4 שיקולים שישמרו עליכם נאמנים
חוקרים ביקשו לבדוק מה גורם לבני זוג להימנע מבגידה, והגדירו ארבעה גורמים עיקריים שעוזרים לאנשים לסרב לפיתויים
אנו שומעים חדשות לבקרים על בגידה בין בני זוג, בין אם מדובר על זוגות מפורסמים או אפילו על אנשים מהמעגל הקרוב אלינו. השאלה - מדוע אנשים בוגדים, נחקרה וממשיכה להיחקר במשך שנים רבות, ומחקרים רבים ניסו להשיב עליה. אך השאלה המעניינת יותר לטעמי, היא מה גורם לזוגות נאמנים להימנע מבגידה?
את התשובה לכך חיפשו שלושה חוקרים במחקר שפורסם השנה בכתב העת The Journal of Sex Research. במסגרת המחקר, שאלו זוגות נשואים שאלות כמו: מה ימנע מכם לבגוד, וכן מה יעזור לכם להישאר נאמנים. כל הזוגות שנבדקו היו נשואים לפחות שנתיים, התגוררו יחד והיו הורים לילד אחד או יותר. השאלות שנשאלו התבוננו בגורמים שונים המשפיעים על הרצון לבגוד, ביניהם: "ייתכן שאצטרך לעזוב את הבית", "יכול להיות שאשאר לבד", "זה לא מוסרי", "אני אגרום נזק נפשי לילדי", ו"אני אוהב/ת את בן/בת הזוג שלי". " החוקרים ניתחו את התגובות והגדירו ארבעה גורמים עיקריים שכיסו את התשובות:
1. מידת המוסריות
2. ההשפעה על הילד/ים
3. החשש להישאר לבד
4. השפעת הבגידה על אנשים אחרים
כמובן שישנן סיבות נוספות ופרקטיות יותר, למשל כלכליות. לא פעם שמעתי על אנשים שהחליטו לוותר על בגידה מכיוון שהם היו תלויים כלכלית בבן/ת הזוג, וידעו שאם הם ייתפסו במעשה הבגידה, הם יאלצו לרדת ברמת החיים. גם שיקולים תדמיתיים מונעים מאנשים את מעשה הבגידה, ביניהם מחשבות כמו: "מה יגידו עליי", "מה יקרה אם אפסיד את החברים שלי", "איך אגיב אם ינדו אותי מהמשפחה של הצד השני", וכדומה.
כשדכנית, עצתי היא לעצור רגע לפני ולשאול את עצמכם: האם הבגידה הזאת באמת שווה את כל מה שאני עלול/ה להפסיד? האם כמה רגעים של ריגוש באמת שווים את הסבל שיגיע אחר כך? וכיצד הבגידה תשפיע על המצב הרגשי של הילדים ויתר הנוגעים בדבר? זאת, כל עוד ביכולתכם לעצור בכלל. עניין ידוע הוא שפעמים רבות הבגידה נעשית בלהט הרגע ובאימפולסיביות. האדם ששוקל לבגוד לא עושה ישיבת צוות עם עצמו ומחשב באופן קר ורציונלי את היתרונות והחסרונות של חוסר הנאמנות.
יחד עם זאת, ועם כל האמפתיה שיש לי, אני לא מקבלת את התירוץ הזה של "נסחפתי בלהט הרגע" או "לא חשבתי, פעלתי על אוטומט", כי זה לא משנה עד כמה אותו אדם הוא אימפולסיבי ועד כמה הפיתוי היה גדול, עדיין יש חופש בחירה. יתרה מכך, אני גם יודעת שבמקרים רבים הכתובת היתה על הקיר. אנשים לא סתם בוגדים ברגע אחד, ישנו תהליך התבשלות שקורה עוד לפני כן, וכל אדם רציונלי יכול לזהות את אותה התבשלות ולהתרחק ממנה.
אני מכירה למשל מישהי, נשואה עם ילדים, שביום בהיר אחד האקס המיתולוגי שלה שלח לה חברות בפייסבוק. החברות המחודשת הפכה להתכתבות, לאחר מכן לקשר פלרטוטי, ומשם... אתם כבר יודעים את ההמשך. אותו רומן עלה לה לבסוף בחיי הנישואים, ולא רק בעלה והיא נפגעו מהמעשה, גם ילדיהם התמימים. במקרה שלה היא היתה צריכה לעצור את הקשר איתו כבר בהתחלה, ויש שיגידו שהיא מעולם לא היתה צריכה לאשר את החברות, אבל זה כבר עניין של דעה.
מה שחשוב הוא שלא תכניסו ראש בריא למיטה חולה. כולנו יודעים לאן חברות בפייסבוק עם האקס המיתולוגי יכולה להוביל, אז למה להתחיל עם זה בכלל? זהו פיתוי שבקלות ניתן להימנע ממנו מראש. לעומת זאת, ישנם פיתויים ש"נכפים עלינו", כמו קולגות אטרקטיביים במקום העבודה. במקרה כזה אין ברירה אלא לראות את אותו אדם מדי יום ואז הפיתוי הוא עוד יותר גדול, ועדיין אני אומרת שאסור לחיות בבועה. צריך לראות את הנולד ולחשב מספר צעדים קדימה.
בשורה התחתונה: לא משנה עד כמה הפיתוי הוא גדול, אל תוותרו לעצמכם. חשבו מה אתם עלולים להפסיד, והרחיקו את עצמכם ממצבי פיתוי ידועים מראש. הזוגיות היא קדושה.
הכותבת היא הראלה ישי,שדכנית ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר"
