איך יודעים שלילד יש לקות כתיבה
הסימנים לקשיי כתיבה בבית הספר גלויים לעין. כאשר במחברת יש יותר שרבוטים ופחות מילים, כשהכתיבה איטית וכשהילד מתקשה לסיים משימות כתיבה כדאי לבדוק אם יש בעיה ולעזור לו. למה צריך להתעקש על כתיבה בעידן המקלדת ואילו תרגילים אפשר לעשות בבית לשיפור המיומנות?
בעולם הדיגיטלי רווחת ההנחה שהצלחה בלימודים אינה תלויה יותר במיומנות הכתיב. במערכת החינוך יאבחנו קודם בעיות קשב וריכוז ולקויות קריאה ושפה, ופחות יתייחסו ללקויות כתיבה. אנשי מקצוע מבינים היום שבלי התפתחות מיומנות בסיסית זו מהגיל הרך, קשה יהיה לילד לסגל יכולות לימוד מורכבות בהמשך דרכו. לא זכור לי שפגשתי אי-פעם ילד עם בעיות כתיבה שלא התקשה בלימודים, גם אם הוא מחונן. כשהכתיבה אוטומטית, הילד פנוי לארגן את המחשבה ולנסח רעיון, ומאפשרת יכולות למידה והבעה מורכבות יותר.
ב-2012 יצאה לאור בארה"ב אסופת מאמרים ומחקרים הבוחנת את הצורך במיומנויות כתיבה של תלמידים במאה ה-21. מחקר של סטפן פוורלי הצביע שם על קשר ישיר בין כישורי כתיבה ידנית לתפקוד המוח, ואילו ד"ר דניאל דומנק, ראש האגודה האמריקאית למנהלי בתי ספר טען שם כי הירידה המשמעותית בהוראת כתב היד בגלל המקלדת דומה לירידה בהוראת פעולות חשבון בגלל השימוש במחשבון.
המסקנה אינה להחליף את הקניית השימוש במקלדת ואת הוראת המחשב בכתיבת יד. שתי המיומנויות חשובות. כידוע, ילדים עדיין מכינים את שיעורי הבית בכתב יד, ומי שמתקשה בכתיבה, לא יספיק להכין את השיעורים, יסתפק בתשובות חלקיות גם כשהוא יודע את החומר, ולעיתים הכתיב וההתנסחות לא יהיו ברורים. ככל שהמטלות יגדלו, יגברו התסכול ותחושת הכישלון וישפיעו על בחירת לימודים וקריירה בעתיד.
המחקרים בארה"ב מצביעים שהמורים לא מתמקדים יותר בהקניית כתיב, ושבין רבע לשליש מהתלמידים נאבקים בלקות כתיבה. המחקרים הצביעו על כך שמי ששולט בכתב יד, יש לו אוצר מילים גדול יותר, כושר הבעה רהוט, הוא מאיית טוב יותר, כותב באופן שוטף ומבין יותר את הנקרא. הפער ביכולות אלה לטובת הילדים שכתבו בכתיבת יד, התבטא בעיקר במעבר מכתה ג' ל-ד' כשנדרשת הבעה מורכבת יותר.
לשים לב לציור בגן
המעקב אחר התפתחות הכתיבה אמור להתחיל הרבה לפני שהילד לומד לכתוב. נוכחתי לא פעם שילדים המתחמקים בגן מפעילות ציור, מתקשים אחר כך בכתיבה. כבר בגן, כשהילד מתנסה לראשונה בציור אותיות ולא מצליח, הוא יכול להרגיש תסכול, מה שעלול לגרום לירידה במוטיבציה ללמידה בהמשך.
חיה קושניר, מתמחה באבחון, הוראה ופיתוח תכניות לילדים עם קשיי כתיבה, טוענת שהתהליך החושי-מוטורי הנדרש לילד לצורך רכישת מיומנות הכתיבה מתחיל כבר בינקות עם רכישת סיבולת הריאה והרמת הראש, כהכנה ליציבה נכונה שתשחרר את היד לציור ואחר כך לכתיבה. לדבריה, התפתחות המיומנות המוטורית העדינה ממשיכה עד גיל עשר בערך.
מודל התפתחות הציור והכתיבה של יונתן שתיל המופיע בספרו "הפסיכוגרפיה של הילד", מתאר שישה שלבים מהלידה ועד הכניסה לכתה א'. החל מהמעבר משרבוט מקרי ליכולת לצייר מעגל (לטענתו אי אפשר לצייר מעגל מקרי, והציור דורש תכנון) ועד השלב השישי בגיל גן חובה בו הילד יכול לתכנן תמונה מתוך המציאות ודמיונו, ולקשר בין העצמים. זהו לדברי שתיל, השלב החיוני למעבר לכיתה א'. מה ששתיל וקושניר אומרים בעצם שעוד לפני שהילד לומד לכתוב, ניתן לעקוב ולנבא בעיות בכתיבה שעלולים לצוץ מאוחר יותר, ולסייע לו בתהליך.
איך מזהים לקות כתיבה?
הסימנים לקשיי כתיבה בבית הספר גלויים לעין. כאשר במחברת יש יותר שרבוטים ופחות מילים, כשהכתיבה איטית, כשהילד מרבה למחוק, כשהוא הוא מקליד יותר מהר מאשר כשהוא כותב, כשהוא מתקשה לסיים משימות כתיבה וכשבכיתה ב' האותיות עדיין כתובות במהופך.
קיימות מספר לקויות כתיבה והמקור לכולן הוא נוירולוגי: דיסגרפיה (קשיים במוטוריקה עדינה), דיסלקציה (לקות למידה) והפרעת קשב וריכוז. בכדי לאבחן לקות כתיבה יש לשלול קודם גורמים שאינם נוירולוגים ועלולים להשפיע על קושי לכתוב. יתכן שיש לילד בעיות בראייה, בשמיעה או בויסות חושי, או הפרעות שינה ומחסור בברזל. תהיה הסיבה שתהיה, חשוב לאבחן את מקור הבעיה באופן מקצועי בכדי לטפל בה באופן יעיל.
כיצד להנחות ילד עם קשיי כתיבה?
עלינו להעביר מסר לילד שאיננו מצפים שכתיבתו תהיה מושלמת ומדוייקת, ואין בכך צורך. יש לבדוק גם שהילד יושב על כיסא וליד שולחן המותאמים לגובהו, כך שלא יצטרך להתכופף מדי או להימתח מדי.
הנה רעיונות אחדים שיעזרו לילד:
• כשמסייעים לו בשיעורים אפשר לבקש מהילד להגיד את המשפט הראשון בעל פה, וההורה כותב אותו. הילד יכתוב את המשפט השני, וכך לסירוגין. באופן הזה, רצף הכתיבה המייגע מחולק למשימות קצרות.
• לבקש מהילד לבטא את האות בקול רם בזמן שהוא כותב אותה, ולתת לו משוב מחזק ומעודד. חיזוק חיובי עוזר להתרכז.
• לסמן לילד את נקודת ההתחלה של כתיבת האות.
• להתאמן קודם על כתיבת אותיות יותר נפוצות כמו א', י', ה', ו', ועל אותיות הדומות זו לזו בצורתן.
• אימון חושי - לבקש מהילד לכתוב את האות באצבע באוויר, בחול, בלוח ציור דיגיטלי. כשהוא ירגיש את האות באופן חושי, הוא יזכור אותה טוב יותר. אותיות כתיב, לעומת אותיות דפוס, הן בעיקר מעוגלות ותרגיל זה יכול לסייע לכך.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
• אימון אחיזת עיפרון – יש להתאים את עובי העיפרון שיאפשר אחיזה קלה. אפשר לבחור עיפרון עם עופרת רכה יותר למי שמפעיל לחץ על העיפרון. קיימים בשוק כיום מעין "אצבעונים" מיוחדים המסייעים לייצב את האצבעות שאוחזות בעפרון באופן שיקל על הלחץ באחיזת העיפרון ולמנוע עייפות בכתיבה.
• כתיבת שורה ישרה – עדיף לבחור מחברות עם שורות ברורות ומסומנות בהבלטה, או מחברת משבצות. השורות המסומנות מסייעות לכתיבה ישרה יותר (המסר הוא כאמור שאין ציפייה לכתיבה מושלמת), ואילו המשבצות עוזרות להפריד בין האותיות.
• יצירת רווחים - להדריך את הילד ליצור רווח בין האותיות במילה ורווח בין המילים. ילדים עם לקות כתיבה מתפתים לעיתים קרובות לא להרים את העיפרון בסיום כתיבת האות ולחבר בין האותיות ברצף.
• אימון אצבעות - תרגול שלושת האצבעות האוחזות בעיפרון. אחד האימונים הנפוצים הוא לתת להן לטפס על מקל אכילה סיני. בהתחלה לאט ובהדרגה להגביר את המהירות.
לקות כתיבה בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים ו-ADHD
65% בעלי הפרעות קשב וריכוז מתקשים בכתיבה. במקרים רבים, ההסחה וחוסר הריכוז הם הגורמים לקשיים בכתיבה, ויש ילדים עם בעיות קשב וריכוז שכותבים בכוונה בכתיב לא קריא כדי לחפות על שגיאות כתיב או חוסר יכולת להתרכז. ישנם ילדי ADHD שמתמודדים בנוסף גם עם לקות כתיבה, ולכן חשוב לאבחן ולטפל קודם בהפרעה הראשית בכדי להצליח ולטפל גם בשנייה.
אני ממליצה לאפשר לילדים עם צרכים מיוחדים המתקשים בכתיבת יד, לימוד הדרגתי ומונחה יותר. למשל, לא לתת להם ציונים על העבודות הראשונות, לא לפסול עבודה בגלל כתיב לא קריא, לאפשר לילד להמשיך לכתוב באותיות דפוס אחרי האחרים וכו'. המסר שלי להורים לילדים עם צרכים מיוחדים בעלי לקות כתיב הוא לא להתעקש יותר מדי. כאשר יש לילד משימות ארוכות ומורכבות, ההקלדה יכולה להציל, אך לצד ההקלדה, אין לוותר על הקנייה הדרגתית ומותאמת של מיומנויות הכתיבה הידנית והציור.
בסופו של דבר, גם לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לחבריהם המתמודדים עם לקות כתיבה - שיפור הכתיב יסייע לארגן את המחשבות, לתכנן את יכולת ההבעה, ויסלול את הדרך ללמידה משמעותית יותר ולמימוש הפוטנציאל שלהם, ואין לוותר על מיומנות זו לטובת המקלדת.
ד"ר שרית טגנסקי היא ד"ר לחינוך, המתמחה בהפרעות וריכוז, מטפלת מאמנת ומלווה ילדים ונוער בתפקודי למידה, ויסות חושי, ומוטוריקה בשיטת AAF. בימים אלו יוצא ספרה החדש: "מי מפחד מ-ADHD?" בהוצאת אמציה
לפנייה לכתב/ת 
