החלטתם להתגרש. מה יקרה ביום שאחרי?
אין דרך אחת ויחידה להגיב על ההחלטה להתגרש. יש זוגות שאצלם ההחלטה מתקבלת בצורה הדדית, וזוגות שההחלטה נכפית עליהם באופן חד-צדדי. הלית אסא עם טיפים שיעזרו לכם לעבור בשלום את התקופה המורכבת שמצפה לכם עד שאחד מכם יעזוב את הבית
כשהחלטנו להתגרש, ניהלנו שיחה עוצמתית מאוד. היו פחדים וחששות, קצת כעסים, עצבות ומתח, אך בסופו של דבר הרגשתי בעיקר הקלה. הקלה מהולה בפחד מהלא נודע, מהתקופה הלא ברורה שמחכה לי. אלא שאז הרגשתי שאני מחייכת בלי שליטה. לא היה לי נעים, אבל הרגשתי גם קצת שמחה, או יותר נכון - הקלה.
למחרת קמתי בבוקר ותהיתי אם הוא סימס למישהו על ההחלטה שלנו. שאלתי אותו בזהירות, והוא ענה בקרירות ש"לא, לא הודעתי עוד לאף אחד". ואז חשבתי לעצמי, אוקיי, מה עכשיו? למי מספרים קודם, להורים או לחברה? איך יגיבו כולם, ואיך יגיבו ההורים שלו אליי? והכי חשוב - מתי הוא יעזוב את הבית? זה מדהים איך לפני רגע היינו בני זוג עם מחויבויות הדדיות והורים משותפים לילדים, ורגע אחרי ההחלטה להתגרש אני עומדת המומה ותוהה אם זה בסדר להתלבש מולו או לא. ברגעים הראשונים פשוט לא ידעתי איך מתנהגים. להציע לו קפה? לחמם לו אוכל? הרגשתי שבבת אחת נגמרו כל ההתחייבויות שלי אליו, כל ההתנהגויות שמצופות ממני כאישה, כבת זוג.
בחודשים הראשונים ההתנהלות בינינו בהחלט היתה מוזרה. התנהגנו כמו שני זרים שגרים בכפיפה אחת ויש להם אחריות על הילדים, אבל הם כבר לא חולקים רגשות וחוויות. הופתעתי מאוד לגלות שדברים שפעם הרגיזו אותי אצלו, כבר לא נראו לי משמעותיים במיוחד. כבר לא היה אכפת לי שהוא קם מאוחר, לא מקדיש תשומת לב לילדים ולא מתעניין בי. ידעתי שזהו, זה נגמר, עוד מעט ייפרדו דרכינו, ולכן זה לא ראוי שאתעצבן על כך.
כשההחלטה להתגרש מגיעה מצד אחד בלבד
אבל אין כמובן דרך אחת ויחידה להגיב על ההחלטה להתגרש. לנו היה רצון הדדי, אולם כשרק צד אחד אמון על ההחלטה להתגרש, לא כולם יקבלו את זה בטוב. אלו שיתקשו לקבל את ההחלטה, יהיו גם אלו שיעשו דווקא לבני הזוג, יערימו קשיים במהלך היומיום, יקניטו ויפגעו מילולית או אפילו פיזית. הם לא שולטים על זה כמובן, והם פועלים בצורה רגשית לגמרי, ללא היגיון בסיסי.
פעמים רבות, המסרבים להיפרד ירגישו חסרי אונים ולא יחשבו על העתיד. הם יקשו על קבלת החלטות בנוגע למגורים עתידיים, למשמורת על הילדים ועוד. בתגובה, בני הזוג שמעוניינים להתגרש יכולים להגיב לכך בשני אופנים: או להבין את מצוקת בן הזוג ולבוא לקראתו על ידי התנהגות סבלנית, אמפתית ומכילה, או לעשות את ההפך המוחלט - להיכנס לעימותים ולשקוע במערבולת רגשית, שלא יוביל לשום מהלך חיובי ואפקטיבי.
כשההחלטה דו-צדדית, אך נעשית בצורה רעה
כשיש החלטה להתגרש כששני בני הזוג נמצאים במצב מלחמתי, המצב בבית הוא בכי רע והאווירה עכורה. בדרך כלל, כל צד יקח לעצמו "שר מלחמה" בדמות עורך דין לענייני משפחה או חבר "טוב" שישפיע על ההיגיון ועל הרגשות שלו בצורה שלילית, וכמובן שעידוד שלילי של הסביבה רק יעכיר את האווירה בבית. זה אומר שתהיה מלחמה על כל דבר כמעט, ריבים בקולי קולות, התעלמות מבקשות האחר, והתנהגות דווקאית והפגנתית זה מול זו.
התנהגויות אלו נערמות להר של רעל שנמצא בגופו ובמוחו של כל אחד מהם. עוצמות הכעס, העלבון, התסכול, החרדה והשנאה ההדדית שלהם נמצאות ברמות גבוהות, והם אינם יכולים לחשוב בהיגיון. הם לא מפנים את האנרגיות שלהם למקום נכון כגון מחשבות משותפות על עתיד הילדים, חלוקת המשמרות ביניהם, מחשבה על עתיד המגורים או הפניית משאבים חיוביים לטיפוח או טיפול בסיסי בילדים שחווים את המצב בבית.
כשההחלטה דו-צדדית ונעשית בטוב
לעומת זאת, כשההחלטה הדדית ונעשית בצורה טובה, שני בני הזוג מבינים למעשה שמערכת היחסים ביניהם לא יכולה להימשך במתכונתה ומכל סיבה שהיא, ומחליטים לשתף פעולה בפרידה, בעניינים הטכניים ובהתנהגות בבית מול הילדים. זה לא שהם מרגישים בעננים ודעתם שמחה עליהם, אלא שהם יודעים מבחינה הגיונית שבמלחמות כאלו אין מנצחים, ולכן הם מחליטים לבוא האחד לקראת השניה עד כמה שהם יהיו מסוגלים, כדי לסיים את היחסים בצורה מכבדת והגונה. גם להם קשה וכואב ועצוב, אך הם משכילים להפעיל יותר היגיון מאשר רגש.
ההשפעה על הילדים
אלו שנלחמים בבית וקשה להם לקבל את העובדה שמערכת היחסים באה אל סיומה, מערימים קשיים על בני הזוג, שמחלחלים באופן ישיר אל הילדים. גם תינוקות שלא מבינים את השפה, עדיין מודעים למריבות הקולניות, ומרגישים את הבעות הפנים שמאפיינות זלזול ולעג. חשוב להדגיש שמה שהילדים לא יודעים, הם ממלאים בדמיונם במחשבות שלעתים עשויות להיות מוגזמות ומועצמות מהקיים.
ילדים קטנים לא יודעים מה זו פרידה ומה זה גירושים. לעתים הם חושבים שההורים נפרדים והם יישארו לבד, או שיחלקו גם אותם למשפחות אחרות. חשוב מאוד לשבת עם הילדים ולהסביר להם מה קורה, איך התקופה הקרובה תיראה ומה מצופה מהם. יש לשמוע אותם, את שאלותיהם, החששות שלהם, הבלבול והכאב. יש להבין אותם ולהיות אמפתיים למצב שהם נמצאים בו. גם הם מבוהלים וחסרי ודאות לגבי התקופה הקרובה. ככל שההורים יהיו פתוחים עם הילדים ויראו כבוד הדדי זה לזו לידם, כך הילדים יחוו יותר ביטחון במצב מטלטל זה.
"משמעת עצמית היא הדוגמה הטובה ביותר שאב מעניק לילדיו", אמר דמוקריטוס. הורים שימשיכו בעיסוקם המלחמתי זה בזו, יגרמו לטלטלה רגשית גדולה יותר לילדיהם, לרגרסיה בהתנהגותם ולחוסר ביטחון נפשי ורגשי שיתבטא בתחומים שונים בחייהם, בבית הספר, מול המשפחה או החברים. לפיכך, יש לקחת אחריות על המצב ולעשות את כל הצעדים לשמירה על קשר בין זוגי מכבד כדי לשמור על איכות חייהם של הנפשות הקטנות.
השלב הבא
ככל שבני הזוג יבינו שלעתים אין ברירה וצריך להיפרד עם כל הבושה או הכאב שבדבר, הפעולות ביניהם יהיו מושכלות יותר ומהירות. הם יוכלו לתכנן את צעדיהם בצורה מושכלת ורגועה, לחשוב על דרכים מיטיבות ושונות כדי להקל על הילדים את שגרת חייהם. הם יוכלו לחשוב על צורת המגורים האופטימלית עבורם כשהם עדיין ביחד, ובמעבר שאחד מהם או שניהם ייאלצו לעבור.
לב טולסטוי כתב פעם, "אלוהים העניק לנו את הרגש כדי שנתפוס מרחק מהשכל", אך הפעם דווקא מומלץ לחשוב הפוך, ובתקופה זו להתנהג בצורה הגיונית ולחשב צעדים הדדיים ולו רק לטובת הילדים והשקט הנפשי של כולם. כל דבר שלילי שיקרה, רק יוסיף שמן למדורה. הילדים יעריכו מאוד פתיחות וכנות, וכשיהיה להם קשה הם ירגישו ביטחון לדבר אתכם על הנושא. אין טעם להילחם זה בזו ולגרור את המצב לתהום עמוקה יותר. ניתן להיפרד בטוב ולהרגיש טוב גם בתקופה קשה וחסרת ודאות שכזו.
מומלץ לשמור על שגרת הילדים במסגרות החינוך והחוגים השונים. לא חייבים להראות התנהגות שלילית מולם. אתם נפרדים, אך לא מהם. חוץ מזה, אם תעשו פעולות משותפות כמו ללכת לאכול גלידה עם הילדים, המסר שתעבירו להם הוא מסר של פרידה מכבדת - ההורים שלהם אומנם נפרדים, אך הם לא מתגרשים מהם.
הלית אסא היא יועצת זוגיות, מלווה יחידים וזוגות בפרק א' ופרק ב'
