בלי האוול אין לנבחרת ישראל מה למכור
עידו אשד ראה את נבחרת ישראל מתחילה סוף סוף לשחק כדורסל טוב, עד שהמתאזרח שלה ספג עבירה רביעית והכל ירד לטמיון. האשמה: על הצוות המקצועי, שהיה חייב לשבת להאוול על האוזן ולמנוע ממנו לבצע את הטעות
השמיכה הקצרה של נבחרת ישראל וארז אדלשטיין באליפות אירופה הנוכחית מתמצה ב-68 השניות שעברו בין העבירה השלישית לעבירה הרביעית של ריצ'ארד האוול. בזמן הזה האוול הספיק עוד לחטוף כדור, לקלוע סל במתפרצת, ולהשאיר תקוה להפתעה גדולה. אבל עבירה רביעית טפשית כמיטב המסורת ההאוולית, שלחה אותו לספסל, ואת ליטא לריצה שלא נגמרה עד לסיום.
בעיית העבירות של האוול ידועה. הוא עשה כבר שתי עבירות בחצי הראשון. רק יצאנו מחדר ההלבשה והרי היה ברור שבלעדיו, במיוחד בכושר ובחדות שלו אמש, אין לנו מה למכור נגד נבחרת עדיפה בהרבה, שעוד הצלחנו לתפוס ביום בינוני.
ואם אותו שחקן מבצע שתי עבירות רצופות בפתיחת המחצית השניה, יש כאן טעות חמורה של צוות האימון. גם בכך שלא טחנו לו את האוזן בחדר ההלבשה שישמור את הידיים בכיסים, וגם בכך שלא הרחיקו אותו מהכדור על ידי שינוי ההצבה שלו בהגנה, או הבאת שמירה כפולה מיד כשהשחקן שלו מקבל את הכדור. משהו היה צריך לקרות, אבל כלום לא קרה. ואם קרה, אז עדיין זה מה שקרה.
לכו תדעו אם היינו מנצחים, אבל בדקות של האוול על המגרש ישראל ניצחה בארבע הפרש, והוא שיחק יותר מ-20 דקות. גם כשחזר, הנבחרת צמצמה את ההפרש. נכון, רוב עבודת האימון נעשית בהכנה הטקטית, בהחלטה על תכנית משחק, בניהול פסקי הזמן והחילופים, אבל גם בהוראות אישיות קפדניות לשחקנים מובילים, שיאפשרו להם לתרום יותר.
ליאור אליהו עלה חד ומדויק, מקל היה מצוין, ו-ויתרנו כמעט לחלוטין על משחק עומד עבור התקפות מהירות וזריקה טובה גם אחרי 10 שניות. התכנית עבדה וחבל שפספוס כזה מנע אפשרות להפתעה ולכרית המראה מצוינת לקראת גרמניה הערב (ראשון, 21:30).
למרות שעולים לנצח בכל משחק, בראש של ארז עמדה ההבנה שיהיה קשה מאוד לגבור על ליטא הענקית והעדיפה. לכן בראש הוא אימן שני משחקים - זה שקורה וזה שיהיה אחריו. למשל, הספסל נכנס לעניינים הרבה יותר מוקדם. ואמנם זלמנסון ובלייזר עלו לנו ב-10 נקודות, אבל הרחבת הרוטציה היא קריטית לשני משחקים תוך 24 שעות. ונגד ליטא הגבוהה, שלא קלעה שלשה כל המחצית הראשונה, וכל זריקותיה היו ממש מתוך הצבע, התבקשה וצעקה הגנה אזורית.
אבל כנראה שארז שמר אותה כאחד מכלי הנשק נגד דניס שרדר וגרמניה. כנ"ל לגבי הגנת לחץ, שהיתה משחררת אותנו מעט מהמאבקים חסרי הסיכוי נגד ענקי ליטא בצבע.
אבל בגדול, כמו נגד איטליה, שוב מתברר שאנחנו לא בנויים כמו נבחרת אירופית אמיתית. 56:9 נקודות ספסל זה הבדל דרמטי. ואם במשחק נגד איטליה, הביא החיסרון הפיזי והאתלטי שלנו לבעיה מקו השלוש, הפעם הפגיעה מתבטאת בעמודת הכדורים החוזרים. מתחת לסל הישראלי התוצאה היתה 14:16 לישראל. זה אומר שכל כדור שני ירד לידיים ליטאיות, והם הפכו ל-25 נקודות מהזדמנות שניה, כולל שתי שלשות. המחליפים חסרי הניסיון כשלו בניסיון להשיג ריבאונדים פשוטים יחסית, והתסכול מלחטוף סל בחדירה או שלשה אחרי ששמרת טוב 22 שניות הוא גדול.
אבל הנה הסיכום האופטימי לקראת גרמניה: יצאנו מההלם האיטלקי, לא חשפנו את השפנים הטקטיים של איזורית ולחץ, ליאור אליהו חזר לעניינים, האוול לא יעשה את הטעות הזו שוב, וגם לא צוות האימון. הספסל הבין את תפקידו ואת מעמדו, וישפר את תפקודו ברגעי לחץ. הגרמנים מרגישים טוב מדי עם 0:2 בכיס. יש לנו את כל הסיבות לעלות חזק ולנצח משחק ראשון. אסור לחשוב על המשחקים הבאים. עד שלא ננצח פעם ראשונה, לא ננצח פעם שניה. אשרי המאמין.
לפנייה לכתב/ת 
