ביקורת סרט: "מעל לחוק" - ג'יימי לאניסטר מגלם ניאו-נאצי
הסרט בכיכובו של ניקולאי קוסטר-ולדאו (הלא הוא ג'יימי לאניסטר) מציג עולם אכזרי נטול תקווה, שבו הגיבורים עסוקים בעיקר בהישרדות. השחקנים הראשיים עושים כמיטב יכולתם, אבל התפקידים לא תמיד כתובים כראוי וחלק מקוויי העלילה מיותרים, כמו גם כמה מהדמויות
בשבוע שעבר החל החורף הארוך שככל הנראה יימשך עד 2019, כשמשחקי הכס תחזור לעונה השמינית. אחת האופציות לגמילה הדרגתית היא הצפייה בסרט החדש "מעל החוק" ("Shot Caller") בכיכובו של ג'יימי לאניסטר - ניקולאי קוסטר-ולדאו. זוהי דרמת בית כלא הכוללת את שני הקווים העלילתיים הנפוצים ביותר של סרטי אסירים כשהם משתרגים האחד בשני. הראשון הוא המהלך של הכניסה לכלא, החוויה הקשה של התוודעות לעולם בעל חוקים שונים ואכזריים, והטרנספורמציה הבלתי נמנעת של הגיבור בתהליך זה. הקו העלילתי השני הוא על האסיר המשוחרר וחוסר היכולת שלו להתנתק מחיי הפשע.
זהו הסרט השלישי של הבמאי והתסריטאי ריק רומן וו, שעוסק בתהליכים שעוברות הדמויות בסיטואציה של הישאבות לגיהינום שהוא בית הכלא האמריקאי. ב"Felon" (2008) אדם שהרג בשגגה פורץ שחדר לביתו נשלח למאסר, מסתבך, מגיע לבית כלא לאסירים מסוכנים ושם צריך לשרוד - בין כנופיות ניאו נאצים, סוהרים שמארגנים קרבות אסירים, והיחסים המידרדרים עם אשתו. אירועים החוזרים גם בעלילת הסרט הנוכחי עד שכמעט מדובר בעיבוד מחדש.
עוד ביקורות קולנוע:
"אוברדרייב" - חיקוי עלוב ל"מהיר ועצבני"
החלק השני במה שמסתמן כטרילוגיה היה "מלשין" (2013) בכיכובו של דווין ג'ונסון. אב שבנו נכלא וצפוי לתקופת מאסר ממושכת אלא אם יספק אינפורמציה (שאין ברשותו) על סוחרי סמים. כשמתברר לאב כי בנו עובר התעללות בכלא ונמצא בסכנת חיים, הוא מחליט לפעול כדי להסגיר סוחרי סמים. במהלך ניסיון זה הוא מוצא עצמו בין הפטיש (הקרטלים) לסדן (הממשלה).
"מעל החוק" מתחיל ביציאתו מהכלא של אסיר שרירי ומקועקע עם שפם הנדלבר. אי אפשר שלא לזהות את הופעתו של "מאני" (קוסטר-ולדאו) כפושע החבר בכנופיות ניאו-נאצים. היציאה שלו מהכלא היא היישר לחברתם של חברי הכנופיה הנמצאים בחוץ, במטרה לנהל עסקה גדולה של סחר בנשק. כל האופרציה ש"מאני" הוא חלק ממנה מונהגת מתוך הכלא ע"י "החיה" (הולט מקולני) מי שלמעשה שולט לא רק על חברי כנופייתו אלא גם על הסוהרים.
בקו העלילתי המקביל אנו חוזרים 10 שנים לאחור למי שהוא היה לפני שנכנס לכלא. ג'קוב הרלון הוא ברוקר מפסאדינה עם "חיים מושלמים" הכוללים אישה יפה בשם קייט (לייק בל) וילד קטן. כל זה אובד ברגע אחד של חוסר תשומת לב במהלך נהיגה עם כמות אלכוהול גבוהה מהמותר. חבר לעבודה נהרג וג'ייקוב מוצא עצמו לפני תקופת מאסר של שנים ספורות.
אבל ברגע שנכנסים לכלא שום דבר כבר לא מובטח. כדי לא להיות טרף ג'קוב צריך להצטרף לחבורה שתקבל אותו. כדי לזכות בהגנה הוא צריך להפגין נאמנות, וזו מחייבת אותו להשתתף בפעולות שיביאו להארכה משמעותית בתקופת המאסר הצפויה לו. לכך יש השלכות על הקשר שלו עם אשתו ובנו, אך הסרט מתמקד בעיקר בשינוי ההתנהגותי ב-10 השנים של הכליאה.
תוך כדי ההתפתחות בציר העלילתי של ההווה, אנו מגיעים בהדרגה להבנה של הנסיבות של השתחררותו המוקדמת מהכלא. ואז, כמובן, גם עולה השאלה האם הגיבור יוכל להחזיר לעצמו את השליטה על גורלו, או שהוא נידון להיות מחובר כל חייו לכנופיה.
רומן וו נחוש להראות עולם אכזרי שבו האבחנה בין הטוב והרע נותרה הרחק מאחור לטובת האלמנט הבסיסי של הישרדות. "מאני" חוצה גבולות שאין מהם דרך חזרה, והסרט לא מנסה לייצר מייצג של פנטזיה כאילו החזרה למוטב אפשרית. גם דמויות המשנה משלימות את הערפל המוסרי של עולם זה - בין אם מדובר בפעולותיהם של אנשי החוק הנחושים לסכל את העסקה המתגבשת בראשותו של סנצז (בנג'מין בראט), איש החוק המוכן לסכן את חייו של המשת"פ שעובד אתו (אומרי הארדוויק), או העבריין פרנק "שוטגאן" (ג'ון ברנתל) המזגזג בניסיון משל עצמו לשרוד.
השחקנים הראשיים עושים כמיטב יכולתם - בעיקר קוסטר-ולדאו וברנתל, אבל התפקידים לא תמיד כתובים בדרך המאפשרת למצות את הדמויות. כמו כן יש בתסריט קווים עלילתיים משניים שלא לגמרי ברור מדוע הם נמצאים שם, וכמה דמויות מיותרות. ולבסוף, במקום הפנטזיה ה"נאיבית" של יכולת להשתקם אחרי חצייה מובהקת של גבולות מוסריים, הסרט מציע סוג של פנטזיה חלופית, של עוצמה שניתן לרכוש במלחמת ההישרדות. החלק האחרון של הסרט מערער את היומרות לברוטליות "ריאליסטית" המשקפת באופן אמין את הגורל של דמויות כמו זו של הגיבור בעולם האמיתי.
