הפספוס לכאורה של עסקת קייט פארמה
העובדה שישראל כמעט לא תיהנה מהאקזיט המרשים של חברת קייט פארמה, שמתבססת על פטנטים שפותחו במכון ויצמן, עלולה להוביל לקריאות להתערבות ממשלתית כדי למנוע הישנות מקרים דומים. אולם התערבות שכזאת בענף ההייטק עלולה להיות הרת אסון. דעה
הרכישה של קייט פארמה על ידי חברת Gilead תמורת 11.9 מיליארד דולר התקבלה ברגשות מעורבים. מצד אחד, גאווה על עוד טכנולוגיה תוצרת ישראל שמשנה את העולם, ומצד שני - תהיה אם היה כאן פספוס מצד מכון וייצמן בפרט ומדינת ישראל בכלל. ופה צריך להיזהר: חקיקה ורגולציה שמטרתן למנוע פספוסים כאלה בעתיד עלולות להוביל לתוצאה הפוכה מהרצוי ולהזיק לתעשיית ההייטק בישראל.
בדרך כלל, מכירה של סטארטאפים לחברות טכנולוגיה גדולות היא ברכה עצומה למדינת ישראל. במקרה של בעלי מניות ישראלים, העסקאות האלה מזרימות מטבע חוץ למדינת ישראל, מחזקות את השקל ולכן מורידות את יוקר המחיה. בנוסף, החברות הגדולות, שקונות את החברות הקטנות יותר, נוהגות להשאיר אותן על כנן בישראל, כמרכזי מחקר ופיתוח. ההיגיון מבחינת החברות הרוכשות הוא ברור: אם המרכז הישראלי השכיל לפתח טכנולוגיות שהיה שווה לקנות אותן, מדוע לקלקל? שיישארו אותם אנשים באותו מקום וימשיכו לפתח.
אמנם, הסטארט-אפים הנמכרים מאבדים את הסיכוי להפוך לחברות גדולות, אבל מצד שני, הם מקבלים את המימון השוטף ואת הביטחון שבבעלות של חברה גדולה. בנוסף, בעלי המניות של הסטארט-אפ הנמכר משתמשים לעתים קרובות ברווחים כדי להשקיע בחברות המעניינות הבאות.
לא בטוח שהביקורת על מכון וייצמן מוצדקת
המקרה של קייט פארמה הוא לא אופייני, שכן הקשר של החברה לישראל מסתכם בהוגה הפטנטים ובעסקה מאכזבת שעשה מכון ויצמן. אבל, כאמור - זה אינו מקרה אופייני לסטארטאפים ישראליים ואפילו לא בטוח שיש מקום לביקורת שנמתחת על מכון ויצמן. כמו תמיד, במקרה של פיתוחים ראשוניים, ניהול סיכונים ופורטפוליו מאוזן הם אלמנטים הכרחיים. אולי מכון ויצמן פספס במקרה של קייט פארמה, אבל אולי אותה שיטת עבודה מנעה מהם להפסיד במקרים רבים נוספים ולהרוויח באחרים. חוכמה בדיעבד אינה תמיד חוכמה.
החשש הוא שהמקרה של קייט פארמה יעורר קריאות להתערבות ממשלתית שתתקן את המצב. למשל - אפשר לדרוש שהמדינה תאשר עסקאות כאלה בעתיד - שהרי מכון ויצמן נתמך חלקית על ידי תקציב המדינה. אפשר גם למנוע בחקיקה רכישה של חברות ישראליות אם אין התחייבות להעסקת מהנדסים בכמות מסוימת בארץ, אפשר לדרוש שיותר כספי מסים יושקעו במיזמים טכנולוגיים או ביו-טכנולוגיים, וכך הלאה.
מדוע התערבות ממשלתית היא סיבה לחשש? כי הסיבה המרכזית לשגשוג של חברות ההייטק בארץ היא דווקא העובדה שיחסית לתעשיות אחרות, המדינה ממעטת להתערב בהייטק והרגולציה בסקטור הזה היא מוגבלת. וזאת בנוסף לעובדה שחברות טכנולוגיה משלמות מעט מסי חברות בהשוואה לכלל החברות בארץ. שינוי במדיניות ממשלתית שיביא להגברת המעורבות של המדינה הוא הרה אסון.
למשל, אם המדינה תדרוש שרכישות של סטארט-אפים יאושרו רק אם העובדים הישראלים ימשיכו להיות מועסקים, אז החברות מלכתחילה ימעטו לשכור מהנדסים ומדענים בארץ. אם יותר כספי מסים יושקעו בחברות הזנק, סביר שהחברות הטובות יקבלו מימון לגיטימי של קרנות הון-סיכון פרטיות, ורק החברות הגרועות והמסוכנות יקבלו את כספי המסים שלנו. שלא לדבר על השחיתות שעלולה לצמוח בשוק, כפי שקורה לעתים בחיבורי הון-שלטון.
המדינה לא צריכה לנהל את ההייטק
הלקח האמיתי מהפריחה של הטכנולוגיה בארץ, וגם מעסקת קייט פארמה, הוא בעצם הפוך: תעשיית ההייטק מוטת הייצוא פורחת, כאמור, בין היתר בזכות מסים נמוכים, רגולציה דלה וממשלה שאינה מתערבת.
במקום שמדינת ישראל תשתמש במקרים כמו זה של קייט פארמה כתירוץ להשליט את המדיניות הכושלת שלה במשק המקומי גם על כלכלת ההייטק, לדעתי יש לעשות בדיוק את ההיפך. כלומר - יש ליישם את המודל הליברלי של ההייטק על הכלכלה המקומית. לעניות דעתי, המדינה חייבת להפסיק לנסות לנהל את הכלכלה ולהתערב בה דרך מסים גבוהים ואינספור חוקים ותקנות שמצמיתים כאן חלק מן האפשרות לשגשוג. אם נלך בכיוון הלא נכון, אם המדינה תתחיל לנהל גם את ההייטק - "פספוסים" כמו קייט פארמה עוד יהיו הצרה האחרונה שלנו.
הכותב הוא אנליסט בכיר באקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ. האמור בכתבה זו הנו למטרת אינפורמציה בלבד ומובא כחומר רקע בלבד. אין לראות בכתבה זו ובמידע ו/או הניתוח הכלולים בה הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים כלשהם או המלצה להשקעה באפיקים ספציפיים כלשהם.
לפנייה לכתב/ת 
