מרכז הקליטה יפונה ולתושבים אין פתרון: "עדיף לחזור לאתיופיה"
בסוף אוקטובר יידרשו 500 תושבי מרכז הקליטה במבשרת ציון לעזוב, אבל לרבים מהם אין איך או לאן. "יש צעירים שמעדיפים לרצוח ולהיכנס לכלא כי לפחות יש שם קורת גג והשכלה", סיפר אחד המפונים. "להיות עולה חדש בארץ - המצב הכי גרוע. משרד הקליטה: "הדיירים יודעים על כך כבר 3 שנים"
בשבוע שעבר דחה בית המשפט העליון את עתירתם של 500 תושבי מרכז הקליטה במבשרת ציון נגד סגירת המרכז ואת בקשתם למצוא להם דיור קבוע, ונקבע כי המתחם יפונה עד לסוף אוקטובר הקרוב. בשלב זה כבר נסגרו קופות החולים והמסגרות החינוכיות במקום ולרבים מתושביו אין פתרונות למגורים ראויים מלבד מעבר למרכזי קליטה אחרים באשקלון או בבאר שבע.
אחד מתושבי מרכז הקליטה הוא אללין איילאו, בן 33. אימו מתה בילדותו, הוא עלה ארצה בגפו לפני 13 שנים, ולאחר שנה הצטרף אליו אביו. מאז הועבר איילאו ממסגרת למסגרת וממרכז קליטה אחד לאחר. תחילה הוא שהה בשדרות ואז הועבר לאולפן ולמסגרת ללימודי יהדות וגיור בניצנה. משם עבר למרכז קליטה בנצרת שם שהה כשנתיים ומשם הועבר לטבריה. מ-2009 הוא גר במרכז הקליטה במבשרת ציון.
"הרבה אנשים, כולל אני, כבר חושבים שעדיף לחזור לאתיופיה. זורקים אותנו מפה לשם, כמו חפצים" אמר איילאו. "מאז שעליתי לארץ, אני עובד באבטחה או בסדרנות בסופר. אני לא יכול לרכוש השכלה כי אני לא יכול לעבוד וללמוד, לא יכול לקדם את עצמי ולהרוויח כסף. מעבר לכך יש לי באתיופיה אחיינים והייתי שולח להם כסף".
"בכלא לפחות יש לך קורת גג והשכלה"
איילאו סיפר גם על קשיי הקליטה הקשים שחווה. "אני עולה חדש, תפרו לי תיקים על חובות, אני לא מכיר את החוק ולא יודע מה הזכויות שלי, אני לא יודע על מה לחתום ומה לא לחתום", אמר. "הסתבכתי עם חוב של 15 אלף שקל כי חתמתי לאדם אחר על ערבות, והחוב התנפח ל-90 אלף שקל בגלל ריביות. אני בחור צעיר, ובמקום ללמוד, להקים משפחה ולהתפרנס אני מרגיש שאני לא שייך לעולם הזה. אין לי בית, אין משפחה ואין עזרה מהמדינה. אני לא יודע מה יהיה מחר, אני לא יודע איך אני אוכל להשכיר דירה כי יש לי הגבלות בבנק".
"אני לא נגד הפינוי של מבשרת, אבל עכשיו ישלחו אותנו לבאר שבע לעוד 4-3 שנים", הבהיר איילאו. "אני רוצה לצאת ממבשרת אבל שייתנו לי את מה שמגיע לי, שייתנו לי כלים להתמודד עם המציאות. אני לא רוצה להיות במבשרת, התנאים במרכז הקליטה הם לא תנאים".
בתוך כאבו האישי של איילאו ישנו גם המצב הכללי הקשה של העדה האתיופית בישראל. "אנחנו עלינו כיהודים, שירתנו בצבא, שפכנו את הדם שלנו, אחים שלנו נהרגים בצבא, אבל אנחנו מרגישים עבריינים ופליטים ולא אזרחי המדינה", הצהיר.
"מדינת ישראל מאשימה אותנו שהילדים שלנו הולכים לגנוב ולשתות, אבל הכול התחיל מכאן. צעירים במבשרת עלו בגיל צעיר, עשו צבא והכול, ובגלל הפינוי הם מתכננים לעשות בלגן. הם אומרים לי שאם אפשר, הם מעדיפים לרצוח ולהיכנס לכלא לכל החיים, המצב הזה עדיף כי בכלא יש לך קורת גג והמדינה דואגת לך להשכלה ושיקום".
כשנשאל איילאו מה הוא מתכוון לעשות לאחר פינוי מרכזי הקליטה הוא השיב: "אני לא יודע לאן ללכת. אין לי ברירה, אולי אחיה ברחוב. להיות עולה חדש בארץ זה המצב הכי גרוע שבן אדם יכול להיות בו. אם היו מסבירים ועוזרים לי, לא הייתי נכנס למצב הזה. אני אדם טוב, אני לא אדם שעושה רעש או בלגן. עכשיו נמאס לי, אין לי חיים".
מלחמת הישרדות: "הכסף הוא מעל הכול, גם בני אדם"
תושב נוסף של מרכז הקליטה הוא טלהון טארקין, בן 27. הוריו מתו באתיופיה והוא עלה לארץ עם סבו ואחיו בגיל 14. מיד לאחר העלייה שהה במרכז קליטה בבאר שבע. הוא סיים תיכון עם בגרות מלאה ושירת בצבא שירות צבאי מלא כמדריך אימון גופני ביחידת מגל"ן המובחרת.
אך למרות ששילם שכר דירה מלא למרכז הקליטה מאז 2009, קיבל טארקין חדר משלו וריהוט בסיסי כמו מיטה, ארון ושולחן רק ב-2015, אחרי המתנה של יותר משש שנים. מאז שהשתחרר מהצבא הוא עבד בשכר מינימום והרוויח כ-3,000 שקל בחודש בתור פועל ייצור במפעל "מצות יהודה".
"בהתחלה חשבתי ללמוד, אבל אני לא יודע איפה אני אגור בשלוש שנים הקרובות. אני במצב הישרדותי", סיפר ופירט על המחסור בליווי ותמיכה במרכז הקליטה. "לא הייתה הכוונה של עובדת סוציאלית או הכוונה כלשהי, לא ידעתי במה לעבוד. רציתי לעבוד בהתחלה כמדריך אימון גופני אבל שום מקום לא קיבל אותי. היום אני עובד באבטחה, אבל אם יפנו אותנו אני אאבד גם את העבודה הזאת".
כשנשאל לגבי תוכניותיו לגבי הפינוי העתידי השיב טארקין: "אין לי משפחה לגור אצלה, אין לי למי לפנות. לאחי יש את המשפחה שלו ואני לא יכול לגור עם סבא שלי. להשכיר דירה אין לי מספיק כסף, 3,000 שקל לא מספיקים, אני לא יודע מה אעשה".
טארקין גם הציף סוגיה בעייתית נוספת בשילוב האתיופים בקהילה. "אם אני יוצא ממרכז הקליטה, אין לי למי לפנות כדי לממש את הזכויות שלי, אני לא יודע למי אני אמור לפנות. אנחנו גם מוגבלים בקבלת הזכויות שלנו, אם אנחנו לא מתחתנים עם מישהי ממרכז קליטה אנחנו מאבדים את כל הזכויות, ובגלל זה אנשים עוברים ממרכז קליטה למרכז קליטה. אם אצא משם אאבד את כל הזכויות שמגיעות לי מהמדינה. ראיתי הרבה אנשים שעוזבים את מרכז הקליטה ולא מקבלים בגלל זה מענק עזרה במשכנתה למשל".
"משרד הקליטה עושה מה שהוא רוצה", הוסיף טארקין, "הם יודעים שאנחנו חלשים ולא יודעים כלום. השופט אמר 'הקרקע ממש יקרה אז תפנו'. הם רוצים למכור ואף אחד לא מתבייש בזה שהכסף מעל הכול, גם מעל בני אדם".
עו"ד המייצג את העולים: "משרד הקליטה הוא האויב שלהם"
עו"ד נדב העצני, שמייצג את העולים בעתירתם, מסר בתגובה: "הרכב השופטים בדיון ביום רביעי הוסת על ידי עמדת המדינה, מרכז הקליטה והסוכנות, שהיא לא פחות משקרית. הסוכנות והמדינה מנסים לטעון שהעולים לא עשו דבר כדי לעזור לעצמם. הם בעצם אומרים שהאנשים האלה יושבים הרבה מאוד שנים במרכז הקליטה והתרגלו למצב כמו שהוא בגלל שהם מקבלים דיור מאוד מוזל ובסמיכות לירושלים.
"אנחנו הוכחנו בתצהירים שהגשנו שהטענה הזאת כוזבת. כך למשל אחד העולים, שזכאי לקבל משכנתה, איתר דירה במעלה אדומים אך סירבו לחתום לו על הטפסים. אמרו לו קודם כל לעבור למרכז קליטה בקריית גת ורק אז יהיה אפשר לדבר, זה דבר בלתי חוקי. אישה אחרת שזכאית לדיור ציבורי איתרה דירה בירושלים, גם היא נענתה בשלילה ונאמר לה לעבור למרכז קליטה בדרום, אחרת היא תאבד את הזכאות לדיור ציבורי. מרכז הקליטה הודה כי כ-300 איש מבין העולים זכאים לדיור ציבורי, אך למדינה אין דיור ציבורי לספק להם. בשורה התחתונה, הרוב המכריע של העולים ניסו ככל יכולתם לצאת ממרכז הקליטה, הם לא רוצים להישאר בו והם רוצים להשתלב.
"אנחנו לא ביקשנו שיישאר במבשרת מרכז קליטה עד עולם. הסברנו שהנסיבות שבגינן רצו למכור את הקרקע לפני שנים שקשורות לקרן הפנסיה של הסוכנות כבר אינן קיימות. בינתיים יש שני הליכים תלויים ועומדים נגד קרן הפנסיה ונגד ההעברה של הזכויות למדינה ובוטל המכרז, וכך שייקח שנים, אם בכלל, עד שמישהו בכלל יעלה שם על הקרקע. אין שום דחיפות, הנסיבות השתנו. ההחלטה בבית המשפט לפני שלוש שנים הייתה לאפשר לעולים למצות את הזכויות שלהם בעניין דיור קבע, אך לא אפשרו להם ולא מוצו הזכויות, אז למה לא להאריך בעוד שלוש שנים?
"זו פרשה תמוהה מאוד שעוד נבחנת היום על ידי בג"ץ ובית המשפט המחוזי. יש כאן מניעים לא ברורים שמעוררים חשד כבד. השרה לנדבר התבטאה בעבר ואמרה כי העולים מאתיופיה צריכים להגיד תודה שהבאנו אותם בכלל. הגישה העוינת הזו מורגשת היטב בעמדה של משרד הקליטה, שהפך להיות לאויבי העולים".
ממשרד העלייה והקליטה נמסר: "מועד הפינוי נקבע כבר לפני שלוש שנים ליום 4 בספטמבר, 2017. בג"ץ קבע כי אין עילה לדחיית המועד, שעליו יודעים דיירי מרכז הקליטה מזה כשלוש שנים וכי מרכז קליטה הוא במהותו מקום מגורים זמני לעולים חדשים החייבים לפנותו תוך זמן קצר ולדאוג לעצמם למגורי קבע תוך העזרות בהדרכה, בליווי ובסיועים כספיים הניתנים על ידי המדינה.
"למרות פסק דינו של בית המשפט, ומתוך רצון טוב, הנחתה שרת העלייה והקליטה, ח"כ סופה לנדבר, את עובדי המשרד לאפשר לדיירי מרכז הקליטה במבשרת ציון פרק זמן נוסף ואחרון שיסתיים לאחר החגים ביום 31 באוקטובר, 2017, כדי להקל על ההתארגנות שלהם לעזיבת מרכז הקליטה. כפי שהיה תמיד וכנהוג בכל מרכזי הקליטה, עובדי הסוכנות היהודית ועובדי משרד העלייה והקליטה עומדים לרשות העולים ומסייעים בידם למימוש זכויותיהם בתחום הדיור ובכל תחום אחר".
בתוך כך, עמותת "דור למדע" שפעלה בתוך מרכז הקליטה במבשרת בחמש השנים האחרונות תקיים ביום שני הקרוב ערב שכל הכנסותיו ייתרמו להמשך פעילות העמותה ואיתור מרכז קליטה חדש. האירוע יתקיים במרכז התרבות "בסקולה" ברחוב הרכבת 72 בתל אביב.
לפנייה לכתב/ת 
