עתיד החקלאות: התלמידים שמפתחים "סופר-פוד" בחממה האקולוגית
"אני ואצה נשנה את העולם": בחממה האקולוגית בעין שמר, סמל לדו-קיום של תלמידים יהודים וערבים, מפתחים התלמידים מזונות-על ופועלים לפתרונות לבעיות שהאנושות תעמוד מולן. "הלמידה פה כיפית, זה דבר שלא מכירים"
כך נראה דור העתיד של החקלאות: החממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר משרה על הנכנסים אליה תחושה שהגיעו ליער גשם, בשילוב שדה בזיליקום באיטליה וגם מעבדה של הפרופסור המטורף עם שלל בקבוקים מבעבעים, מחשבים ומדפסות תלת מימד. ביקרנו שם, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים החדשה, מחר (יום ו'). צפו בכתבה.
כ-800 תלמידים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, לומדים "בחווה החקלאית, החממה האקולוגית בעין שמר-מנשה", שהוקמה לפני 40 שנה. התלמידים מגיעים מקיבוצי המועצה ומהיישובים הסמוכים. על אחת מקורות החממה תלוי שלט עם הכיתוב "אני ואצה נשנה את העולם" - מה שמציג את ערך הדו-קיום שמקדמת החממה, לצד השאיפה האמיתית לשנות את העולם, שעתיד לעמוד מול אתגרים אקולוגיים רבים. מנהל החממה, נועם גבע, מספר כי מדי שנה מקיימים התלמידים כ-50-40 פרויקטים שונים.
האצות הן הגידול המנצח והבלתי מעורער ששולט בחממה. רועי וימר מכרכור, תלמיד כיתה י"ב מבית הספר מבואות עירון, עורך ניסויים בגידול אצה מסוג ספירולינה, הנחשבת "סופר פוד" ולמזון העתיד לבני אדם ובעלי חיים, בין השאר בשל הזמינות הבלתי נדלית שלה וכמות החלבון הגדולה שהיא מכילה. את הפרויקט הוא מבצע בסיוע חברת אמבר המייצרת מזון לחיות המשק.
"הפרויקט שלי עוסק בגידול האצה בצורה הטובה ביותר", מסביר ולמר. "אנחנו יודעים מה קצב הגידול של האצה במים מתוקים, וכמה חלבון היא מכילה, אבל מים מתוקים הם מצרך נדיר בישראל, ולכן אני חוקר כיצד היא מתפתחת במים מלוחים יותר. החומר הזה הוא מזון העתיד. אפשר להאכיל איתו בעלי חיים, אפשר להאכיל איתו בני אדם, אפשר להפיק ממנו אנרגיה, תרופות, תוספי מזון. והמקור שלו הוא בלתי מוגבל".
רועי מבלה בחממה קרוב לשבע שעות בשבוע, והפרויקט הבא כבר באופק. "העבודה פה מאד מהנה, אני מרגיש שבאמת אני יכול לעשות את מה שאני רוצה, זה מקום שמפתח את היצירתיות. אני כבר חושב פה על הפרויקט הבא, מתקן שנקרא 'הליכון אצות', ומאפשר לקצור ולסנן את הספירולינה בתקציב נמוך. אני בפירוש רואה את עצמי בעתיד עוסק גם בתחומים האלה, אחרי כל הידע שרכשתי פה", הוא אומר.
אחת התלמידות הצעירות בחממה היא שיראל לייבמן, בת 12 וחצי, מבית הספר הדמוקרטי בפרדס חנה. בחלק החיצוני של החממה גידלו היא וחבריה צמחי תבלין ומרפא. "יש כאן גרניום, לבנדר, אלוורה ולימונית ועוד צמחים רבים שעל התכונות שלהם למדנו. למדנו גם להשריש את הצמחים", סיפרה.
מהצמחים רקחו התלמידים משחות טיפוח וטיפול שונות, בהן קרם פנים ושפתון, ג'ל אלוורה ועוד. "אני ממש אוהבת פרויקטים. יש הרבה פרויקטים שנותנים לנו בבית ספר, ואני מרגישה שזה עושה טוב לכיתה שלנו", מסבירה לייבמן על אהבתה לעבודה בחממה. "הרבה ילדים שאולי לא כל כך מתחברים לשיעורי מתמטיקה ממש מוצאים את עצמם פה".
עידו אורן, תושב קיבוץ מענית, מפתח פרויקט שנועד לתת פתרון לכמויות הגדולות של זבל הבקר. "כל פרה מייצרת 20 קילו זבל ביום, ויש 120 אלף פרות במשק החלב. זה יוצא איזה מיליון טון בערך של זבל פרות בשנה", הוא מסביר. "אנחנו שמים את הזבל במכל שבו הוא עובר התססה, וכתוצאה מהתסיסה נוצר המתאן - שאפשר להשתמש בו כדלק. הזבל עצמו, יכול לשמש אחרי התסיסה כדשן".
"הלמידה פה מאד חווייתית", אומר אורן. "קודם כל זה גם כיף, זה דבר שלא חווים הרבה, שלא מכירים. אתה בא לפה, אתה עובד עם מכונות, עם דברים כיפיים, עם מדריכים שכל הזמן באים ועוזרים ותומכים. זה מאד כיף".
נועם גבע, מנהל החממה שפועלת באמצעות המועצה האזורית מנשה והמחלקה לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, מהלל את התלמידים. "הם
אלה שמחפשים, ולעתים מוצאים, פתרונות לקשיים ולצרכים אמיתיים של מפעלים העוסקים בתחומי החקלאות והמזון. אלה האתגרים של המחר. איך להאכיל 8 מיליארד בני אדם, לייצר מזון חדשני ומזונות-על באמצעות טכנולוגיה, טיהור מים, הדברה ביולוגית ועוד.
"שני דברים מייחדים את החממה. האחד הוא החיבור של החינוך לקהילה, לתעשייה, למומחים, לפנסיונרים ולחוקרים שמלווים אותנו. לעולם האמיתי. בנוסף, יש פה בני נוער מכל קשת החברה הישראלית, תחת גג אחד וסביב אתגרים משותפים של חקלאות ואקולוגיה. זכינו לעבוד עם תלמידים שבאים עם מוטיבציה ורצון ללמוד ולחקור. אפשר לראות את זה בחופשות ואחרי יום הלימודים, כשהם חוזרים לפה, מתנדבים, תורמים לקהילה ומדריכים אחרים שממשיכים את הפרויקטים. אנחנו ממש מרגישים פה ברי מזל".
החווה החקלאית בעין שמר היא בפיקוח המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך. המינהל משמש, בין היתר, כמפקח פדגוגי ארצי של לימודי מדעי החקלאות ומפקח על כל החוות החקלאיות בארץ.
ד"ר בני פישר, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, אומר: "בעידן המודרני, מדעי החקלאות הוא תחום עתיר ידע וטכנלוגיה הכולל בתוכו לימודי פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, בוטניקה ועוד. במקום ללמוד מקצועות אלו בכתה דרך ספרים ומחברות, התלמידים לומדים באופן חווייתי במשקים ובחוות החקלאיות שבהם הם עובדים ועושים ניסויים ועבודות חקר. זו למידה משמעותית. המינהל משקיע משאבים בפיתוח משקים חקלאיים מבוססי טכנולוגיה כדי להעניק לתלמידים ידע רלוונטי ועדכני למאה ה-21".
לפנייה לכתב/ת 
