העדיפויות? איך אנחנו יכולים להמשיך לחיות מסכומים כאלה? אני רשומה בביטוח הלאומי כמי שעבדה 40 שנה".
צעירה מתארת מציאות של סבל קשה ושל טרטור מצד המוסדות: "רופאים שיושבים בוועדות מצפצפים עלייך ומטרטרים אותך. את צריכה להתפשט, תרתי משמע, ולהוכיח את הנכות שלך - והיא צועקת לשמיים.
"יש לי 91 אחוזי נכות. סבלתי שלוש פעמים מסרטן, ורק בשנתיים האחרונות פתחו לי פעמיים את הבטן. יש לי מוטות בעמוד השדרה, שיתוק ספסטי, ניוון מפרקים, ברגים בכפות הרגליים. יש לי ויש לי. אני כל הזמן בטיפולים. תשמעו, אני מתה לעבוד. יכול להיות שאגש לביטוח הלאומי בסניף קריות ולא אצא משם עד שלא יסדרו לי עבודה. אני לא יכולה לחיות על הלוואות. מדוע עבדתי כל החיים שלי?"
באשר לאפשרות לשנות את אופי המחאה אמרה נחמיאס: "אנחנו נעשה סיעור מוחות ונבחן את העניין, אבל אנחנו לא נוותר".
לפנייה לכתב/ת 
