צלילי הכס: המוזיקה מאחורי הסדרה הכי גדולה בעולם
הצ'לו דרמטי, כלי מיתר ותופים מתעצמים מעל מפת הממלכה והנה מתחיל לו עוד פרק בסדרה הכי מדוברת על המרקע. המוזיקה של "משחקי הכס" קיבלה כבר מזמן חיים משלה, עם כלים אקזוטיים, לחנים ייחודיים לכל דמות וסצנת קרב, עיבודי תזמורת, היפ-הופ או מטאל מכל העולם - ואפילו מחזמר קורע מבית היוצר של להקת קולדפליי וחברי הקאסט. אלו הם צלילי הכס. תכרעו ברך, ותקשיבו
תשכחו את העלילה, תמחקו את הדמויות ותתעלמו מהשחקנים. יודעים מה? אתם יכולים בכלל לעצום את העיניים, ופשוט להאזין. מה למשל אומר לכם הקול הבא, הבוקע מגרונה של סלין דיון בשיר הנושא של "טיטאניק"? ואילו תחושות עולות בכם כשאתם מקשיבים לנעימה של ג'ון וויליאמס מ"מלחמת הכוכבים"?
בין אם הצלילים הללו גורמים לכם להניף לייטסייבר מדומיין, או לשחזר את תנוחת קייט וליאו עם אהובכם, ברור שיש לצלילים כוח משלהם. הם מאפשרים לנו לחוות מחדש סרטים גם בלי לצפות בהם. כזו היא גם היצירה של "משחקי הכס", המתנגנת שבוע אחר שבוע מהטלוויזיה, או כצלצול הטלפון הנייד שלכם.
לעיתים נדמה שהמוזיקה מאחורי "משחקי הכס" כבר מצאה לה מקום של קבע איפשהו בין עור התוף ללב של כולנו. היא כבר אינה תלויה ברייטינג של הסדרה, עד כדי כך שאין טעם להרהר יותר בשאלה מה קדם למה: הביצה או הדרקון. יש לה כבר חיים משלה עם מצבים רגשיים משתנים, דרמות, משברים, זוועות ורגעי התעלות. כל אלה באים לידי ביטוי על המסך בתיאום מופתי עם קרבות סוערים או לחשושים אינטימיים, אבל גם במנותק מהם. הלחנים הללו זכו לעיבודים תזמורתיים גם על במות ברחבי העולם במסגרת מופע בינלאומי מצליח, והם גם צצים באינספור גרסאות אישיות ביוטיוב.
המוח מאחורי המוזיקה של "משחקי הכס" הוא רמין ג'וואדי בן ה-43, יוצר גרמני ממוצא איראני בעל שם אקזוטי משהו שיכול בהחלט להתמזג בעלילה כדמות מדורן למשל. בראיונות הוא מעיד על עצמו כמי שניחן בתפיסה חושית הממזגת צבעים לצלילים (סינסתזיה). וכך, במקום לצפות במערבון "שבעת המופלאים" של ג'ון סטרג'ס (1960), הוא עצם עיניים וצלל אל תוך נעימת הנושא המפורסמת מאת אלמר ברנסטין. לדבריו, זה הרגע בו הוא החליט שהוא רוצה להיות מלחין של סרטים.
הוא הצליח להגשים את חלומו - תחילה כסטודנט מבטיח בבית הספר למוזיקה בברקלי, ואחר כך כשוליה של האנס זימר זוכה האוסקר ("מלך האריות"), גם הוא יליד גרמניה. מאז שגשג לבדו כמלחין מוערך בהוליווד. בין הפרויקטים עליהם עבד ג'וואדי בעשור האחרון בולטים "איירון-מן", "התנגשות הטיטאנים", "פסיפיק רים", "וורקראפט", "החומה הגדולה" ו"ווסטוורלד" - הפקות ענק שמתחוללות במרחבים פנטסטיים. הלחנים שלו עזרו להפוך אותם למוחשיים יותר, ולמזג אותם בחוויית הצפייה שלנו. איכשהו החיבור הזה עובד הכי טוב בקו התפר שבין שדות הקטל של ווסטרוז לבין היומיום של כולנו.
אם לא די בסצנות מוות מזעזעות או בנאומים מלאי פאתוס כדי לעורר בכם רגש כלשהו, המלחין פה בשביל להזריק אותו לתוככם בלי שתשימו לב באמצעות המוזיקה. זוהי תחבולה מוכרת בעולם הקולנוע והטלוויזיה והיא משתלבת היטב בעבודת התסריטאים דיוויד בניוף ודי.בי וייס, שלא פעם הואשמו במניפולציית יתר. "הצלחנו להנחות את הקהל בכיוון הנכון או השגוי, וזה כיף", מודה ג'וואדי. בכל אופן, כשמדובר בנעימת הפתיחה המפורסמת, הכוונה המוצהרת היא דווקא להבהיר לצופים ובקול תרועה רמה: תתכוננו, הפרק מתחיל!
ג'וואדי מספר כי חלק משמעותי בעבודתו על הפסקול של "משחקי הכס" הוא להתאים יצירה המזוהה אישית עם כל דמות משמעותית - בחייה ובמותה. אלא שריבוי הדמויות בסדרה עלול לגרום לקקפוניה צורמנית, ועל כן נדחו חלק מההמנונים למועד מאוחר יותר. תיאון גרייג'וי כהרגלו נדפק, ונאלץ לחכות עד לעונה השנייה כדי לזכות בתווי תקן משלו. טוב, לפחות יש לו עדיין אוזניים בשביל להאזין להם. סבלנות היא תכונה שגם אריה סטארק הייתה צריכה לסגל לעצמה בהמתנה ארוכה לנעימה הייחודית שלה, המבוצעת באמצעות דולצימר פטישים - כלי ששמו נשמע כמו עוד נשק פוטנציאלי עבור המתנקשת הצעירה.
ההקפדה על הלחנים הייחודיים לכל דמות כוללת גם כלים מוזיקליים בהתאמה אישית. "בתחילת כל עונה אנחנו יושבים ובודקים באיזה כלים לא השתמשנו עדיין", מספר ג'וואדי. אחרי שמוצה הסד"כ התזמורתי המסורתי, הוא פנה לכלים פחות שגרתיים כמו דיג'רידו שהוקדש לפראים, או דודוק ארמני שיוחס לדותרקים. איך מחברים הנפת חרב-מגל דותרקית לנשיפת הדודוק הארמני שנשמעת ברקע? על פי ג'וואדי, הוא צופה תחילה בסצנה כדי לחוש בטון שלה ואז משתמש בכוחות העל שלו כדי לגבש עבורה מוזיקה.
הרבה עבודה ומחשבה משקיעים בהפקת "משחקי הכס" כדי לתמרן אתכם שכלית ורגשית באמצעות המוזיקה, אולם לפחות בכל הנוגע לשיר הפתיחה המוכר והמפורסם הוא כבר נלקח מהסדרה אל הספרה הציבורית, בה הוא מנוגן שוב ושוב. אתם ודאי זוכרים לטוב את נעימת הפתיחה שחיבר בזמנו ל"תיקים באפלה" המפיק מארק סנואו (אין כנראה קשר משפחתי לג'ון, אבל היום כבר אי אפשר לדעת יותר). בשנות התשעים היא הייתה בגדר להיט מצעדים שזכה לאינספור גרסאות מקפיצות. וכך גם במקרה העדכני שלנו, היום, עשרים שנה אחרי. מצעדים כבר אין כל כך, אבל הצלילים בוקעים מיוטיוב בשלל סגנונות, מקצבים ושפות.
חלק משמעותי ממה שאתם רואים על המסך הוא תוצאה של גרפיקה ממוחשבת. האוניות, המהלכים הלבנים ואפילו הדרקונים לא קיימים מחוץ למסך הטלוויזיה. מנגד, המוזיקה המקורית של הסדרה מבוססת רובה ככולה על כלי נגינה אותנטיים. זה כמובן לא אומר שאי אפשר לתמרן אותם כרימיקס אלקטרוני כל הדרך למועדוני הריקודים. לא צריך כישרון בשביל זה, אפשר להסתפק בלפטופ. לדיג'יי הטורקי מחמוט אורהאן יש אחד כזה. לפניכם היצירה שלו.
ברוח הפוליטיקלי קורקט האמריקני חייבים לאזן. וכך מול הצד של המערבון, מצאנו "מזרחון" - אם מותר לנו לכנות כך את גרסת העוד של אחמד אלשייבה. המוזיקאי התימני אולי לא רשאי להיכנס כיום לארצות הברית של הנשיא דונלד "ליטל הנד" טראמפ, אבל אנחנו נשמח לספק לו ויזת אמן למחוזות של לורד פיטר "ליטל פינגרז" בייליש.
כידוע, לנעימת הפתיחה של "משחקי הכס" לא חוברו מלים. כתיבה זו לא הממלכה של ג'וואדי, ואין לו ארק-מייסטר שיעשה זאת עבורו. קשה להגיד שגוונדולין כריסטי (בריאן), אמיליה קלארק (דאינריס), נטלי דורמר (מרג'ורי), מייסי וויליאמס (ארייה) או סופי טרנר (סאנסה) מלאו את התפקיד בהצלחה יתרה על סט הצילומים, אלא אם כן "מוות וציצים, מוות וציצים" הוא טקסט מספק מבחינתכם.
ובכל זאת, שמדובר בסדרה כל כך מדוברת, מן הסתם יש מי שהתאמצו לתפור טקסטים אלטרנטיביים ללחנים המקוריים. כך למשל צמד הראפרים ממסצ'וסטס דומיניק אומגה ודה ארסיטייפ שהכבירו במלים בגרסת היפ-הופ. הפזמון שלה, למשל, מתאר את הסכינאות הבוגדנית במעלה מלך, שמזכירה לרגע את סמטה חשוכה בשיקגו.
טקסטים מתאימים אפשר לכתוב גם בשפות אחרות חוץ מאנגלית. דותרקית, וליריאנית גבוהה או הינדית - כמו במקרה הבא של להקת הבדחנים ההודים, ושמה, לא תאמינו, "חוצפה". וזו אכן חוצפה. אם יוצרי "משחקי הכס" היו מחליטים להרוג את רמין ג'וואדי במהלך העונה, הוא היה מתהפך בוודאי בקברו.
"משחקי הכס" בהינדי? טוב, זו כבר ממש חוצפה
בעולם התככים, המזימות וההתנקשויות של "משחקי הכס" אין תמיד מקום להומור. גם הלחנים בדרך כלל נועדו לחולל דרמות ואימה, פחות אתנחתות קומיות. אבל פארודיות משעשעות באות בעסקת חבילה עם תופעות תרבותיות שכאלה, ולהקת קולדפליי אף סיפקה אחת כזאת. אחרי שהמתופף וויל צ'מפיון צץ לרגע ב"חתונה האדומה", הוא וחבריו החליטו ליזום הפקת מחזמר קומי משעשע בהשתתפות פיטר דינקלג' (טיריון)', קיט הרינגטון (ג'ון סנואו), ניקולאי קוסטר-ולדאו (ג'יימי), אמיליה קלארק (דאינריז) ואחרים. המוזיקה היא הדלק של הבדיחות, וגם של השירה הצורמנית של שרלוט הופ (מירנדה). עורב עם שלוש עיניים שר יפה יותר.
צ'מפיון לא היה המוזיקאי היחיד שזכה להופעת אורח ב"משחקי הכס", גם לא אד שירן שהושמץ כל כך בגלל כמה שניות מסך לא מוצלחות בתחילת העונה הנוכחית, כשהוא לובש מדי צבא לניסטר. מתארחים נוספים צצו לאורך השנים, ביניהם הזמר האירי גארי לייטבודי בשירותו של ראמזי בולטון, חברי להקת הרוק האמריקנית מסטדון כפראים מזוקנים ולהקת האינדי האיסלנדית אוף מונסטרס אנד מן, שזימרה לה בבראווס.
אבל כנראה שהופעת האורח המשמעותית ביותר בתולדות הסדרה הייתה זו של הלהקה האיסלנדית גם כן, סיגור רוס. מסתבר שהם עושים גם חתונות, ונצפו מנגנים לכבוד ג'ופרי ומרג'ורי טיירל ביום נישואיהם. זה חתיכת שוס, אך המלך השתעמם וגירש אותם בבושת פנים. אולי הוא יותר בקטע של אייל גולן.
הנקמה של סיגור רוס הוגשה קרה כנהוג באיסלנד עם גרסת אולפן לשיר "The Rains of Cantamere" אותו ניסו לבצע בחתונה המלכותית ללא הצלחה. יותר מ-7.5 מיליון גולשים האזינו לו ביוטיוב, אולם עבור ג'ופרי זה כבר היה מאוחר מדי.
סרטים הולכים ובאים, סדרות עולות ויורדות, אבל המוזיקה תמיד נשארת. כאמור כל מה שאתם צריכים לעשות זה לעצום עיניים ולהאזין לה. בעקבותיה הכל צף מחדש. הצלילים המוכרים הם כמו מפתח סול לתיבת הזיכרונות, וכך גם יהיה ככל הנראה במקרה של "משחקי הכס" אחרי שייעלמו ממסך הטלוויזיה שלנו בסוף העונה הבאה.
ייתכן שנשכח מג'ון סנואו, דאינריז וטיריון לניסטר, אבל נעימת הפתיחה כנראה תישאר ללוות אותנו בחיים. אם לא במעלה מלך, אז בתל אביב, ניו יורק או בלונדון בואך ארמון בקינגהאם. אפילו שם היא מנוגנת על ידי משמר המלכה - המלכה אליזבת, לא סרסיי.
