מי יעצור את טום בריידי וניו אינגלנד
עונת NFL חדשה בפתח וקבוצות הליגה חולמות לנשל מהתואר את האלופה, ששוב נחשבת לפייבוריטית ברורה למרות שהכוכב שלה כבר בן 40. פיטסבורג, גרין ביי ודאלאס מחכות לה בפינה
מיניאפוליס הקפואה הופכת להרבה יותר קפואה בחודשי החורף, למשל בפברואר. ובואו נדייק יותר ונדבר על ה-8 בפברואר 2018. יהיו אנשים שינסו להמשיך במסיבות האוהדים הרגילות לקראת הסופרבול, אבל סביר להניח שהן יתקיימו במקומות סגורים יותר, עם אנשים שעטופים בלא מעט שכבות ולצד הבירה לוחשים לברמן אם יש לו במקרה איזה תה חם עם לואיזה. אבל גם למדינות קרות מגיע לארח סופרבול, ולא ניקח מהן את זכותן הטבעית לראות מקרוב את חגיגת הספורט הזו.
אנשי הצפון יארחו בדרכם המיוחדת וינסו לתת פייט למארחות הקודמות, אבל העיר בה התקיים המשחק בעונה שעברה, יוסטון, יכולה רק להביט בהתנשאות ולהגיד למיניאפוליס: "אחותי, שמעי. את יכולה לארגן חגיגה, לשפוך אלכוהול ולמלא אצטדיון, אבל בחיים לא תגיעי לרמה של מה שקרה אצלי בשנה שעברה. אז אפילו אל תנסי".
למי שכבר שכח, יוסטון הייתה הזירה בה התרחשה היסטוריה ב-2017. בסופרבול הגדול בכל הזמנים, ניו אינגלנד חזרה מבור בלתי אפשרי של 28:3 ברבע השלישי מול אטלנטה כדי לכפות הארכה ולנצח (לרגל הקאמבק הם שיבצו 283 יהלומים בטבעות האליפות). והטירוף הזה צפוי ללוות את העונה הנוכחית. ליצור את השאלה המתבקשת - האם יש דרך לנצח את טום בריידי לפני שיחליט לפרוש, או שלמרות הקשיים שמציבים בפניו והרמה הגבוהה במיוחד של המועמדות לתואר, הוא תמיד ינצח בסופו של דבר?
בשנה שעברה המכשולים היו ברורים - השעייה מארבעת המשחקים הראשונים של העונה (מה שלא הפריע לניו אינגלנד להתחיל אותה חזק), וכמובן אותו פער עצום בסופרבול. בריידי גיחך וניצח את כולם. הוא מוכן לאתגרים של השנה, שהגיעו בדמות פציעות במשחקי טרום העונה. בזה אחר זה, האלופה איבדה את התופס המוביל של בריידי, ג'וליאן אדלמן, ואת שחקן ההגנה ומחזיר הבעיטות סיירוס ג'ונס, שקרעו רצועות בברך וגמרו את העונה. בריידי לא ניסה להמעיט בגודל הבעיה, וציין כי הדבר העיקרי שאיבד עם הפציעה של אדלמן הוא האמון - כי רמת ההבנה בין השניים לא ניתנת להחלפה. וחוץ מזה, הליינבקר רוב נינקוביץ' פרש ולגארט בלאנט עזב לפילדלפיה, אחרי שהפך לרץ משמעותי בליגה עם הפטריוטס.
לפחות מבחינת משחק הריצה, נותר לראות איך הדברים יתגבשו, ואם כוכב הזכיה בסופרבול ג'יימס ווייט יקבל תפקיד גדול יותר. מבחינת התפיסה, לבריידי עדיין יש את רוב גרונקובסקי בעמדת הטייט אנד, את דני אמנדולה הוותיק, כריס הוגן החביב ומלקולם מיצ'ל שנתן עונת רוקי מצוינת - אבל גם החתמה שיכולה להתברר כגדולה. בגיל 23, לברנדין קוקס יש כבר ניסיון של שלוש עונות טובות מאוד בניו אורלינס. הוא שיחק עם קוורטרבק התקפי במיוחד, דרו בריז, ואם ישיג חיבור מהיר עם בריידי, יכול לקרות שם משהו יפה. השאלה נוגעת למילה בה השתמש בריידי - האם יהיה ביניהם את אותו אמון כפי שיש לו עם אדלמן. אבל בשורה התחתונה, עם הגנה ששמרה על כוחה, מספיק עומק כדי לכסות על הבעיות ובריידי - ניו אינגלנד מתחילה את העונה כפייבוריטית לעוד אליפות. כן, הוא בן 40. אז מה?
ברביעייה הראשונה של המועמדות לאליפות בסוכנויות ההימורים נמצאות בצדק עוד שתי קבוצות מעולות שהגיעו לגמרים האזוריים בעונה שעברה, פיטסבורג וגרין ביי. הרביעית היא דאלאס, שסחפה את ארה"ב עם הילדים דאק פרסקוט וזיק אליוט ומוכנה ללכת רחוק יותר (למרות שאליוט הושעה לשישה משחקים בגלל שהיכה את חברתו, עונש שהקאובויז מנסים לבטל). רחוק מאחוריהן נמצאת אטלנטה, ככל הנראה בגלל שרוב המהמרים איבדו אמונה בכך שהפלקונס מסוגלים לקחת אליפות. ברור שמדובר בקבוצה עילאית, עם חיבור נהדר בין מאט ראיין לחוליו ג'ונס ומשחק ריצה דו-ראשי שמובילים דבונטה פרימן וטווין קולמן, אבל בין התרגול באימונים לכישרון הטבעי, אופי הוא דבר שקשה מאוד לגדל, ולא בטוח שאחרי המכה הזו הפלקונס יהיו מסוגלים לחזור לסופרבול.
הקוורטרבק ראיין סיפר שלא ניסה להימנע מצפייה חוזרת במשחק, אלא התעקש לראות אותו ולנתח כל טעות - שלוש פעמים בשלושה ימים. הוא אמר שהדבר עזר לו להשאיר את ההפסד מאחור ולהגיע מוכן לעונה החדשה. אבל זה לא יימדד במשחקים בעונה הסדירה, אלא רק כשהפלייאוף יגיע. הידיים יזיעו וירעדו, המוח ישחרר במנות גבוהות את כל מה שהשחקנים ניסו להדחיק. לאטלנטה, באופן ברור ומוכח, יש סגל ששווה אליפות. אבל פחות ופחות אנשים מאמינים בכך שאטלנטה יכולה לעשות את זה, ואולי גם השחקנים עצמם ביניהם.
נראה שגרין ביי ופיטסבורג, השתיים שהפסידו לאטלנטה ולניו אינגלנד בדרך לסופרבול, נמצאות בעמדה הרבה יותר טובה. פיטסבורג היא פצצת כישרון שנמצאת בשיאה ויכולה להילחם על המקום הראשון ב-AFC. על מה שאנטוניו בראון עושה עם המסירות של בן רות'ליסברגר אין צורך להרחיב, וגם הבעיות הקבועות שספק לוויאון בל כבר נפתרו (הפעם, בגלל מחלוקת על החוזה, הוא בחר בתעלול יחצנות ופירסם באינסטגרם תמונה שלו מגיש מועמדות לעבודה בגלידרייה). בל הוא הרץ האפקטיבי בליגה מבחינת העוצמה והיכולת לשלב גם תפיסות, וכשהיא מחוברת, התקפת הסטילרס היא הטובה בליגה. החשש הוא בעיקר סביב ביג בן - בעונות האחרונות הוא נפצע יותר מדי, וגם לא בטוח שימשיך לשחק מעבר לעונה הנוכחית. פרישה עם עוד טבעת תהיה קלאסית.
גרין ביי מסומנת כרגע כזו שתגיע לסופרבול מה-NFC, וכשהכדור ביד של ארון רוג'רס הפקרס תמיד מאמינים. בגמר ה-NFC הם נכנעו לתצוגה התקפית מדהימה של אטלנטה, ועשו כמה שיפצורים הגנתיים כדי להיות ערוכים למקרים האלה. ריקי-ג'ין פרנסואה מוושינגטון, גם ג'ארי אוואנס שהגיע מניו אורלינס. אבל שינוי משמעותי יותר הוא הוויתור על אדי לייסי. הרץ שהתחיל בטירוף את התקופה ב-NFL הלך וצבר משקל, התקשה למצוא את עצמו ולחזור לכושר, ובמהרה הפך מהעתיד של גרין ביי להימור שסיאטל לקחה הקיץ. טיי מונטגומרי, האיש שמייק מקארתי השתמש בו כסותם חורים לאורך כל העונה שעברה וגילה יהלום, אמור לתפוס את המושכות במשחק הריצה.
אחרי הקריסה המנטלית המוחלטת של העונה שעברה, קאם ניוטון ינסה לשקם את
קרוליינה. בעיקרון, הסגל לא שונה בצורה מהותית מזה שהגיע לסופרבול לפני שנתיים (אתם יודעים, חוץ מג'וש נורמן שעזיבתו הייתה חלק גדול מההתפרקות), וניוטון וההגנה, שהיו מתחת לרמתם לאורך כל השנה, רק צריכים להתאפס שוב. קשה לדעת לאן זה הולך, אבל אי אפשר להאמין שקבוצה כל כך טובה שוב תתן לאטלנטה לטייל ב-NFC דרום. סיאטל, מצידה, היא קבוצה שתתאמץ להראת שלא עברה את השיא. אבל יש שם יותר מדי הימורים התקפיים שמתבססים על האמונה שההגנה תנצח משחקים: ג'ימי גרהאם עדיין טוב מספיק כדי להביא מספרים גדולים, ואם כן, האם ראסל ווילסון ימסור לו יותר? האם לאורך זמן, דאג בולדווין הוא באמת מבכירי התופסים בליגה? האם לייסי ושאר הרצים של הסיהוקס, שמאופיינים בהבלחות קצרות ופציעות והיעלמויות ארוכות, ישחזרו את ימי מרשון לינץ'?
ומה עוד? לדנבר חסר דבר פשוט כדי לחזור לתהילה של לפני שנתיים. אבל קוורטרבק זה דבר שלא מוצאים בקלות. זה - אחד לאחד - המצב ביוסטון. אחת מחמש ההגנות הטובות בליגה, אבל חוסר אונים מתמשך בעמדה החשובה ביותר. לאינדיאפוליס יש מישהו כזה, אנדרו לאק, אבל באופן קבוע הקו הקדמי לא שומר עליו, והוא לא נפטר מהנטייה להתחיל גרוע משחקים ורק אחר כך להתחיל בקאמבקים הירואיים שלא תמיד מצליחים. תאומות ה-AFC מערב, קנזס סיטי ואוקלנד, נמצאות בעמדות שונות. דרק קאר חוזר מהפציעה כדי לנסות להוכיח שמה שעשה עם אוקלנד לא היה גימיק של עונה אחת. קנזס סיטי היא לא גימיק, ושווה פלייאוף בקביעות, אבל ברגע שהוא מתחיל היא נוטה להיעלם. ולא נראה שזה ישתנה השנה.
ויכול להיות שכתבנו 1,089 מילים עד לשורה הזו, ובסוף בריידי יעשה מה שבא לו.
לפנייה לכתב/ת 
