הרגע שבו נאלצתי להוציא את בתי מהבית
"זו התמודדות עם כאב מודחק על שפספסתי את הגידול שלה יחד עם אחיה. זה שם כל הזמן וכנראה ילווה אותי תמיד. מאיה היא חלק מחיינו, גם אם איננה שותפה בהם". גלית ברמי על הורות לילדה עם צרכים מיוחדים
לפרויקט המלא - "לא משחק ילדים"
"מאיה נולדה עם פגיעה מוחית קשה", מספרת אימה, גלית ברמי. "היה קושי גדול להשאיר אותה בבית בגלל טיפולים פרה-רפואיים אינטנסיביים ואין-סופיים. אפילו שקלתי לנסוע לארצות הברית כדי לעבור איתה שרשרת טיפולים שנראתה מבטיחה, אבל לא היה לנו כסף וזה אמר לוותר על הבית ועל עוד דברים שלא יכולנו. פשוט לא יכולנו להרשות לעצמנו. בנוסף לזה, אחת הבעיות העיקריות הייתה שהחברה מסביבי לא אפשרה ולא קיבלה או הייתה פתוחה מספיק לקבל את מאיה במשפחה. לכן העברנו אותה למעון בחיפה בשם 'הלב הקדוש', שבו היא מתגוררת מגיל שנתיים וחצי. יש שם צוות עובדים מסור, מקצועי, חם ואוהב אשר מהווה לה ולנו בית לחיים".
אילו תחושות ומחשבות עלו כשהחלטתם להעביר אותה למעון?
"גייסתי את כל כוחותיי לטיפול בילדה האהובה, אך כעבור שנתיים וחצי הגיע הרגע ששבר אותי. פתאום נאלצתי לבחור אם להוציא את מאיה למסגרת מחוץ לבית או להשאיר אותה איתנו ולוותר על עבודה, על בית שזה עתה נרכש לטובת הטיפולים, לגייס את כל המשפחה בסיוע, לפגוע בעתיד הבנים ולהסתכן בפירוק המשפחה.
"ויתרתי על מאיה הקטנה והאהובה שלי. זאת התמודדות יום-יומית עם כאב מודחק על שפספסתי את הגידול שלה יחד עם אחיה. זה שם כל הזמן, 17 שנים, וכנראה ילווה אותי תמיד. שום דבר לא נגמר. אנחנו מדברים עליה לא מעט. מאיה היא חלק מחיינו, גם אם איננה שותפה בהם. כשאני פוגשת אותה היא מזהה אותי ומחזירה לי חיוך ענק וצחוק מתגלגל, זה נותן לי כוח וטעם להמשיך, וגם במידה מסוימת לסלוח לעצמי".
ברמי הפכה לפעילה בוועד ההורים של המעון. ב-2011 הצטרפה לעמותת "אקים ישראל" ונבחרה ליושבת ראש ועד ההורים ארצי בדיור החוץ-ביתי ולאחרונה מונתה לסגנית יו"ר אקים. "אני מרגישה בת מזל על כך שקיבלתי את מאיה", היא אומרת. "זה הוביל אותי לדרך שלי ולימד אותי הרבה. אני שמחה שהיא חלק מהמשפחה שלנו ורואה גם איך הבנים שלי גדלו להיות אנשים רגישים וטובים עם גישה בריאה לחיים".
גלית ברמי, אימא לשלושה ילדים, פיזיותרפיסטית, סגנית יו"ר "אקים ישראל" ויו"ר ועד הורים ארצי לדיור חוץ-ביתי לאנשים עם מוגבלות שכלית
לפנייה לכתב/ת 
