האם יש עוד סיכוי לדו קיום? פרויקט נועז מתווה דרך חדשה

בשיתוף גבעת חביבה

במרוצת השנים קמו אינספור יוזמות לשוויון ולדו קיום שרובן ככולן פעלו למען שינוי וקיוו שכל יקרה, אך לא ממש צלחו. מיזם "מפת הדרכים" ביוזמת גבעת חביבה מבקש לחשב מסלול מחדש על ידי ניסוח מתווה מקיף וראשון מסוגו לקידום מערך של צעדים ישימים לקראת מה שהם מכנים חברה משותפת. זהו פרויקט רב שלבי שכולל צוות מומחים של חמש נציגויות מהסקטור הציבורי, הפרטי והאזרחי, אשר עוסקות בתחומים הבוערים ביותר על סדר היום הערבי-יהודי.

שיחה עם ראשי חמשת הצוותים מגלה כי בניגוד ליוזמות אחרות, תכנית "מפת הדרכים" הנועזת מבקשת לבצע תיקון מהשורש ולא לנסח עוד דוח מיני רבים שייקבר עמוק בארונות הממשלה.

איחוי הפצע: מזהויות מתנגשות לזהויות מכילות

"תהליך מאחה מקורו במונח צדק מאחה, זהו תהליך שמנסה לאחות את הפצע בין הקורבן והמעוול. שניהם צריכים לקיים שיח שימצא פתרון לבעיה וכיצד המעוול יפצה את הקורבן", מסביר הנרי פישמן, פסיכולוג חברתי ויועץ ארגוני, שהוביל את הצוות הרוחבי שנקרא "תהליכים מאחים וייצוגים תרבותיים."

מיהו הקורבן ומיהו המעוול בסכסוך?

"יש שני צדדים שנמצאים בסכסוך עמוק. ניסינו לבחון את שורשי הסכסוך, מהם מאפייניו וכיצד ניתן להגיע לתהליך שירפא את הפצע ביניהם. המצב הקיים ייחודי למדינת ישראל, כי ישנו סכסוך כפול – סכסוך לאומי וסכסוך שבבסיסו מכנה משותף של אזרחות".

ומה המסקנות?

"המסקנה היא שיש שתי זהויות נפרדות והן מאיימות אחת על השנייה. על מנת להסיר את האיום יש לעבור בין זהויות מתנגשות לזהויות מכילות. זה יקרה רק דרך למידה ותיווך של מרכיבי הזהות האחרת עד כדי הפנמתה כזהות משנית".

ייצוג פוליטי של ערבים בעולם משתנה

יחזקאל מאמין כי יש לגשת לנושא הייצוג הממשלתי באופן שונה מבעבר. "ממשלים משתנים כמעט כל דבר בעולם החדש. הפרדיגמה של 'המדינה היא הממשלה' או 'הממשלה היא המדינה' כבר לא רלוונטית, צריך להתייחס לממשלה כאל שותפה וברוח הדברים האלו פעלנו בוועדה."

יחזקאל מדגיש כי צוות המשילות ב"מפת הדרכים" ביקש להתמקד ביצירת אחריות חברתית-אזרחית שאינה נמצאת יותר בידיים ממשלתיות. "במקום לדבר במונחים של תסכול ו'מגיע לי' צריך לעבור לדינמיקה של הזדמנויות, פתרונות וגיוס משאבים לא ממשלתיים".

לדוגמה?

"פרויקט 'צופן' הוא דוגמה מצוינת לסיפור הצלחה מטורף. מדובר בגוף שהגדיל במאות את עובדי ההייטק בחברה הערבית. אנחנו רואים איך עמותה יצרה סדר בעולם של הייטק בחברה הערבית ובקצב זמן מדהים. 'צופן' זה המודל - צופן בחינוך, בטכנולוגיה, בתעסוקה, עוד ועוד צופן. ככל שנרבה ב'צפנים' אנחנו ניצור מציאות שיכולה לנצח את הפסימיות שלנו מהמערכות הממשלתיות".

"למורים ולמנהלים אין את הכלים לעסוק בחינוך לחברה משותפת"

גזענות, דו קיום, הידברות וטיפוח תפיסה רב תרבותיות הם נושאים שמעסיקים כבר שנים את מערכת החינוך. פרופ' יולי תמיר שנבחרה לעמוד בראש צוות החינוך, מכירה אותם היטב כנשיאת מכללת שנקר וכשרת תרבות וכשרת חינוך בממשלות קודמות. הצוות שבראשה מתמקד בשינוי רחב בתחום הכשרת המורים למודעות לחברה משותפת.

במה שונה מפת הדרכים מיוזמות אחרות?

"בדרך שבה ההמלצות התגבשו. הן נעשו מתוך שתי מחשבות: איך יוצרים שינוי ואיך עושים משהו שהוא לא הצהרתי בלבד, אלא מעלים רעיון ישים ומדויק בעלויות ובזמנים סבירים".

ההמלצות מכוונות אך ורק למורים ולמנהלים. לא התייחסתם לחינוך בכיתות בפועל.

"המחסום המשמעותי ביותר בחינוך הוא העובדה שהמורים והמנהלים חוששים לעסוק בשאלות האלה וגם אין להם את הכלים לעסוק בכך. אם ניתן למורים ולמנהלים את הכלים האלה, יש יותר סיכוי שלא יהיה חשש מצדם וכך יהיה מצב שההמלצות תיושמנה בצורה יותר מלאה ומקיפה".

כלכלה ישראלית ליברלית: משק אחד, גוונים רבים

ד"ר סאמי מיעארי, שהוביל את צוות הכלכלי של "מפת הדרכים", מאמין כי נדרשים מספר שינויים ממשלתיים לכינון אינטגרציה אמיתית של הערבים בכלכלה הישראלית.

מיעארי, מרצה וחוקר בכיר במחלקה ללימודי עבודה באוניברסיטת תל-אביב אשר מתמחה בכלכלת קונפליקט, אי שוויון ואפליה נגד קבוצות מיעוט, מציין כי צוותו הגיע למסקנה שיש לעבור מכלכלה יהודית וערבית נפרדת לכלכלה ישראלית ליברלית. "התמקדנו בשני מישורים כלכליים שיכולים להעצים את הרעיון הזה - פיתוח תשתיות ותעסוקה של גברים ונשים ערביות."

מהם האתגרים שעמדו בפני הצוות?

"האתגר הוא לגרום לממשלה ולרשויותיה לפעול להקמת מנגנונים ייעודיים ובמקביל לעלות את אחוז הערבים בתוך המנגנונים הקיימים. תת הייצוג המשמעותי של האוכלוסייה הערבית בתפקידים הקשורים להליכי קבלת ההחלטות במערכות ממשל שונות קשור לחוסר הקצאות של משאבים".

התיישבות ערבית ושותפות בקרקע

את צוות הקרקעות של "מפת הדרכים", אחד התחומים הנפיצים והטעונים בחברה היהודית והערבית כאחד, הוביל פרופ' יצחק שנל, גיאוגרף וראש היחידה לחקר הסביבה העירונית באוניברסיטת תל-אביב.

שנל מספר כי צוותו החליט להימנע מדיונים פוליטיים ולהתמקד בפתרונות מעשיים. "את המגמה הזאת הובילו דווקא החברים הערבים בוועדה. הייתה הבנה שאם נלך על צדק ופוליטיקה לא נקבל שום דבר," הוא אומר. ההמלצות שנוסחו כוללות קידום שיתופי פעולה קרקעי בין רשויות ערביות ליהודיות ויצירת מקורות הכנסה לרשויות מקומיות בחברה הערבית, אשר סובלות מחוסר ידע מקצועי ומהיעדר משאבים.

יש בכלל פתיחות לנושא?

"אני בטוח שכן. אני חושב שבמסדרונות הממשל בייחוד בדרגים המקצועיים יש נכונות יותר גדולה מאשר אנחנו מניחים ומודעים לו. שנית, גם בחברה הערבית יש רצון להיות פרגמטיים ולהציג פתרונות לבעיות. מעבר לכך, בחברה הערבית צריך לחול שינוי, יש כבלים מסורתיים לא מעטים שצריך להתגבר עליהם".

בשיתוף גבעת חביבה