לינוי אשרם: "הרגשתי כמו באצטדיון כדורגל"
יממה לאחר שהפכה לישראלית הראשונה שזוכה במדליה בתחרות הקרב-רב באליפות העולם, המתעמלת מנסה להתרגל למעמד של כוכבת: "הקהל האיטלקי היה חם ואוהד כלפיי, זה מטורף. לא יכולתי לעצור את הדמעות"
"זאת הייתה תחושה מטורפת שקשה להסביר. לא עיכלתי מה קרה. לא הצלחתי לעצור את הדמעות, זה מדהים". מנערה אלמונית לכזו שמככבת במהדורות החדשות: לינוי אשרם בת ה-18 מראשל"צ היא כבר לא רק מתעמלת אמנותית מוכשרת בתחילת דרכה, אלא ספורטאית שחתומה על היסטוריה בענף שהספיק להביא כבר לא מעט הישגים לישראל.
לאחר שיום קודם לכן עמדה על פודיום מספר 3 בתרגיל הסרט, הפכה אשרם למתעמלת הישראלית הראשונה שזוכה במדליה (ארד) בתחרות היוקרתי ביותר - קרב-רב (שילוב של כל ארבעת המכשירים) - באליפות העולם. מדובר באותה מתכונת הנערכת במשחקים האולימפיים, מה שמציב אותה כבר עכשיו כמועמדת רצינית למדליה באולימפיאדת טוקיו 2020.
הישג השיא של ישראלית בענף בקרב-רב היה שייך עד כה לנטע ריבקין, שסיימה שביעית באליפות בשטוטגרט ב-2015, כך שאשרם נראית בדרך הבטוחה לטפס לראש רשימת המתעמלות הגדולות שהיו לנו. "לאט-לאט אני מתחילה לתפוס מה עשיתי, אבל מצד שני חייבת להתפקס מהר ולחזור לשגרה כדי לעבוד על המטרות הבאות שלי", היא מספרת בראיון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות".
לפני האליפות אמרת שאת לא חושבת על מדליה. בתוך תוכך האמנת?
"ידעתי שאני יכולה לעשות את זה, אבל זה לא ממש ישב לי בראש. רק רציתי לבוא ולעשות את הכי טוב שלי, לבצע את התרגילים הכי נקיים שאני יכולה, ומה שקרה מעבר לכך זה רק בונוס מבחינתי".
רק לפני ארבעה חודשים חזרת מפציעה קשה במיניסקוס.
"תמיד הייתי אופטימית. אמרתי שאני מסוגלת להחלים מהר, וזה קרה. חזרתי כבר אחרי חודש מהניתוח וגם זכיתי במדליה בתחרות במסגרת הסבב, וזה נתן לי הרבה ביטחון".
הקהל האיטלקי בפזארו הרעיף עלייך אהבה.
"כן, זה היה פשוט מטורף. הם היו חמים ואוהדים כלפיי. הרגשתי שאני באצטדיון כדורגל עם עשרות אלפי אנשים שכולם מעודדים אותי. זה כיף גדול".
והיו ביציע גם כמה אוהדים שאת מכירה מקרוב.
"הכי ריגש אותי שההורים באו לראות אותי יחד עם עוד חברים מישראל. אני מעדיפה שאבא ואימא יהיו איתי בתחרויות מאשר יראו אותי בטלוויזיה. זה מחזק אותי".
הצלחת לעקוב אחרי התוצאות ביום כזה ארוך ולהבין שאת בטווח מדליה?
"הייתי מפוקסת רק בעצמי. לא הסתכלתי על ציונים של אחרות, לא עניין אותי, אמרתי שאני צריכה לעשות את הכי טוב שלי ומה שיהיה יהיה".
עבר לך בראש מה היה קורה אם לא היית מפילה את האלות במהלך התרגיל?
"התאכזבתי מאוד מהנפילה השטותית הזאת, אבל גם ככה הצלחתי להשיג את המקום השלישי, אז צריך להמשיך לעבוד קשה ולתקן".
ברור לך שמעכשיו יסמנו אותך כתקווה גדולה למדליה באולימפיאדה.
"בינתיים אני לא חושבת על זה. מחכות לי שלוש שנים של עבודה קשה, ולאט-לאט נגיע לשם. בינתיים אני רוצה להודות לכולם על התמיכה - לצוות המאמנות, להפועל ראשל"צ, לוועד האולימפי ולכל עם ישראל".
לפנייה לכתב/ת 
