שום סיבה לשחצנות / "המשקיף"
ג'ורדי קרויף שוב נהג ביהירות ולא ענה לעניין כשנשאל לגבי רכישת אלירן עטר. אפשר לחשוב שמדובר באיש מקצוע דגול שאימן בליגות הנחשבות. בניגוד למאמנים שעבדו תחתיו ונחטפו למקומות קצת יותר נחשבים, עליו אין קופצים. עמיר פלג לא מחזיק ממאמן מכבי ת"א
כשג'ורדי קרויף הגיע לפני חמש שנים לישראל, היה לו יתרון עצום על מתחריו. לא רק ששמו (של אביו) הלך לפניו וכולם רחשו לו כבוד, הוא גם לא הכיר כאן אף אחד. לא את אבי לוזון וחבורתו בהתאחדות, לא את שחר, שרצקי ושות', לא סוכנים שבוחשים ולא עיתונאים שלוחשים. גם מהכוכבים הגדולים בעלי האגו המנופח בקבוצתו הוא הקפיד לשמור על דיסטנס. זה היה ואקום אידיאלי, מנותק מההתנהלות השכונתית של הכדורגל הישראלי, שיחד עם הכסף הגדול של מיץ' גולדהאר הספיק לשלוש אליפויות.
אלא שמאז, לצערם של אוהדי מכבי ת"א, הבן של אגדת הכדורגל התאקלם בצורה יוצאת מהכלל בביצה המקומית והפך חלק ממנה. עד כדי כך, שהיום כבר אין לו שום ערך מוסף.
רק דבר אחד לא השתנה אצלו מתחילת הדרך: היהירות. גם כשהציגו לו שאלה פשוטה כמו: מה קורה עם אלירן עטר? קרויף השיב: "ניסיון יפה, אבל אנחנו לא מדברים על הדברים האלה".
למה? מדוע שלא יענה לעניין? משהו בנוסח: "כן, עטר יכול לעזור לנו, אבל כרגע המו"מ תקוע". אפשר לחשוב שמדובר במדען טילים שנתבקש לחשוף סודות מדינה, או לפחות באיש מקצוע דגול, שאימן בליגות הנחשבות ביותר בעולם. לא ממש. לפני שהגיע לישראל, קרויף ג'וניור היה עוזרו של טון קאנן בוואלטה המלטזית, ומנהל ספורטיבי באא"ק לרנקה הקפריסאית. זה הכל. ומה קרה למניותיו בישראל? כלום. בניגוד למאמנים שעבדו תחתיו ונחטפו לליגות קצת יותר יוקרתיות, על ג'ורדי אין קופצים. מעניין למה.
אז עכשיו, אחרי שתי עונות נפל במרומי יציע הכבוד והורדה לדרגת מאמן על הקווים, הנחיתו מעליו את סטיב מקלארן. גם הוא לא שם גדול, בלשון המעטה, אבל לפחות מאמן שהגיע מהאי הבריטי, שהוא קצת יותר נחשב משני האיים שג'ורדי עבד בהם.
במהלך המשחק האחרון, מול אלטאך, האנגלי גם ירד מהיציע בנתניה ונראה כמי שמתדרך את ההולנדי. ג'ורדי ניסה להסביר בסיום כי יש דברים שנראים אחרת מלמעלה. שטויות. ז'וזה מוריניו לא מקבל טיפים מיועצים שיושבים במרומי הטריבונה. גם לא ברק בכר. מי שכן קיבלו הוראות מגבוה אלה שרון מימר, תומר קשטן, דני גולן ורוני אוואט.
בג"ץ, מנדלבליט ומכבי חיפה
"הזכות של תושבי השכונה לשקט לא מתקרבת לזכות לחופש ביטוי ולזכות להפגין. במסגרת האיזונים היא נמצאת במקום מאוד נמוך למטה". כך פסק ביום חמישי השופט יורם דנציגר, בהחלטת בג"ץ לאפשר את ההפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, במחאה על התנהלותו בסוגיית החקירות ראש הממשלה. בג"ץ אמנם הגביל את מספר המפגינים, אבל את השורה התחתונה של ההחלטה כדאי שישננו היטב גם סותמי הפיות במכבי חיפה וכתבי החצר למיניהם.
בשבוע שעבר שודרה ב"חדשות 2" כתבה בניחוח יחצני של בן מיטלמן, על מלחמתם של ראשי הקבוצה הירוקה באוהדים סוררים. אכן מאבק חשוב, כי אנשים שנהגו באלימות וגרמו נזקים
למועדון חייבים לתבוע ולהעניש. רק חבל שהדיווח התעלם מהניסיון של הנהלת הקבוצה לפגוע בחופש הביטוי, ולהרחיק מהיציעים אוהדים שעסקו במחאה לגיטימית.
וכמו שראש הממשלה שלח את הסנג'ר שלו דוד ביטן להילחם במפגינים נגדו, במכבי חיפה הודיע המנכ"ל אסף בן־דב על שלילת מינויים מאוהדים שבסך הכל קיללו או הניפו שלטים. "אנחנו מנסים לאתר את הקבוצה הקטנה שעוד לא לגמרי איתנו בשינוי התרבותי שמכבי חיפה מובילה", אמר בן־דב בכתבה הנ"ל, והוסיף: "יש מעטי מעט כאלה, אבל לפעמים מעטי מעט יכולים להשפיע ולהפריע לעוד רבים".
ספק רב אם החרמת אוהדים שמחו נגד ההנהלה ולא הורשעו בבית משפט, הייתה עוברת את מבחן בג"ץ. מה שבטוח, את המבחן בעברית בסיסית שבו כשל המנכ"ל (שהתכוון כנראה לומר מתי מעט), היו עוברים גם תלמידים בכיתה ו'.
לפנייה לכתב/ת 
