ביהמ"ש: הורים יוכלו להשתמש בזרע בנם שמת מסרטן

הבן הלך לעולמו בגיל 22 והוריו הציגו שורת עדויות שלפיהן ביקש שתהיה לו המשכיות. המדינה התנגדה לבקשה, אבל השופט אלון גביזון קיבל אותה

עו"ד ליאת קרסקספורסם: 03.09.17 , 23:01

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע נענה לאחרונה לבקשת הוריו של צעיר שמת מסרטן, והתיר להם באופן עקרוני לעשות שימוש בזרעו לצורך הבאת צאצאים. חרף שורה של עדויות, המדינה התנגדה לבקשה בטענה שלא הוכח שהמנוח היה מעוניין להפוך לאב לאחר מותו, אבל השופט אלון גביזון החליט לקבל את פניית ההורים.

הבן הלך לעולמו בגיל 22, בחלוף שמונה שנים ביקשו הוריו להשתמש במנת זרע שהקפיא לפני שהתחיל טיפולי כימותרפיה. מהות תביעתם הייתה לקיים את "צוואתו הביולוגית" של בנם. הם ביקשו מבית המשפט לאפשר להם למצוא אישה שתהיה אם לילד שייוולד מזרעו וטענו שבקשתם עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון. הם ציינו שהם חולמים להיות סבים לילדו של בנם, והוסיפו שגם הוא היה מעוניין בכך.

תביעה

"צוואת" הצעיר תמומש: יהפוך לאב לאחר מותו

עו"ד נירה בן דוד

לפני מותו מסרטן הפקיד בן 27 תאי זרע בבית החולים וביקש לעשות בהם שימוש. הוריו וידידה שלו עתרו למימוש הבקשה, ובית המשפט הסכים

"צוואת" הצעיר תמומש: יהפוך לאב לאחר מותו

לצורך הוכחת רצונו של המנוח להיות הורה הוגש תצהיר מטעם ידידה שלו (שאף סייעה לו במתן דגימת הזרע בבית החולים), ובו סיפרה שאמר לה: "גם אם אני לא אהיה, הייתי רוצה לדעת שכן תהיה לי המשכיות". ההורים הגישו גם תצהיר של דודתו, שבו ציינה שאמר לה מפורשות: "אני מקווה שהכול יהיה בסדר, ואם לא, אני ממש מבקש ממך, שתהיה לי המשכיות".

בית החולים סורוקה בבאר שבע, שאצלו שמורה הדגימה, בחר להימנע מהבעת עמדה. לעומתו, המדינה התנגדה לתביעה בטענה שההורים לא הוכיחו שזה היה רצונו של המנוח, ואפילו לא את רצונו המשוער. לטענתה, תצהירי התביעה וחתימת המנוח על טופס "בקשה להקפאה ושימוש זרע בבנק הזרע" אינם מעידים על רצונו להיות הורה לאחר מותו, אלא רק על כך שרצה להיות הורה בעצמו – בחייו.

בהיעדר חקיקה שתסייע לו, פרס השופט אלון גביזון את שתי האפשרויות שעלו בפסיקה להבאת ילדים באמצעות זרעו של אדם מת. ב"הלכת פלונית" עשה בית המשפט העליון הבחנה ברורה בין מנוח שהייתה לו בת זוג לפני לכתו, והיא מעוניינת להרות מזרעו לאחר מותו, לבין אדם שלא הייתה לו בת זוג.

העליון קבע שלבת הזוג קיימת זכות להורות והיא יכולה לדרוש לעשות שימוש בזרע, לעומת הורי המנוח – שלהם לא עומדת ה"זכות לסבות".

הדרך השנייה היא הוכחת רצונו המפורש של המנוח להיות הורה לאחר מותו. השופט הסביר שמימוש האפשרות הזו נובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המצווה לנו, החיים, לכבד את רצונו וזכותו של המת להמשכיות.

אף שהמנוח היה רווק ולא הותיר אחריו מסמך כתוב המבקש לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו, השופט גביזון קבע שרצונו להיות הורה הוכח בתצהירי התביעה. הוא ציין שלאחר ויתורה של המדינה על חקירת העדים, אין לו ברירה אלא לקבל את הכתוב בהם כהוכחה לרצון המנוח להמשכיות אחרי לכתו.

השופט הדגיש בפני ההורים שהכרעה זו אינה "סוף פסוק", וציין שורה של הגבלות והסכמים שיהיה עליהם לערוך עם האם העתידית, לרבות הבאתה בפני בית המשפט ובחינת טובת הילד. השופט ציין בפסק דינו כמה קושי יש בהכרעת דין שכזו וחזר וקרא למחוקק להסדיר סוגיה זו בהקדם.